לפני 120 שנה נולד הרבי מלובביץ', ובשבת חל ג' תמוז, יום השנה ה-28 לפטירתו. ספר חדש טוען כי רבים מחסידי חב"ד, המכונים "משיחיסטים" ושוללים את פטירתו, לא הבינו לעומקה את הבשורה המשיחית של הרב מנחם מנדל שניאורסון. שנים ארוכות התחבט הרב ד"ר ראובן הכהן אוריה בשאלה כיצד גאון מפוכח כמו האדמו"ר השביעי של חב"ד, מקדם תנועה שנראית כמו הזיה משיחית. מחקר ארוך שנים פתר מבחינתו את הסתירה.
"הרבי מלובביץ' האמין כי המסורת 'הרגילה' המתייחסת לאמונת המשיח, אינה נכונה", הוא אומר. "משיח המחולל ניסים ומשדד מערכות טבע, לא יגיע. משום כך לא זכינו לביאתו עד כה. אם נמשיך להחזיק באמונה כזו, סבר הרבי, נצטרך להמתין עוד שנים רבות, ולא רק שלא תהיה גאולה מידי משיח פלאי, אלא שעם ישראל ימשיך להסתבך בתנודות רבות, רצופות סבל ומאבק".
- על השכחה: לילדים שלנו אין פה. תגידו לעצמכם בקול שהם ברכב/ הרבנית ימימה מזרחי
לדברי הרב ד"ר הכהן אוריה, מחבר הספר "כֹּלָא חַד – סודו המשיחי מיסטי של הרבי מלובביץ'", מנהיג תנועת חב"ד אכן סבר שהוא ראוי להיות משיח – אבל התנה את האפשרות הזו, בין השאר, בכך שהוא יהיה מקובל על העם. "'אין מלך בלא עם', טען הרבי עצמו, והוא לא יכול לכפות את משיחיותו ללא קבלת העם", הוא מסביר. "זו הסיבה שהוא עודד את חסידיו בקמפיין של 'קבלת פני משיח' וסיסמת 'יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד' – שהרי ללא קבלת העם, הוא איננו משיח".
כשליבוביץ "לא הצליח להבין את הרבי"
הרב ד"ר הכהן אוריה (62) נולד באספהאן שבאיראן ועלה בילדותו לישראל. הוא למד בישיבות "כפר הרא"ה" ו"מרכז הרב", וכיהן כראש הישיבה בכפר מימון. הדוקטורט שלו, בנושא תודעתו המשיחית-מיסטית של הרבי מלובביץ', היה הבסיס לספרו החדש.
ריאיון עם הרב נפתלי ליפסקר לציון יום הפטירה של הרבי מלובביץ'
(צילום: נויל האריס)
בתקופה שבה הרבי מלובביץ' חי, הוא לא ניסה לפגוש בו. "לצערי, שנים רבות התנגדתי לדרכו. הערכתי שמה שהוא עושה, יביא מבוכה גדולה לחסידיו", הוא מסביר. "לא הבנתי למה הוא לא חושש לדחיקת הקץ, ולסכנות הטמונות בה. ב-1990, בשיחה עם פרופ' ישעיהו ליבוביץ', הלה הטיח בפניי: 'אני לא מצליח להבין את הרבי – או שהוא מנותק מהמציאות, או שהוא מוליך שולל את חסידיו ואוהדיו'. כמוהו חשבו גם רבנים בכירים באותה תקופה, ובהם הרב עובדיה יוסף והרב אלעזר מנחם שך, ואני סברתי כמותם".
מה הביא אותך לשינוי?
"החלטתי שאני חייב להבין – כיצד אפשרי שגאון עולם, מפוקח וענייני מאוד, שלמד גם מדע ופילוסופיה באוניברסיטאות בברלין ובפריז, מקדם תנועה הנדמית כהזיה משיחית. משיחיות לאומית, ציבורית והיסטורית היא גם תופעה שאיננה מתאימה למסורת חב"ד. מה גם שאדמו"רי חב"ד, בשל איסור 'שלוש השבועות', התנגדו כידוע לתנועה הציונית ולהקמת מדינה כפעילות ארצית-טבעית. גם הרבי מלובביץ' עצמו, היה מתנגד חריף לתפיסה הדתית-לאומית שלפיה מדינת ישראל היא 'אתחלתא דגאולה'".
5 צפייה בגלריה
רבי מנחם מנדל שניאורסון. "בעיניו, התנאי העליון לגאולה משיחית הוא שינוי התודעה"
(צילום: ישראל-זאב גולדשמיד)
אז מה השתנה שם?
"ב-1941, האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון, שכונה 'הריי"צ', דיבר על 'לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה'. לאחר השואה הוא הוציא 'קול קורא' שלפיו אנו נמצאים במועד האחרון שלפני ביאת המשיח. כל שנשאר לנו להתכונן לבואו הוא 'צחצוח הכפתורים' בבגדים. זו הייתה נבואה שהמשיח אוטוטו כבר פה, אבל כתשע שנים לאחר מכן הוא נפטר".
"חיל החלוץ המשיחי"
חתנו של הריי"צ הפך לאדמו"ר השביעי של חב"ד, והייתה ציפייה דרוכה לפתרון הנבואה שלא התממשה. "מאמר ההכתרה הראשון שנשא הרבי נקרא 'באתי לגני', ובו הוא שטח את חזונו המשיחי ואת 'הבשורה האחדותית'", מציין הכהן אוריה. "במאמר זה הוא רואה עצמו כממלא מקומו של הריי"צ מחד גיסא, ופועל מכוחו של משה רבנו כ'גואל אחרון', מאידך גיסא. בכך ביקש לממש את נבואתו של הריי"צ.
5 צפייה בגלריה
פרופ' ישעיהו ליבוביץ. אמר על הרבי: "או שהוא מנותק מהמציאות, או שהוא מוליך שולל את חסידיו ואוהדיו"
(צילום: ברכה ל. אטינגר)
"הרבי, שחווה את איימי השואה, החליט לא לאפשר עוד מצב שבו האנושות ועם ישראל יובלו לשפל כה נורא. הוא האמין בכל ליבו שיש בבשורה החסידית-חב"דית את כוח הריפוי. השואה הייתה עבורו האות השמיימי להפצה ולהחלה מלאה של התודעה האלוקית האחדותית. תודעה שבה תצטמצם האנוכיות האנושית, הגורמת למרבית הרעות ההיסטוריות. זוהי התכלית המשיחית".
לדבריו, "בכך הוא הציע את עצמו ואת חסידותו כ'חיל החלוץ המשיחי'. מיום זה ולכל אורך ימי מנהיגותו, הוא רקם את המפעל המשיחי ודאג להטמיע את הבשורה שבה תלויה הגאולה".
מה משמעות הבשורה?
"שינוי התודעה מתפיסה המפרידה בין האל לעולם, לתפיסה אחדותית – ובלשון הקבלה: 'כֹּלָא חַד', כלומר 'הכול אחד' – או ליתר דיוק, 'הכול אלוהות'. לתפיסה זו השלכות מרחיקות לכת, הנעוצות במהפך ההיסטורי שמחולל המשיח".
"היכונו לביאת המשיח"
כחלק מהכנת העולם לגאולה ולביאת המשיח, הרבי שיגר "שליחי חב"ד" לכל יישוב בישראל וכמעט לכל מדינה בעולם. הם פעלו גם כדי לעודד התקרבות של יהודים לשמירת מצוות, וגם כדי להביא את הבשורה הגאולית-אחדותית לכולם, גם למי שאינם יהודים.
ב-1991 החלו להציף את ישראל שלטי חוצות ענקיים שעליהם נכתב "היכונו לביאת המשיח". היה זה קמפיין פרסומי ראשון מסוגו של ארגון "צעירי אגודת חב"ד בישראל", שנועד להפיץ את בשורת הגאולה על בסיס דברי הרמב"ם: "אם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה... הרי זה בחזקת שהוא משיח... אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח ודאי".
5 צפייה בגלריה
אלפי חסידי חב"ד בעצרת באצטדיון טדי, לציון יום הולדתו ה-120 של הרבי
(צילום: ישראל ברדוגו)
רבים מהחב"דניקים סברו כי הרבי לא רק ראוי להיות המשיח, אלא שהוא אכן המשיח. "הרבי אכן טען כי הוא עומד בכל תנאי הלכות המשיח לרמב"ם", מאשר הרב ד"ר הכהן אוריה. "לראיה, הוא הביא את כל פעולותיו ומפעליו, כולל התנאים שמעמידים אותו כ'ודאי משיח'".
איך הרבי הגיב לכך שלא כל העם הכיר בו?
"ב-1992, זמן קצר לפני שלקה בשיתוק, אמר: 'הכול היה להבל ולריק', שהמהלך המשיחי לא צלח ועדיין אנו מצויים בגלות תודעתית. במובן זה לא היה הרבי משיח שאכזב – שכן כל משיחיותו הייתה תלויה בקבלת העם. לכן אין פה שבתאות חלילה, או נצרות מחודשת, כיוון שלא הכתירו אותו וכיוון שעל פי תנאי נוסף ברמב"ם, מותו קובע סופית את כישלון המהלך – אזי נודע שאינו המשיח".
מדוע העמיד הרבי מלובביץ' את התנאי העיקרי של קבלת העם?
"בעיני הרבי, כממשיך דרכו של הבעל שם טוב, התנאי העליון לגאולה משיחית הוא שינוי התודעה. הכוונה לשינוי התודעה מתפיסה 'שניותית' לתפיסה אחדותית, שבה הכול אחד – הקדוש ברוך-הוא, עם ישראל ואפילו הגויים. שינוי תודעה כזה לא יכול לבוא בכפייה על עם ישראל, כמו במעמד הר סיני. הגאולה האחדותית צריכה להתרחש בתהליך פנימי הזדהותי, מתוך הכרה ואהבה. כלומר, תנאי הכרחי הוא לקבל את הבשורה האחדותית ואת המשיח, מתוך שכנוע פנימי.
"על פי תפיסה זו של 'תודעת האחדות', התהליך המשיחי כולו טבעי, מתחילה ועד סוף. אין מקום לנס, כשהאלוהות כולה גלויה ונוכחת. זו הסיבה המרכזית שהרבי הילך במתווה השכלתני והטבעי של הלכות משיח לרמב"ם".
"הסתלקות" זמנית
ב-1994 נפטר הרבי מלובביץ'. כלומר, תלוי את מי שואלים. "בין האפשרות שהרבי טעה ושמא הטעה, לאפשרות שמא לא הובנה כראוי טענת משיחיותו ולכן היא לא התממשה – בחרו 'המשיחיסטים' להכחיש את פטירתו ולהגיד ש'הסתלקותו' היא זמנית", אומר הכהן אוריה. "מה שהם לצערי לא לוקחים בחשבון, הוא התנאי הגדול והעיקרי שהתנה הרבי. לשיטתו, גם אם הוא מילא אחר כל תנאי המשיח של הרמב"ם, הרי שהתנאי האחרון והסופי הוא ש'מלכותו' כמלך המשיח תוכר ותתקבל בידי העם".
אבל איך נוצר מצב של הכחשת הפטירה שלו?
"הרבי מלובביץ' פקד את קבר חותנו כל שבוע, במשך עשרות שנים. אבל בכך הוא גם 'החייה' את הריי"צ, בהתמזגות רוחנית עמו. 'הוא איתנו כאן', נהג לומר. הוא לא נתן לו 'למות'. כמאמר הזוהר והתלמוד: 'גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם'".
לשיטתו, זה חלק מהבשורה המשיחית של הרבי, הכוללת את רעיון הגאולה ממוות שתבוא עם תודעת "תחיית המתים": "הריי"צ חי כי חותנו ממשיך את דמותו ואת תורתו, ונושא אותו בתוכו. 'אני הידיים והרגליים שלו', נהג לומר. כמו שחיי משה רבנו אינם רק החיים הביולוגיים, כך גם חיי הריי"צ. החיים שלהם היו חיי קדושה המתמשכים אצל זרעם. דברים אלה אמורים לחול אף על הרבי עצמו, לאחר פטירתו".
"על כך יש להוסיף את הפסיקה המפורסמת של רבנים מחב"ד, כי הרבי הוא ב'חזקת משיח' ושהם גזרו עליו חיים נצחיים – 'שלא יכבה נרו לעולם ועד'", הוא מציין, "הטעות שלהם היא בפירוש הפשטני של דברי הרבי, באשר למושגי החיים והמוות בעקבות תודעת האחדות".
אילו תגובות אתה מקבל על הספר מצד רבנים בחב"ד?
"חלק מהם הביעו בשיחות איתי הסכמה נלהבת, חלקם חלקו על מקצת מהדברים, ויש כאלה שטענו שיש סודות שלא ראוי לחשוף אותם".
למה ההסבר השיטתי לא רווח בקרב רבנים מחב"ד, לאחר פטירת הרבי? לרב הכהן אוריה יש השערה. "זה ההבדל בין מחקר אקדמי, לחסידים שמקושרים לרבי וחדורי מוטיבציה לעשות לו נחת רוח. יש בלימודם ממד סובייקטיבי, שמקשה להתבונן על התמונה הכללית", הוא טוען. "צריך מבט של ריחוק והשהיה כדי לראות את התמונה הכוללת ממעוף ציפור".
