פחות מחודש אחרי הסרטון הוויראלי מקריית יואל, שבו תיאר את היישוב החרדי כ"עיר הסודית והבעייתית ביותר באמריקה", היוטיובר האמריקני טיילר אוליביירה חוזר עם יעד חדש: לייקווד שבניו ג’רזי, מהמרכזים החרדיים הגדולים בארצות הברית.
הסרטון החדש, שכותרתו "חשפתי את הפלישה היהודית לניו ג’רזי", מציג את העיירה כמי ש"פלשה" למרחב הציבורי, נהנית לכאורה מכוח פוליטי עודף ומנצלת את מערכות הרווחה של אמריקה. בתוך ימים ספורים חצה הסרטון את רף 4 מיליון הצפיות והוא ממשיך לטפס.
קטע מהסרטון
אוליביירה, על תשעת מיליון עוקביו ביוטיוב, עורר שוב סערה. זמן קצר לאחר הפרסום הודיעה פלטפורמת המימון Patreon, מקור ההכנסה העיקרי של יוצרי רשת, כי הסירה את חשבונו של אוליביירה, ומספר חברות נסוגו משיתופי פעולה עמו, בנימוק של שימוש ב"סטריאוטיפים דלקתיים שמגבירים טרופים אנטישמיים”. אליביירה הגיב על כך: "אני אפילו לא יהודי והם לקחו לי את העורלה".
בעוד בלוגרים ויוצרים המזוהים עם תנועת MAGA מיהרו להגנת אוליביירה וטענו כי ביטול חשבונו ב-Patreon מוכיח השפעה יהודית מופרזת במרחב השמרני, אחרים ביקרו אותו על "סרטון שמציג מחלוקות מוניציפליות מורכבות כאילו היו מזימה לאומית".
לייקווד היא כיום אחת הערים הצומחות במדינה, עם יותר מ-142 אלף תושבים לפי המפקד האחרון. למעלה ממחצית מתושביה הם יהודים אורתודוקסים, והיא משמשת בית לישיבת "בית מדרש גבוה", הגדולה בעולם מחוץ לישראל. שיעור הילודה הגבוה הביא לגיל חציוני צעיר במיוחד, והקהילה החרדית פועלת כגוש הצבעה בעל השפעה פוליטית משמעותית ברמה המקומית והמדינתית.
בשל אופייה והיקפה, לייקווד זוכה לעיתים לכינוי "בני ברק של אמריקה”. ובאמת, מאז 2011 השתיים הפכו רשמית לערים תאומות.
אוליביירה בחר בסרטון החדש להתמקד שוב בסוגיית קצבאות הרווחה ובמשפחות ברוכות הילדים. באחת הסצנות המרכזיות הוא מתעמת עם תושב ושואל מה ההיגיון להביא ילדים רבים כשבסוף הם נעזרים בסיוע ציבורי. "לאילון מאסק יש זכות להביא 14 ילדים. למה שאני לא אוכל להביא גם ילדים?", עונה לו התושב. "הוא משלם על הילדים שלו!”, גוער בו אוליביירה, "אתם טוענים שאני צריך לשלם על הילדים שלכם". המרואיין משיב: "לא, זה הכסף שלנו. אני משלם מיסים".
לצד כמה תושבים שהתרגשו לראות את הבלוגר, שזכה לתהילה אחרי שהפיץ את התיאוריה לפיה מהגרים אוכלים את חיות המחמד של אמריקה, אחרים התעמתו איתו ברחוב ואיימו לקרוא למשטרה (ואכן עשו זאת כמה פעמים). אחר מעוברי האורח הטיח בו: "גילית שאנטישמיות משתלמת כלכלית, הא?", אבל אוליביירה מכחיש בכל תוקף ואומר שהתיוג שלו כאנטישמי נעשה "כדי להשתיק" אותו.
במהלך הסיור שלו בלייקווד התעכב אוליביירה על שלטי חנויות ביידיש, על אוטובוס הסעות שמשרת מוסדות חינוך חרדיים, ועל ריבוי בתי הכנסת לאורך הרחובות. "תסתכלו סביבכם", הוא אמר למצלמה, "לא תראו כאן כמעט תושב לא יהודי אחד". הוא הדגיש כי "הכול כאן יהודי, מבתי הספר ועד הפיצה הכשרה", והציג זאת כהוכחה ל"התבדלות אתנית". באחת הסצנות הוא התלונן כי "יחידת תגובה מיוחדת" של המשטרה "היהודית" עוקבת אחריו, וטוען כי מזעיקים כוחות בכל פעם שהוא שולף מצלמה. אחד התושבים משיב לו: "אנחנו לא חייבים לך ריאיון, ואתה לא חייב להפוך כל שכונה לסרט אימה".
הסרטון משלב מוזיקת כלי זמר, כותרות מאיימות וצילומי רחוב מהירים, בדומה לסרטון מקריית יואל. אך הפעם ברור כי העיר הייתה ערוכה יותר. אם בקריית יואל הוצא פשקוויל שקרא להימנע מכל שיח עם יוצרים זרים, הרי שבלייקווד חלק מהדמויות הבולטות בקהילה בחרו להתמודד ישירות. רבים הגיעו מוכנים, חלקם עם דפי נתונים, אחרים עם מצלמות משלהם. הם הבהירו כי הקרב איננו על רחובות לייקווד, אלא על התודעה של אמריקה. אחדים פתחו את דלתות בתיהם בניסיון לשכנע כי התמונה מורכבת יותר מהנרטיב שהוצג. הפילנתרופ ריצ’רד רוברטס הזמין את אוליביירה לביתו לשיחה בת שלוש שעות, בניסיון להציג תמונה רחבה יותר של חיי הקהילה.
בשונה מקריית יואל, לייקווד עצמה איננה מובלעת מנותקת. לצד עשרות ישיבות ובתי ספר יהודיים, פועלים בה אזורי מסחר ותעשייה, אצטדיון בייסבול מקומי ומערכת תחבורה שמחברת אותה לניו יורק ולפילדלפיה. מערכת החינוך הציבורית מתמודדת עם אתגרים תקציביים, בין היתר בשל חובת הסעת אלפי תלמידים חרדים לישיבות, סוגיה שמלווה את העיירה בשנים האחרונות וגרמה לרשויות להכריז לאחרונה על השתלטות רשמית על מוסדות החינוך הפרטיים שבתחומן.
“כל יום החיים שלנו בסיכון, ואתה הופך אותנו לקליק”, אמר אחד התושבים מול המצלמה של אוליביירה.
