השבוע הרשת געשה סביב ההודעה של ראש השב"כ, האלוף (במיל') דוד זיני, שהוא נמנע מללחוץ יד לנשים בטקסים רשמיים. הסערה הייתה צפויה: כותרות זועקות על "הדרה", פוסטים נזעמים על "חשכה", וגינויים מקיר לקיר מצד אלו שרואים בכך פגיעה במעמד האישה. אבל מי שמסתכל על האירוע הזה רק דרך המשקפיים של "כפייה דתית" או "הקצנה", מפספס את התמונה הגדולה.
זיני הוא לא הבעיה; הוא התסמין, והוא גם הנביא. ההתנהלות שלו היא הפרומו המדויק ביותר שיכולנו לקבל לצה"ל של 2030, אם חלום הגיוס ההמוני של החרדים אכן יתגשם. יש פרדוקס מובנה, כמעט טרגי, בדרישה הציבורית לגיוס חרדים: אותם קולות שדורשים בכל הכוח לראות את בחורי הישיבות עולים על מדים הם אלה שיזדעזעו עד עמקי נשמתם כשהמחיר התרבותי של המהלך הזה יוגש לפירעון.
2 צפייה בגלריה
טקס סיום קורס מ"כים ראשון בחטיבת חשמונאים. אי אפשר לאחוז את החבל בשני קצותיו
(צילום: דובר צה"ל)
בכלכלה קוראים לזה "שקלול תמורות" (Trade-off). בחיים האמיתיים אין ארוחות חינם ואין "גם וגם". אם מדינת ישראל רוצה – והיא חייבת לרצות – להגדיל את סד"כ הלוחמים שלה באלפי חרדים, היא חייבת להבין שהמשמעות היא ויתור כואב על האתוס הליברלי של "צבא העם המעורב".
המודל כבר קיים, והוא חי ובועט. חטיבת "חשמונאים" החרדית היא מעבדה בזעיר אנפין למה שעתיד להפוך לנורמה בחטיבות שלמות. זו חטיבה סטרילית – אין בה מדריכות, אין בה פקידות ואין בה ערבי הווי מעורבים. יש בה משגיחי כשרות צמודים, תפילות סדורות ואפילו פיקוח הדוק של ועדות רבנים על התכנים בטלפונים הסלולריים של הלוחמים.
מי שחושב שאפשר לקחת אברך מבני ברק, לשים עליו מדים ולהפוך אותו בן לילה לחייל תל-אביבי שמסתדר עם שירות משותף, משלה את עצמו ואת הציבור. החרדים יתגייסו רק בתנאי אחד: אם הצבא יאפשר להם לשמור על אורח חייהם במלואו, וזה אומר הפרדה. הפרדה בבסיסים, הפרדה באימונים והפרדה בשגרה.
2 צפייה בגלריה
ראש השב"כ דוד זיני. רק הפרומו למה שיכול להיות במערכת הביטחון בעתיד
(צילום: אוליבייה פיטוסי)
האירוע של דוד זיני, קצין דתי-לאומי שומר נגיעה, הוא רק קצה הקרחון. בצבא שיקלוט לתוכו מסה קריטית של חרדים, מפקדים שלא לוחצים יד לנשים לא יהיו קוריוז שפותח מהדורות חדשות. הם יהיו הסטנדרט. הם יהיו המפקדים הנערצים שמובילים את הפלוגות החרדיות לקרב.
הדיסוננס של השמאל והמרכז הישראלי זועק לשמיים. הם רוצים שוויון בנטל, אבל מסרבים לקבל את ההשלכות של השוויון הזה על המרחב הציבורי הצבאי. הם רוצים צבא גדול וחזק, אבל מתעקשים לשמור אותו כ"שמורת טבע" של ערכים פרוגרסיביים. זה פשוט לא עובד יחד.
אנחנו עומדים בפני הכרעה היסטורית. האפשרות הראשונה היא להישאר עם צבא "נאור", מעורב ושוויוני-מגדרית, שיהיה קטן מדי למשימות הביטחון שלנו וימשיך להישחק עד דק. האפשרות השנייה היא לבנות צבא גדול, מגוון ועוצמתי, שמכיל בתוכו יחידות נפרדות, "טהורות", שבהן רבנים הם חלק מהנוף והפרדה מגדרית היא פקודה.
מי שצועק "בושה" מול דוד זיני צריך לשאול את עצמו ביושר: האם אני מוכן לוותר על הביטחון כדי לשמור על הפרוטוקול הטקסי? או שאני מוכן לקבל צבא שבו לוחמים שומרים נגיעה, ובלבד שהם גם שומרים עלינו? אי אפשר לאחוז את החבל בשני קצותיו, בטח לא כשאתה לובש מדים.
לתגובות: Tamir@mashma.net
- עו"ד תמיר דורטל הוא יוצר ערוץ "על המשמעות"
