האמירה מעוררת המחלוקת של חברת הכנסת טלי גוטליב, שהשוותה מאבטח בבית המשפט המחוזי בלוד ליודנראט, הובילה לביקורת חריפה גם בתוך הליכוד – מצד חברי המפלגה שביקשו לאותת לה שגם במאבק על קולות המתפקדים בבחירות המקדימות, יש קווים אדומים שלא חוצים. הסערה הזו היא הזדמנות לשיעור היסטוריה מקוצר: מי היו אנשי היודנראט, מה היה תפקידם בתקופת השלטון הנאצי ועם אילו דילמות הם התמודדו בזמן השואה?
פירוש הביטוי יודנראט (Judenrat) בגרמנית הוא "מועצת היהודים". לאחר שגרמניה כבשה את פולין בפתח מלחמת העולם השנייה, הורו הנאצים ליהודים להקים יודנראטים – מועצות יהודיות. הדרישה הזו הופיעה ב"איגרת הבזק" של הבכיר הנאצי ריינהרד היידריך, מ-21 בספטמבר 1939: "בכל קהילה יהודית יש להקים מועצת זקנים יהודית, אשר תורכב ככל האפשר מאישים סמכותיים והרבנים שנותרו. מועצת הזקנים תמנה עד 24 גברים יהודים (בהתאם לגודל הקהילה היהודית). היא תישא במלוא האחריות שבמשמעות מילה זו, לביצוע מדויק, ולפי לוח הזמנים, של כל ההוראות שניתנו ויינתנו".
"גם יודנראטים היו": טלי גוטליב בדיון על יונתן אוריך בלוד
(צילום: יאיר שגיא, רועי רובינשטיין)
לימים נהפך המושג יודנראט לשם גנאי כלפי יהודים שמואשמים בבגידה בבני עמם (לצד המושג קאפּוֹ – הכינוי לאסיר שמונה בידי האס-אס לפקח על אסירים אחרים במחנה ריכוז). למעשה, סוגיית היודנראטים היא אחת הסבוכות והשנויות ביותר במחלוקת בתולדות השואה.
היודנראט (לפעמים כונה גם אלטסטנראט – "מועצת הזקנים") היה גוף מתווך בין השלטון הנאצי לציבור היהודי בגטו. בהתחלה, כפי שעולה מהאיגרת של היידריך, נבחרו חברי היודנראט מקרב ההנהגה המקומית הקיימת – אבל בהמשך, במקרים שבהם מנהיגים יהודים סירבו להתנדב לכך, הגרמנים מינו אותם באופן אקראי. עם זאת, בחלק מהמקומות עוד היה אפשר למצוא בין חברי היודנראט אנשי ציבור ידועים.
הגרמנים דרשו מאנשי היודנראט לבצע רישום של האוכלוסייה היהודית בגטו, לחלק ליהודים סימן מזהה (טלאי צהוב או סרט עם מגן דוד), להחרים חפצים יקרי ערך, לגייס אנשים לעבודות כפייה ובהמשך גם להכין רשימות לצורך שילוח למחנות עבודה או למחנות השמדה. עם הזמן הם נדרשו גם לדאוג למציאת מקום מגורים בגטו ליהודים שגורשו אליו ממקומות אחרים, למנוע הברחות ולטפל בבעיות ניקיון, תברואה וקבורה.
תחת היודנראט פעל שירות הסדר היהודי, שנודע בכינוי "המשטרה היהודית". בחלק מהגטאות פעלו שוטרים יהודים להכשיל את תנועות ההתנגדות היהודיות המחתרתיות. חלק מהיהודים שיומניהם מאותם ימים שרדו, וניצולי שואה רבים שמסרו לימים את עדויותיהם, הביעו שנאה ובוז כלפי אנשי היודנראטים. לעיתים אנשי יודנראט הואשמו בכוחנות ובניצול מעמדם לטובת אינטרסים אישיים, ותופעות כאלה גרמו לזעם כלפיהם מצד אנשי הקהילה היהודית.
3 צפייה בגלריה
מרדכי חיים רומקובסקי (במרכז, מרכיב משקפיים ועונד טלאי) בגטו לודז'
(צילום: באדיבות יד ושם)
היו מקרים לא מעטים שבהם אנשי היודנראט פעלו על דעת עצמם כדי לסייע ליהודי הגטו, ללא קשר להנחיות מהגרמנים. בין השאר היו שדאגו להשגת מזון נוסף, והקימו בתי חולים ומרפאות (כדי להתמודד עם הרעב, התפשטות המחלות והתפרצות המגפות בגטאות), בתי יתומים, בתי אבות ובתי תמחוי. בחלק מהגטאות פעלו ליצירת מקומות עבודה, כדי להפוך את הגטו למקום יצרני בניסיון להבטיח את הישרדותו (כמו שעשה למשל מרדכי חיים רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז'). לא פעם ניסו אנשי היודנראטים להרוויח זמן, בתקווה שהמלחמה תסתיים בתבוסתה של גרמניה הנאצית והגטאות ישוחררו.
פעמים רבות שרר מתח בין אנשי היודנראט לשאר היהודים בגטו. היודנראטים נאלצו לא פעם להתמודד עם דילמות קורעות לב, כנציגי היהודים שהוטל עליהם למלא את דרישות השלטון הנאצי, ובמקביל היו צריכים לטפל בצורכי הציבור.
האם לשתף פעולה עם הנאצים ולנסות לצמצם ככל האפשר את הנזק ליהודים, או להתמרד נגדם במאבק שנראה חסר סיכוי? האם להיענות לדרישות הגרמנים לחבר רשימות של יהודים שיהיו עובדי כפייה? ומה לגבי הדרישה לחבר את רשימות המגורשים מהגטו? אלה חלק מהשאלות שאנשי היודנראט נדרשו אליהן. במקרים מסוימים סירבו אנשי יודנראט לדרישות, כמו במקרה של יוסף פרנס, ראש היודנראט בגטו לבוב, שנרצח בידי הנאצים לאחר שסירב למסור לידיהם יהודים למחנה עבודה. לעיתים הקרע הפנימי היה בלתי נסבל: אדם צ'רניאקוב, ראש היודנראט בגטו ורשה שהיה דמות שנויה במחלוקת, שם קץ לחייו לאחר שנדרש לסייע בגירוש היהודים להשמדה.
אנשי היודנראט לא היו מקשה אחת, והיו ביניהם הבדלים גדולים. היו מי שצייתו באופן מלא לגרמנים, התעלמו משיקולים ציבוריים והתמקדו באינטרסים האישיים שלהם; היו מי שהשלימו עם פגיעה בחלקים מהציבור היהודי, במחשבה שכך יתאפשר להציל אחרים; היו מי שהיו מוכנים להשתתף בגזל רכוש אבל התנגדו למסור בני אדם לידי הנאצים; והיו מי שהסתייגו משיתוף פעולה עם הגרמנים גם בנוגע לגזרות כלכליות וחומריות.
לפחות בעקיפין, השוואת אדם ליודנראט טומנת בחובה השוואה של הממונה על אותו אדם לשלטון הנאצי. שימוש בביטוי "יודנראט" בהקשרים שונים לגמרי מהשואה יכול להיחשב טריוויאליזציה של השואה – הקטנת ממדיה וחשיבותה ההיסטורית, לעיתים באמצעות השוואתה לאירועים אחרים.
