בערב שבו ערוצי החדשות שידרו הקלטות של רבנים שמוכיחות את מה שכבר ידענו, שלא מדובר בחוק שהוא "מהלך היסטורי לגיוס חרדים" אלא בעיקר בתיאטרון של תנאים, הבטחות ושקרים, אני ישבתי במקום אחר לגמרי: בהשקת הספר "לוחמות" של אילה דקל. ספר שמביא את קורותיהן של עשרים לוחמות, עשרים מתוך מאות, שלחמו בשבעה באוקטובר ובמלחמה שלאחר מכן. לוחמות שהסכימו למסור את חייהן, להתגייס ואפילו למות, למען המדינה, למען המולדת, למעננו.
- רוצים שוויון בנטל? המחיר הוא פגיעה בשוויון המגדרי / עו"ד תמיר דורטל
על הבמה עלו שלוש לוחמות. הן סיפרו מה הניע אותן, על התגובות שקיבלו מהסביבה, על ההערכה שהן מקבלות וגם על הזלזול מחיילים, ממפקדים, מפוליטיקאים. הן לא נותנות לתגובות האלה לשבור אותן; הן ממוקדות במטרה, במשימה, מלמדות אותנו מהם אחריות, קור רוח ותושייה, והן מזכירות עובדה אחת פשוטה: הן היו שם בעזה, בלבנון, בבית חאנון. הן נלחמו. הן הצילו חיים. השׂערות סמרו.
3 צפייה בגלריה
לוחמות מהצוות הרפואי של גדוד רותם בחטיבת גבעתי. שיתביישו המלעיגים והמלעיזים
(צילום: אלעד גרשגורן)
הספר נכתב בחצי שנה האחרונה, וההשקה לא תוכננה להיות בדיוק בשבוע שבו נדמה שהרסן הותר. יציאה נגד נשים בצבא הפכה לספורט יומי. באולפנים, בסרטונים, בטורי דעה, ברשתות – מי שנגד שוויון הרים את הראש, כי "עכשיו זה הזמן". הייתי רוצה לשלוח לכל אחד מהמטיפים האלה את הספר, שיקראו. לא כדי לגלות שהם טועים, לא כדי שיתרגשו, אלא כדי שיתביישו המלעיגים והמלעיזים.
למקהלה הזו הצטרף עו"ד תמיר דורטל. רוצים שוויון בנטל? תוותרו על נשים – כך טען, במילים כאלה או אחרות, תוך כדי שהוא מסביר לציבור שהמחיר של גיוס חרדים יהיה פגיעה בשוויון המגדרי, ושאי-אפשר "לאחוז את החבל בשני קצותיו" אלא צריך לבחור בין צבא מעורב ושוויוני לצבא גדול ומופרד.
התרגיל הישן הזה לא מתעייף, אבל גם הגיבורות האלה לא מתעייפות, ואת הספר צריך לשלוח לדורטל, שיעלעל וילמד משהו על "גם וגם". החוק המדובר, כמו כל הניסיונות של צה"ל לגייס חרדים, ייכשל לא בגלל צה"ל, אלא בגלל החרדים. הצבא כבר בנה מסגרות "סטריליות". הוא הבטיח "מרחבים ללא נשים", פיקוח דתי, כשרות מהודרת, הפרדה בשגרה והפיכת יחידות למעין "מעבדה" מגזרית. רק שיש בעיה קטנה: גם עם כל כפפות המשי האלה, הם לא מתגייסים בהמוניהם. לא באלפים. לא במסה קריטית. לא במה שישנה את המצב.
3 צפייה בגלריה
חיילי חטיבת חשמונאים. גם עם תנאים מותאמים, החרדים לא מתגייסים בהמוניהם
(צילום: עידו ארז)
מול הבלון הזה, מי באמת נושאות בנטל? הנערות. הנשים. הן מתגייסות בהמוניהן. הן נאבקות על זכותן לשרת ועל זכותן להילחם. חלקן גם מוכנות למות, לא כקלישאה. כעובדה שחורה-לבנה של מלחמה. הנתונים מראים עלייה חדה במספר המתגייסות, וגם עלייה חדה במספר המתגייסות הדתיות, כי הן יודעות ששום דבר לא יעצור אותן. הן לא ביקשו תנאי כשרות מיוחדים, הן מסתדרות עם מה שיש.
כאן מגיע השלב המדהים באמת: הנכונות של דורטל וחבריו לוותר בקלות כזו על הלוחמות, בשביל הפוטנציאל הדמיוני של "גיוס חרדים המוני". נשים הן היום כ-20% מהכוח הלוחם. עשרים אחוזים. אלה לא "שוליים ערכיים". זה משקל מבצעי. ובכל זאת דורטל, ורבים אחרים, מציעים להדיר את הנשים כאילו מדובר בקישוט שאפשר להסיר כדי שהחרדים אולי יבואו. צומת היסטורי, הם קוראים לזה, רק שבצומת הזה הם בוחרים בחרדים, גם אם זה על חשבון הנשים שכבר שם.
הצבא לא יכול להפוך לישיבה. לא כי "הפמיניסטיות נעלבו מלחיצת יד", אלא כי מלחמה לא יכולה להתנהל פי טבלאות צניעות. מלחמה מתנהלת על פי מקצועיות, זמינות ורעוּת. זה מה שלמדתי מהלוחמות ששמעתי בערב ההשקה. הצבא מתנהל על פי אמון – אמון שכאשר אני נופלת, מי שלידי מרים אותי או מרימה. הפרמדיקית התורנית תטפל בכל אחד ואחת.
הקלטות הרב דוב לנדו והרב משה הלל הירש על חוק הגיוס. הוכח מה שכבר ידענו
ההכרעה היא בין מדינה שמרחיבה אחריות משותפת לבין מדינה שמפרקת אותה; בין צבא שמנצח גם בזכות כל מי שנלחמות בו, לבין צבא שמחליש את עצמו בשם פנטזיה פוליטית.
זה לא ייעצר בצבא. מי שמצדיק היום הדרת נשים בשם "שוויון בנטל" מכשיר את הקרקע להדרת נשים בכל מקום: באקדמיה, בשירות הציבורי, במרחב האזרחי, באירועים רשמיים, בחיים עצמם. זו מתקפה על ערך השוויון, והממשלה הזו כבר הכריזה אותה מזמן. עכשיו מצטרפים אליה גם אנשים שמעניקים לזה "הסבר לוגי", כאילו זה הדבר הכי הגיוני שיש.
אז הנה הסדר: אין שוויון בנטל בלי שותפות. העתיד שלנו הוא שותפות של גברים ונשים. זה לא סנטימנט. אין ניצחון בלי שוויון, ואין ניצחון בלי שותפות. אין "או או", יש רק גם וגם. זאת המשמרת שלנו.
- יעל יחיאלי היא מנהלת מיזם 5050 מבית מרכזים לצדק חברתי
