ציוריה מוערכים במאות-אלפי דולרים ויותר, מוצגים בגלריות נחשבות – אבל אהובה (הובי) אלישע נותרה תמיד אישה חרדית, חסידת ברסלב, שלא שכחה את כור מחצבתה – ירושלים – גם כשהייתה כבר אמנית נודעת. האישה שנולדה בשכונת הבוכרים, ויצאה למסע חובק עולם בכל המובנים – שבה לשכונת מאה שערים שמילאה אותה ואת האמנות שלה בשמחה, ובה חיה עד לפטירתה בגיל 94.
לפני כשבוע, במלאת שנה ללכתה, נפתחה תערוכה חדשה – "הלב של ירושלים" – בגלריה שפתחו ילדיה של אהובה (הובי) אלישע עוד בחייה. "היא הייתה אישה שמחה מאוד, לכן אהבה לצייר ציורים של שמחה", סיפר נכדה, ישי אלישע, בריאיון ל-ynet. "כל האמנות שלה נסובה סביב רגש השמחה, הריקוד, החיים היהודיים. לכן אהבה לגור במאה שערים, הגם שהגיעה מלונדון. מאה שערים אפיינה בעיניה את השמחה האמיתית והטהורה הזאת. היא בחרה לגור שם כי היא אהבה את השמחה האמיתית שפורצת שם בכל פינה".
במאה שערים התמקמה בסמוך לרחוב שבו שכן בית ילדותה – וציוריה היהודיים כל כך של אלישע נמכרים גם היום מסביב לעולם, "אפילו באינדונזיה המוסלמית", מספר הנכד. "סבתא ישבה בלב מאה שערים בסטודיו צנוע, והגיעה עם האמנות שלה לכל העולם".
שוויו של אחד מציוריה, "תמונת המרגלים", מוערך כיום ב-1.2 מיליון דולרים. הציור הוצג באופן בולט בשגרירות ארצות הברית במשך שנים רבות, עד ששגריר ארה"ב לשעבר, דיוויד פרידמן, החזיר אותו לאחר פטירתה של האמנית. "כל עניין השיבה לארץ ישראל מבטא את רגשותיה העזים לארץ", מוסיף אלישע.
שמחה למרות העצב
אהובה (הובי) נולדה ברובע הבוכרי למשפחה של רבנים בוכרים. עקב עבודתו של אביה, היגרה המשפחה לאירופה כשהובי הייתה בת 6 – תחילה לאוסטריה, אחר כך לפראג ומאוחר יותר ללונדון. מלחמת העולם השנייה והבליץ הרחיקו את המשפחה לדרום-מערב אנגליה, דבונשייר. נכדה מספר כי הנדודים השפיעו עמוקות על יצירתה של אלישע, כיהודייה דתייה.
אחת המורות של הילדה הצעירה הבחינה בכישרונה ועודדה אותה להמשיך לצייר, ובסופו של דבר אף סייעה לה בלימודיה בבית הספר היוקרתי לאמנות ולעיצוב סנט מרטין שבלונדון, שם נחשפה לזרם האימפרסיוניסטי, הריאליסטי והפוסט-אימפרסיוניסטי. בגיל 14 בלבד, אלישע הייתה לתלמידה הצעירה ביותר שהתקבלה אי-פעם, אך את קריירת הציור המקצועית שלה השיקה רק בגיל 35.
לאחר נישואיה התגוררה אלישע בלונדון, ילדה ארבעה ילדים (אחת מבנותיה נפטרה בגיל שנתיים), שבה לישראל והתגוררה בהרצליה, אבל תמיד נשאה איתה את הכמיהה לחזור הביתה, לירושלים. בשנת 1968 עלתה עם כל משפחתה, התגוררה בדירה צנועה במאה שערים, ומשם המשיכה לצייר עד שנות התשעים לחייה.
האמנות האימפרסיוניסטית של אלישע מושפעת גם מסיפור חייה מעורר ההשראה והייחודי, ולא בכדי נחשבת האישה, שציוריה נמכרים במכירות פומביות בסכומים של שש ספרות, לאחת האמניות החרדיות המצליחות ביותר בהיסטוריה, אם לא המצליחה שבהן. אוהביה מספרים על אישה פשוטה וצנועה, והשמחה ששידרה בציוריה הצבעוניים כיסתה על הצער שהביאה המלחמה, הטראומה מהבליץ והשכול שחוותה.
את הגלריה של הובי בירושלים פתחו נכדיה לפני למעלה מ-35 שנה. לצד ציורי הנוף היפהפיים, כמה מיצירותיה המרגשות ביותר מתמקדות בהצגת חגיגת החיים היהודיים – מחתונות ועד סצנות ססגוניות בירושלים שאהבה. התערוכה "הלב של ירושלים" מוצגת בגלריה של הובי, ברחוב דוד המלך 22, ירושלים.
