אחרי כמעט 50 שנה: הסידור מהמלחמה שב לבעליו
(צילום: ירון ברנר)
בעיצומם של ימי הלחימה בקרבות רמת הגולן, בתוך המהומה הגדולה של ראשית ימי המלחמה, מצא צבי פרבדה - לוחם בחטיבת שריון – סידור מיותם. הסידור, לצד אוכל שהיה עדיין חם, נותרו מאחור כשהחיילים שהיו שם לפניהם מיהרו לקרב. כמעט 50 שנה חלפו, וכבר נכדו של צבי התגייס לאותה חטיבה שבה שירת הסב, אך העניין לא נתן לו מנוח.
בסיוע בנו ובצירוף מקרים מורכב מאוד, הצליח לאתר את בעליו המקוריים של הסידור, אברהם קיהן שנפטר מסרטן, ומשפחתו התרגשה לקבל את המזכרת ההיסטורית והסמלית כל כך. "המפגש היה מאוד מרגש", מספר הנכד, סמל אור פרבדה, בריאיון לאולפן ynet. "נסגר מעגל של עשרות שנים".
פרבדה הסב השתתף בקרבות בחזית המצרית, כשהחטיבה הסבה כיוון לרמת הגולן שם נלחם הגדוד בטנקים הסוריים. אור, נכדו, גדל על סיפורי הקרבות ממלחמת יום כיפור של סבו, והגיע לחטיבה 7 בגדוד 75, שעליה שמע סיפורים מילדות ואליה חלם להגיע מילדות, והוא כיום מפקד טנק – ממש כפי שהיה סבו.
"סבא מצא את הסידור הזה כשהעלו אותם לרמת הגולן", מספר סמל אור, "ובדף הראשון היה כתוב את השם, אבל לא הצליחו לסגור מעגל עם השם. חלפו חמישים שנה, והתברר שזה בכלל שם אחר לגמרי, אז עשו את כל המחקר מחדש, ובאמת הצליחו למצוא את המשפחה של אותו לוחם, שנפטר בינתיים, ובמפגש מרגש בין שתי המשפחות, הוא חזר אליהם".
הביוגרף חיבר
אדל אופן, בתו של אברהם קיהן, מספרת כי אביה היה אז חייל מילואים צעיר במלחמה. "לפני כשש שנים הוא הלך לעולמו, ואנחנו כלל לא ידענו שיש מישהו שמחפש אותו כל כך הרבה שנים - רק בשביל להחזיר לו את הסידור", היא מספרת בהתרגשות. "המשפחה הזו לא הרפתה במשך 50 שנה, הם משפחה כל כך מדהימה ומיוחדת בעיניי".
איך איתרו אתכם?
"ביוגרף בשם אהוד החליט לתעד את סיפור חייו של אבי. במהלך כתיבת הביוגרפיה ואיסוף החומרים, הוא נחשף למשפחת פרבדה. אהוד היה זה שלמעשה חיבר בינינו ועזר למשפחת פרבדה למצוא אותנו לפני כשנה".
למה למעשה לקח כל כך הרבה זמן למצוא אתכם?
"החיילים שהיו במקום וביניהם אבי, יצאו להזנקה ברמת הגולן, כשהם מותירים מאחור את החפצים שלהם. לשם למעשה הגיע צבי, מפקד טנק מנוסה, שמצא בשטח אוכל שעדיין היה חם וגם את הסידור של אבא. מכיוון שהשם בסידור היה כתוב בכתב יד ולא בדפוס, נוצרה אי-הבנה. הם חשבו ששם אבי 'קיהן' הוא בכלל קורן, ולכן חיפשו אחר מישהו שלא קיים".
"מתנה מאבא"
לפני כחודש התקיים המפגש המרגש. "הגענו לפרדס חנה, פגשנו את המשפחה ושמענו את הסיפור המיוחד", אופן מספרת. "הם אמרו שעלתה אפילו מחשבה מצידם לתרום את הסידור לבית כנסת – אבל אשתו של צבי לא אמרה נואש. גילינו כי סיפור גלגולו של הסידור היה כזה שאפילו הנכדים מכירים. זה כל כך ריגש אותנו. לדעת שהוא החזיק את הסידור לסגולה או לשמירה. משהו אישי שלו".
אופן לא מסתירה את התפעלותה ממשפחת פרבדה: "מאוד התרגשתי שיש אנשים כאלה שמישהו אחר חשוב להם כמעט חמישים שנה. הם שמרו את זה הרבה שנים, בין מעברי דירה מרובים. אני לא יודעת אם הייתי עושה דבר כזה. הם מהדור של פעם. לא מדובר במשפחה דתית, אבל הערך של השבת האבידה לבעליה הוא כל כך גדול. במפגש צבי, שהוא גם אמן, מסר לנו את הסידור בקופסה יפה עם הקדשה. הם מאוד השקיעו. אמרתי אלפי פעמים תודה".
אדל גדלה בבית מסורתי, והיא עצמה חזרה בתשובה. "ידעתי שאבי היה אדם מסורתי, אבל המפגש הזה נתן לי עוד איזושהי מתנה מאבא – מתנה עם ערכים רגשיים ורוחניים מאוד".
אז מי מהמשפחה שלך לקח את הסידור?
"למזלי, הסידור נשאר אצלי וגם פה בבית יש עכשיו 'מלחמות' בין הילדים מי יירש את הסידור", היא צוחקת. "כשאבא נפטר, כולם רצו לקחת איזה זיכרון ממנו. ועכשיו אני קיבלתי זיכרון מיוחד. הסידור נמצא במקום מיוחד, ליד נרות השבת, והוא התוספת הרוחנית שלנו. מאוד התרגשתי שיש אנשים כאלה שמישהו אחר חשוב להם. כמעט חמישים שנה! הקב"ה נתן לי מתנה מאדם יקר. ומי יודע? אולי הדור הצעיר יכול למצוא בסיפור הזה השראה וללמוד ממנו".
