הלילה הסוער בבני ברק
(צילום: שמוליק דודפור)
כזה דבר בני ברק עוד לא ראתה: פורעים בחזות חרדית תוקפים שוטרים, שורפים פחים ומבעירים צמיגים עד השעות הקטנות של הלילה, ומולם כוח משטרה מאסיבי הפושט על השכונה, שוטף את הרחובות, מפזר רימוני הלם לכל עבר ומכה באלות את מי שנקרה בדרכו. מה שנחשב למחזה שגרתי למדיי במאה שערים, מעוז הקנאים של ירושלים, הגיע ל"עיר התורה והחסידות", הריכוז החרדי הגדול והמרכזי, לב המיינסטרים – והעיר בני ברק נבוכה.
ויז'ניץ-מרכז היא קהילה קטנה יחסית שפרשה לפני כמה שנים מאחת החצרות החסידיות הגדולות בישראל. אלא שבניגוד לפלג הירושלמי שערק מהליטאים, ולחוגי העדה החרדית הקנאית והאנטי-ציונית, אין מדובר בקבוצה קיצונית אלא בבשר מבשרו של הזרם המרכזי, המיוצג במפלגת יהדות התורה. האדמו"ר, רבי מנחם מנדל הגר, אף מכהן כחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, הסיעה החסידית (בראשות השר יעקב ליצמן) של המפלגה החרדית.
אבל גם אם אירועי הלילה, שהחלו בישיבת ויז'ניץ-מרכז ברחוב שלמה המלך ומהר מאוד זלגו החוצה והתפשטו לשכונות הסמוכות, אינם מייצגים את המגזר (והם לא, אפילו לא את חסידות ויז'ניץ עצמה) - הם מבטאים זעם ותסכול ששני הצדדים, החרדים והמשטרה, אוצרים בתוכם במשך כמעט שנה - ובמקרה הזה התפרצו לכל עבר.
כשהמשטרה הגיבה מהבטן
הרחוב החרדי מתמודד עם מערכה קריטית כוללת בכמה חזיתות במקביל, מבית ומחוץ, וחווה משבר בריאותי, רוחני, קהילתי, ציבורי ותקשורתי שלא היה כדוגמתו. המשטרה, מצדה, נקלעה בחודשים האחרונים למציאות בלתי אפשרית שבה היא מואשמת כמעט בכל מחדלי הקורונה - מחוסר מעש אל מול הפרת ההנחיות ועד לאכיפת יתר פראית שלהן - ותחת הביקורת הציבורית הנוקבת היא מוצאת את ידיה כבולות ומשותקות.
בתווך, די היה בקומץ פרחחים בני ברקים המחפשים תעסוקה ואקשן ל"ליל שישי" (יום חמישי בערב, שבו צעירים רבים מתאווררים מעט מחוץ לישיבות בטעימת טשולנט לקראת שבת) כדי להביא להתפוצצות סיר הלחץ המבעבע.
איך זה נגמר בסוף - כולם יודעים: פעילות אכיפה נקודתית יצאה משליטה, כאשר ניידת הותקפה וניזוקה ושוטרים נפצעו. המשטרה הבטיחה שהעניין לא יעבור בשתיקה - ובתוך זמן קצר קיימה והגיבה מהבטן. במקום לפעול מודיעינית לאיתור התוקפים ולמעצרם (או להידבר עם עסקני הקהילה כדי להביא להסגרתם מרצון), היא יצאה בכוחות אדירים למה שנראה כמו מסע נקמה מופגן בחוצות בני ברק - וההתלקחות הייתה בלתי נמנעת.
התקווה: עימות חד-פעמי
הנזק שגרמה המשטרה לא הסתכם רק בחבלות ופציעות מדממות של פורעים משני הצדדים, אלא לא פחות חמור מכך - היא החמיצה הזדמנות נדירה לשקם את האמון מצד ההנהגה החרדית וקלקלה אותה במו ידיה. אם בתחילת הערב חברי ש"ס ויהדות התורה גיבו את השוטרים, ואחרי תקופה ארוכה של שתיקה ביחס להפרת ההנחיות ואכיפתן פרסמו הודעות גינוי נגד המפגינים, בסיומו הם העלו שוב את השוטרים על המוקד כמי שאיבדו את הרסן והביאו להתלקחות האלימה.
כך החל הבלגן
מי שמחפש נחמה בבוקר שאחרי, יכול להתעודד מכך שמדובר ככל הנראה באירוע חד-פעמי ולא בעימות ממוסד ומאורגן מהסוג המוכר לנו ממאה שערים, וסימן מובהק לכך אפשר למצוא בהקלטה שהופצה הבוקר בקו המידע הטלפוני של ויז'ניץ-מרכז. בעוד שהפלטפורמות המקבילות בחצרות הקנאים משמשות בעיקר להתססת השטח ולהנעת הפורעים – כאן עלה לשידור הרב יוקל ווייס, ראש הישיבה שבה החלה המהומה והגבאי הראשי של האדמו"ר, ובשם ועד חסידי ויז'ניץ העולמי גינה בחריפות את האירועים – בלי "אבל" ובלי להזכיר את אלימות המשטרה.
"מתוך צער וכאב, אנו מוקיעים ומביעים מחאה חמורה, על האירוע החמור והמצער שקרה אמש על ידי אנשי שוליים, שנגררו לאלימות הנוראית בפגיעה במשטרת ישראל ברח' שלמה המלך בבני ברק", אמר - הפעם בעברית ולא ביידיש, כמסר מרגיע גם כפי חוץ. "מעשים מסוג זה נוגדים את דרך התורה ואין רוח חכמים נוחה הימנו". הוא חתם בתפילת "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, אמן ואמן".
