עבור מרים מטובה, דוגמנית סלובקית-קנדית בת 33 ומיס סלובקיה לשעבר, נסיעה שגרתית הביתה בטורונטו הפכה למפגש שלדבריה עדיין מרגיש לא מציאותי. מטובה מספרת שנהגת המונית שהוזמנה באפליקציית אובר (Uber) הורתה לה לצאת מהרכב, לאחר ששמע אותה מדברת על ביקורה האחרון בישראל. האירוע התרחש מעט אחרי חצות ב-30 בנובמבר.
ריאיון אולפן מרים מטובה, הווארד לויט
(צילום: ירון ברנר)
מטובה ישבה במושב האחורי, וניהלה שיחת FaceTime עם חברתה. "זו הייתה שיחה פרטית", אמרה לאולפן ynet. "באמצע צומת סואן, הנהגת בלמה בפתאומיות והורתה לי לצאת מהמונית".
תחילה, חשבה מטובה שמשהו השתבש בנסיעה. כששאלה מה פשר ההוראה לצאת מהמונית, אמרה לה הנהגת שהיא לא מרגישה בנוח להמשיך את הנסיעה. רגעים לאחר מכן, לדברי מטובה, הוסיפה הנהגת הסבר בוטה: היא לא מסיעה יהודים.
מטובה הזמינה נסיעה נוספת ושיתפה את חברתה שהזמינה את הנסיעה. שתי הנשים הגישו תלונות מפורטות לאובר באותו לילה. היא אומרת שלא הייתה תגובה במשך ימים ושהיא מאמינה שהחברה פעלה רק לאחר שפניות מצד גורמי התקשורת הביאו לנקיטת מעשה.
ארבעה ימים לאחר מכן, ב-4 בדצמבר, מטובה מספרת שנציג של אובר התקשר אליה. מאוחר יותר היא קיבלה התנצלות בדואר אלקטרוני ובו נכתב שהחברה תיצור קשר עם הנהגת כדי להבטיח שזה לא יקרה שוב וכי מחיר הנסיעה יוחזר. "כשמדובר באירוע חמור הכולל שנאה, צריך לפעול בתוך 24 שעות", אמרה מטובה בראיון ל"נשיונל פוסט". "כל דבר פחות מזה מאפשר להבעת דעות קדומות באופן חופשי. מה שקרה לי הוא מעשה אנטישמי ישיר, וחשוב לדבר על זה בגלוי".
אובר מסרה בהצהרה כי אפליה אינה מקובלת וכי היא מצרה על החוויה השלילית של הנוסעת. החברה מסרה כי הייתה בקשר ישיר עם מטובה ונקטה "בפעולה מתאימה" כלפי לנהגת, אך סירבה לפרט מהי אותה פעולה. "מה שמדאיג אותי יותר מכל הוא שאובר מסרבת לומר אם הנהגת עדיין פעילה", אמרה מטובה, והוסיפה כי החברה ציינה את זכויות הפרטיות של הנהגת.
טיול ששינה אותה, ולמה זה פגע כל כך עמוק
תמונות מביקורה האחרון של מטובה בישראל הונחו לצידה במהלך הריאיון. היא טיילה בישראל בשנתיים האחרונות, בין היתר בכותל המערבי וביישובי העוטף הסמוכים לרצועת עזה. היא עובדת עם "ידידי ישראל", עמותה המתמקדת בתמיכה בניצולי 7 באוקטובר ובחיילים המתמודדים עם פוסט-טראומה. מטובה אומרת שהארגון גייס 55 מיליון דולר במשך שנתיים, במטרה להכניס אנשים לטיפול תוך שלושה ימים במקום חודשים. "העבודה הזו חיברה אותי למשפחות ולניצולים בצורה שלא ציפיתי לה", אמרה. "לעזור לישראלים זו המשימה שלי".
הקשר הזה גם העצים את ההלם. "חשבתי שקנדה בטוחה", אמרה. "עכשיו אני נזהרת ממה שאני אומרת בפומבי, אפילו במונית. זה שובר את ליבי ומזכיר לי את גרמניה ב-1938".
ההשוואה שלה נעוצה בהיסטוריה המשפחתית. סבתה של מטובה, כיום בת 90, שרדה את מחנה הריכוז טרזינשטט. "אנשים שואלים למה יש רק 2,000 יהודים בסלובקיה", אמרה מטובה. "כי רובם נשלחו למחנות. אנחנו לא יכולים לשכוח את ההיסטוריה, או להעמיד פנים שלא קרה דבר ב-7 באוקטובר".
מטובה מספרת שסבתה נהגה לתאר את הסימנים המוקדמים של השנאה הרבה לפני שהמלחמה פרצה במלואה. "היא סיפרה לי סיפורים מפחידים על מה שקרה, אפילו שנה או שנתיים לפני תחילת המלחמה", אמרה מטובה. "רגעים כאלה מחזירים אותי מיד למה שהיא הזהירה מפניו. אם ניתן לדברים כאלה לחלוף בשתיקה, האם זה יחזור? זו השאלה שמשאירה אותי דרוכה. לאן אנחנו הולכים?"
החזית המשפטית: "חייבות להיות השלכות"
עורך דינה של מטובה, הווארד לוויט, טוען שתגובתה של אובר הייתה איטית וחסרת שקיפות. "אובר מעולם לא אישרה שהנהגת פוטרה מעבודתה", אמר לוויט. "אם לא יהיו השלכות, זה יקרה שוב".
לוויט אומר שנדרשים מספר צעדים, כגון פיטוריה המיידיים של הנהגת, התחייבות חוזית של כל הנהגים למדיניות אי-אפליה קפדנית, ותרומה מאובר – לא למטובה באופן אישי, אלא לעמותה המספקת טיפול בנפגעי טראומה בישראל. "תרומה של אובר תראה שהם לא נשארים אדישים למצב", אמרה מטובה. כמו מרשתו, גם לוויט טוען כי תשומת הלב התקשורתית אילצה את החברה להגיב. "ללא פרסום הסיפור על ידי הנשיונל פוסט, לא הייתה תגובה", אמר לוויט.
פחד גובר, ומה יקרה אחר כך
מטובה אומרת שהיא חוששת משימוש באפליקציית אובר בעתיד הנראה לעין. "בינתיים אבקש עזרה מחברים או שאשתמש באפליקציות שונות", אמרה. " אני גם שוקלת לעבור דירה, אולי לישראל".
לוויט מתאר את התקרית כחלק משינוי רחב יותר בקנדה. הוא טוען כי האנטישמיות הפכה לגלויה יותר ואף נורמלה, שכן תגובות רשויות אכיפת החוק אינן עקביות. כשנשאל האם ישקול לעזוב את המדינה בעצמו, לוויט אמר שלא, אך ציין כי אנשים רבים שהוא מכיר שוקלים אפשרות זו.
מטובה אומרת שמטרתה אינה רק להשיג צדק אישי, אלא לקבוע סטנדרט ברור לאופן שבו חברות צריכות להגיב לפשעי שנאה. "כאשר נהג או נהגת אומרים מתבטאים כך, אי אפשר להתייחס לזה כאל בעיית שירות לקוחות", אמרה. "זוהי אפליה, וזה מסוכן".
עבורה, אותו לילה ב-30 בנובמבר היה יותר מסתם נסיעה משפילה. היא מכנה זאת כתמרור אזהרה לגבי מה שקורה כאשר דעות קדומות נותרות ללא מענה. "ההיסטוריה מראה לאן שתיקה מובילה", אמרה. "לכן איננו יכולים להתעלם ממנה".
תרגם מאנגלית: יוגב ישראלי
