פחות משתי דקות חלפו עד שהחלו הצעקות באולם.
בשבוע שעבר זכיתי לייצג את ישראל בכנס בין-דתי במדינה המערב-אפריקנית סנגל, שאורגן על ידי השגרירות שלנו בדקר וקרן קונרד אדנאואר הגרמנית. הכנס השנתי מתקיים זו השנה ה-25, מתוכן 17 בשיתוף עם ישראל. אך הפעם הדברים לא בדיוק התנהלו כמתוכנן.
ישראל הייתה אחת המדינות הראשונות בעולם שהכירו בעצמאות סנגל מהקולוניאליזם הצרפתי ב-1960. גולדה מאיר ביקרה במדינה ב-1964, בהיותה שרת החוץ, וראש הממשלה לוי אשכול שנתיים לאחר מכן. ישראל מסייעת לסנגל רבות בתחום החקלאות, אבל היחסים בין המדינות ידעו גם תקופות קשות. הם הוקפאו לחמש שנים בין מלחמת יום הכיפורים להסכמי קמפ דייוויד בשנות ה-70. ב-2016 החזיר ראש הממשלה נתניהו את השגריר הישראלי מדקר, לאחר שסנגל הצביעה בעד החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2334 הקובעת כי ההתנחלויות אינן חוקיות.
2 צפייה בגלריה
הרב אלחנן מילר מסביר על המזוזה בבית השגריר בדקר, סנגל
(צילום: אלברט נאנגו / שגרירות ישראל דקאר)
רוב של 95% מהאוכלוסייה בסנגל הוא מוסלמי, ולא הופתעתי כששישה או שבעה מפגינים החלו לצעוק שאין מקום לנציגים ישראלים בסנגל. מפגין אחד שלף דגל פלסטיני, והוצא במהירות מהאולם על ידי אנשי האבטחה, יחד עם המפריעים האחרים.
על הבמה, השגריר יובל וקס לא נרתע. הוא סיפר ברוגע לנוכחים שהמלחמה ברצועת עזה הותירה את הישראלים והפלסטינים המומים וכואבים. הוא הזכיר את ביקורו האחרון בסנגל של עלי אל-זיאדנה, אזרח ישראלי בדואי שארבעה מקרובי משפחתו נחטפו, ושניים מהם נהרגו מאוחר יותר. השגריר ציין שגם למאבטח שלו במהלך הביקור קראו עלי, גם הוא מוסלמי ישראלי. "הפקדתי את חיי בידי עלי", אמר.
זמן קצר לאחר מכן, נציגי הדתות המקומיות הוזמנו לבמה כדי לפתוח את הכנס בתפילה לשלום: שייח' מוסלמי, כומר נוצרי, כוהנת אנימיסטית. ברגע האחרון, גם אני נקראתי להצטרף. כשאני עומד בשורה עם שייח', איש דת קתולי ושמאנית, מתלבט איך לתרגם לצרפתית את המילים "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ועל כל יושבי תבל, ואמרו אמן", השייח' מתכופף לעברי ושואל בלחש אם אני מכיר גם פסוקי קוראן.
"האמת היא שכן", אני עונה. המורה שלי לערבית בתיכון הימפלרב היה נבון מאוד כשדרש מאיתנו לשנן כמה פרקי קוראן קצרים בעל-פה לקראת הבגרות. הוא ידע שקוראן לא רק לומדים, אלא זוכרים בעל-פה. "זה יהיה רעיון טוב להוסיף את זה לתפילה שלך", מסביר השייח'.
וכך, אחרי התפילה היהודית, אמרתי את הפסוקים החותמים את הקוראן בפרק 114 ("בני אנוש"): "בשם האל הרחמן והרחום, אמור: ישמרני ריבון בני אנוש, מלך בני אנוש, אלוה בני אנוש, מפני רעתו של הלוחש הנחבא, הלוחש בלבב אנוש, מפני שדים ובני אנוש" (תרגום: אורי רובין).
יכולתי לחוש את המתח באולם מתפוגג. המילים הללו התאימו בדיוק לנושא ההרצאה שלי, על שיח דתי בזמן מלחמה, שבה ציטטתי את המשנה האנטי-גזענית המפורסמת במסכת סנהדרין (ד', ה'): "לפיכך נברא אדם יחידי (...) מפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו: 'אבא גדול מאביך'".
צוות השגרירות בדקר עושה עבודה מדהימה בתנאים בלתי אפשריים, הרחק מאור הזרקורים – אך במדינה מסורתית כמו סנגל, בעלת זרמים אנטי-ישראליים עמוקים, לדיפלומטיה הקלאסית יש מגבלות. לכן, בתחילת קבלת פנים לאנשי אקדמיה ומנהיגים דתיים בביתו הרשמי יום קודם לכן, ביקש השגריר וקס מאורחיו להתקבץ מחוץ לדלת הכניסה, והזמין אותי להסביר מהי מזוזה.
נגעתי בתשמיש הקדושה הכסוף והיפהפה, וציינתי את הדמיון בין האות העברית שי"ן לאותה אות בערבית. השוויתי את המזוזה למסבחה, מחרוזת התפילה המוסלמית, שבעזרתה המאמין מזכיר כל אחד מ-99 שמותיו של האל, בנגיעה בכל חרוז. האורחים הנהנו בשתיקה. מתברר שיש לנו יותר במשותף ממה שהבינו עד אז.
- הרב אלחנן מילר הוא עמית מחקר במכון הרטמן בירושלים ומייסד מיזם "אנשי הספר" הפונה לעולם הערבי והמוסלמי, שבמסגרתו הוא מפיק חומרים חינוכיים על יהדות ויהודים בערבית
