מגפת הקורונה העבירה את תפילות הימים הנוראים לפלטפורמה הווירטואלית, בבתי הכנסת הליברליים בארה"ב - והצליחה לייצר הפתעה מרגשת במיוחד: במהלך תפילת יום כיפור בזום, 70 שנה לאחר שנפרדו בעקבות מוראות השואה, גילו במפתיע חברי הילדות רות רג'ינה ברנדשפיגל (83) וישראל סשה אייזנברג (79) האחד את השנייה. במפגש שנערך ביניהם בסוכות, הם העלו זיכרונות ובכו בהתרגשות.
בני משפחותיהם של ברנדשפיגל ואייזנברג נמלטו מאימת הנאצים מאותה עיירה בפולין לברית המועצות, ונשלחו למחנות עבודה שונים בסיביר, שם נולד אייזנברג. השניים, אז ילדים קטנים, נפגשו במחנה עקורים באוסטריה והתיידדו. בשנת 1949 התראו בפעם האחרונה, לפני שאבדו עקבותיהם.
ברנדשפיגל, כיום תושבת פילדלפיה, מספרת כי שמעה את שמו של אייזנברג בתפילת יום הכיפורים שנערכה בזום על ידי בית הכנסת של בנה, לארי ברנדשפיגל. היא אמנם בפילדלפיה, אך בית הכנסת במזרח ברונסוויק, ניו-ג'רזי. "אמרתי לעצמי, 'סשה? אני יודע שיש הרבה 'אייזנברגים', אבל סשה אייזנברג? איך זה יכול להיות?" היא משחזרת.
4 צפייה בגלריה
האיחוד המרגש בין ניצולי השואה וחברי הילדות, רות ברנדשפיגל וישראל אייזנברג יחד עם בנה, החזן לארי ברנדשפיגל
(רות ברנדשפיגל, באמצעות AP)
ברנדשפיגל חייגה בזריזות לבנה, חזן בית הכנסת, וביקשה ממנו לסייע לה. "הוא אמר לי, 'אוי אמא, על מה את מדברת'?" היא משחזרת בחיוך, "ביקשתי ממנו, רק תבדוק". אחרי שיחות חוזרות ונשנות בטלפון עם משפחת אייזנברג, התקשר לארי עם חדשות משמחות בפיו: אותו אייזנברג היה אכן ניצול השואה, חבר הילדות שלה.
ברחו מפולין - נפגשו בסיביר
רות ברנדשפיגל נולדה בשנת 1936 בעיר צֶ'חַאנוב במחוז מזוביה שבצפון-מרכז פולין. משפחתה ברחה לאחר פלישת היטלר לפולין בשנת 1939, שסימנה את פרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר כמה שבועות באוקראינה נשלחה משפחתה למחנה עבודה בסיביר, ומאוחר יותר להרי אורל, "שם היה יותר חם", כדבריה.
4 צפייה בגלריה
אחרי 70 שנה: המפגש המרגש בסוכות בין ניצולי השואה ישראל "סשה" אייזנברג ורות ברנדשפיגל
(באדיבות לארי ברנדשפיגל, באמצעות AP)
לאחר המלחמה שבה המשפחה לפולין לזמן קצר, ובשנת 1946 עזבה בעזרת ארגונים יהודיים למחנה העקורים חליין שבאוסטריה, שם התיידדו עם משפחה שהגיעה מעיר הולדתם.
"אפילו לא ידעתי שרג'ינה באמריקה!" אומר אייזנברג. הוא משתמש בשמה המקורי של ברנדשפיגל, אותו הוא זוכר ממחנה העקורים, השם שאותו עיבדה ל"רות" אחרי שהיגרה לארה"ב. "70 שנה חלפו מאז ואני הייתי ילד. זה נס, כי אני לא רואה שום דרך אחרת שבני אדם יכולים לארגן אירוע כזה ולגרום לנו להתאחד".
4 צפייה בגלריה
האחים וניצולי השואה מוטי אייזנברג (משמאל) וישראל "סשה" אייזנברג במחנה העקורים חליין שבאוסטריה בשנת 1949
(AP)
משפחת אייזנברג עזבה את צ'חנוב בסוף שנות ה-30, מחשש להתנכלות הנאצים. גם הם הגיעו למחנה הסיבירי ושבו לפולין זמן קצר אחרי המלחמה. לאחר מוות של קרובי משפחה רבים ואובדן הרכוש, נסעו להאליין שבאוסטריה ומצאו את עצמם באותו צריף יחד עם משפחת ברנדשפיגל.
"כמובן שכבר היינו בני משפחה", אומרת ברנדשפיגל בחיוך, כשהיא משתמשת במילה העברית ל"משפחה".
"אני נזכר ורועד"
אייזנברג מספר כי אביו נפטר בתאונת דרכים בשנת 1948. הוא עדיין זוכר כיצד אביה של ברנדשפיגל, "איש אדוק, דתי", סייע לו באבלו וקרא עמו את הקדיש. "דבר כזה אתה לא שוכח. אז זה היה מאוד אמוציונלי עבורי, וגם כשאני מדבר על זה עכשיו, אני קצת רועד".
4 צפייה בגלריה
משפחות אייזנברג וברנדשפיגל ליד המצבה של אברהם אייזנברג, במחנה העקורים חליין, לאחר שנהרג בתאונת דרכים. "לא אשכח שאביה של רות אמר איתי קדיש"
(רות ברנדספיגל,באמצעות AP)
הוא מוסיף כי בשנה שלאחר מכן החליטה אמו לקחת את המשפחה לישראל, שם התגורר בקיבוץ ושירת בצבא לפני שהיגר לברוקלין בשנת 1964. במהלך היום עבד במפעל סוודרים כשוטף רצפות; בלילה, שיפר את האנגלית שלו בבית הספר ולמד אדריכלות והנדסה אזרחית במכון "פראט". לו ולאשתו נולדו שני ילדים: אליסה, מורה במקצועה, וקווין, עורכת דין.
משפחתה של ברנדשפיגל עברה להתגורר בפילדלפיה בשנת 1952. היא למדה בתיכון ועבדה כמנהלת חשבונות לפני חתונתה בשנת 1957 בגיל 21. הזוג פתח חנות לבגדי ילדים והוליד שלושה ילדים: פלורה, דבי ולארי. במשך שנים התגוררו במרחק של פחות ממאה קילומטרים זה מזו. ב-3 באוקטובר השנה, התאחדו סופית.
בחג הסוכות ותחת ההגבלות החברתיות להתגוננות מפני נגיף הקורונה, נערך המפגש בביתו של לארי. במשך שעות שוחחו חברי הילדות, העלו זיכרונות והביטו בתמונות בשחור-לבן המספרות על היסטוריה רבת שנים. שתי המשפחות הזילו דמעות של שמחה ואושר.
"חבל לי שלא הצלחנו להתחבק בנסיבות האלו", אומרת ברנדשפיגל. "אבל מצד שני, מעולם לא ציפיתי לרגע כזה, וזה היה משהו שגרם לי כל כך הנאה ולא הפסקתי לבכות. סשה, לעולם אל תשכח את הרגע הזה", הוסיפה.
