חמישה אירועים קשים אירעו לאבותינו ביום תשעה באב: הראשון שבהם הוא חטא המרגלים במדבר, שבעקבותיו נדחתה כניסת עם ישראל לארץ במשך ארבעים שנה. בהמשך, שני בתי המקדש ששכנו בירושלים הוחרבו על ידי הבבלים ואחר כך הרומאים, ביום תשעה באב. חכמינו קבעו יום זה כצום כדי לבטא את האבל הכבד על האירוע - ובעיקר כדי לעורר אותנו לתשובה מתוך הבנה כי אותן נסיבות שגרמו אז לחורבן, שרירות וקיימות גם היום וגורמות לקלקולים רבים בתוכנו.

כל אדם חייב להתענות ביום זה בחמשת העינויים: אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה, יחסי אישות ונעילת נעלי עור. מלבד עינויים אלה מחמירים גם במנהגי אבלות: אין יושבים על כיסא עד חצות היום, אין מברכים ב"שלום", אין מתעסקים בדברים בטלים המסיחים את הדעת מן האבלות, ומלאכה שאינה חיונית - אין עושים עד חצות היום.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אין לומדים תורה ביום זה אלא בנושאים הקשורים לחורבן, כמו מגילת איכה או מדרשי החורבן, או בנושאים הקשורים לסבל האנושי כמו ספר איוב.
שלושים שניות על תשעה באב

חולים שרופא אוסר עליהם לצום אינם רשאים להחמיר על עצמם. מי שיכול לצום אבל צריך ליטול תרופות יבלען כדרכו. אם לבליעת התרופה יש צורך במים - ישתדל להשתמש בכמות קטנה (פחות מרביעית).
ילדים אינם חייבים לצום. ואין מחנכים לצום לשעות כשם שמחנכים ביום הכיפורים.

הלכות תשעה באב בזמן קורונה

צום:
בקובץ הנחיות לתשעה באב בזמן קורונה פוסק הראשון לציון, הרב הראשי יצחק יוסף, כי חולי קורונה מאומתים הסובלים מתסמינם פטורים מהצום. לגבי חולה מאומת שאיננו סובל מתסמינים, קובע הרב כי יש לצום, "אלא אם כן הרופא אמר לו שיאכל כדי שלא יבוא לידי חולי, ובמקרה זה יאכל וישתה לשיעורים כביום הכיפורים. ואם הרופא אמר לו שהוא בגדר חולה, אזי יאכל וישתה כרגיל".
2 צפייה בגלריה
(צילום: לע"מ, הקרן למורשת הכותל המערבי)
עוד קובע הרב כי מבודדים חייבים בתענית. לגבי מחלימים שנפגעו בריאות, אומר הרב הראשי כי עליהם להתייעץ עם הרופא האם לצום.
ומה יעשה אדם שחש תסמיני קורונה בזמן הצום? "אדם שבאמצע התענית מופיעים אצלו תסמיני הנגיף, כחום גבוה, שיעול, איבוד חוש הטעם והריח, יפסיק את התענית", קובע הרב.
הרב הראשי לישראל, דוד לאו, סובר אחרת. כבר בשנה שעברה פרסם פסק הלכה הפוטר מצום ט' באב חולי קורונה וכן אנשים שפיתחו את תסמיני המחלה מבלי שהוכחו כנדבקים. הרב קבע אף כי גם מי שחלה והחלים אך חש חולשה - לא יצום.
כך, אדם שחומו עלה מעל 38 מעלות לא יצום, גם אם לא אובחן כחולה בקורונה. מי שנמצא בבידוד ללא תסמינים לא פטור מצום, אבל אם הוא חש חולשה עליו לשתות לשיעורים (37 סמ"ק כל 9 דקות), ואולם באם החולשה מתגברת יאכל וישתה – ואולם הרב מסייג כי אכילה בתשעה באב איננה להנאה כי אם לצורך, ולכן יש לאכול תבשיל אחד בכל ארוחה, וכמובן לשמור על שאר דיני האבלות.
רחיצה:
הרב הראשי, הראשון לציון יצחק יוסף, פוסק כי "יש להקל בשנה זו לבעלי תסמינים להתרחץ במים קרים בתשעה באב, אף לאותם שנהגו להחמיר בכך ביתר השנים". עוד הוא מוסיף כי "מותר לחטא את הידיים במים וסבון או באלכוג'ל וכדומה, כל שמתכוון לנקיות".
בשנה שעברה התירו פוסקים חרדים בכירים לרחוץ ידיים ולסבן אותן בתשעה באב, ואף בצורה יסודית וממושכת, וזאת על אף האיסור לרחוץ ידיים ביום זה. ההיתר נועד למנוע את הפצת המחלה מדין "חמירא סכנתא מאיסורא" (ביטוי בארמית הקובע כי במקום של סכנת חיים חובת הזהירות גוברת על ההלכה). בפסק בנושא שהוציא אז הרב הראשי עצמו, הוא הדגיש כי "יש להקפיד במיוחד בשמירה על היגיינה".
הרבנים קובעים כי "אין היתר חוקי לוותר על מסכה והדבר חובה גם מדין פיקוח נפש". וכי "גם חזן ובעל קורא בבית הכנסת חייבים להיות עם מסכה". כזכור, לאחרונה חזרה חובת המסכות בחללים סגורים.
תפילות:
הרב יצחק יוסף קורא שלא לקיים תפילות המוניות - ולהעדיף תפילות בשטח פתוח כשיש גם ציבור שאיננו מחוסן בין המתפללים. בכך הוא מחמיר אף על הנחיות משרד הבריאות. "אם אפשרי הדבר, לדאוג להצללה ולאויר טוב, ושלא תהא השמש קופחת על ראש המתפללים, ולסדר הכל ככל האפשר שיהיה מקום נוח נקי ומסודר להתפלל שם, לדאוג לכסאות, לסידורים וכדומה".
הרב הראשי אף קורא לקצר בקינות, כדי שלא לשהות זמן רב במרחב סגור.

תשעה באב שחל במוצאי שבת

השנה חל תשעה באב ביום ראשון, ומתחיל כבר במוצאי השבת הנקראת "שבת חזון". עיתוי זה מצריך תשומת לב להלכות הנוגעות לכך.
סעודה שלישית, סעודה מפסקת:
הפוסקים אמרו כי בסעודה המפסקת אפשר לאכול "אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו", כלומר סעודה מפוארת, על אף היותה בערב תשעה באב - ולהרבות בה בבשר וביין כבכל השבתות. אך מצד שני, רוב הפוסקים סוברים כי יש לסיים את האכילה מבעוד יום, כלומר לפני השקיעה, ולא להאריך בסעודה לתוך הלילה כבכל שבת. לכן כדי לאפשר לאכול בנחת וכראוי, תוקדם תפילת מנחה. את הסעודה יש לסיים עד 19:47.
יש הסוברים שבסעודה זו אין לנהוג מנהגי שמחה, ואף לא לאכול אותה יחד עם חברים. ואולם אם נוהגים כן בכל שבת – הדבר מותר, כדי שלא תיראה האבלות בפרהסיה.
חליצת נעליים:
מעיקר הדין נפסק כי הציבור חולץ את נעלי העור אחרי אמירת "ברכו" של תפילת ערבית, משום שאסור להראות סימני אבלות בשבת. באופן זה קיימת בעיה נוספת של הכנה מקודש לחול, של הבאת נעלי הגומי לבית הכנסת, נגיעה בנעליים בזמן התפילה ועוד. לכן נהגו במקומות רבים לאחֵר את תפילת ערבית, וכן ננהג במקומנו.
עם צאת השבת (לזמני השבת לחצו כאן) אומר כל אחד ואחת בבית: "ברוך המבדיל בין קודש לחול". אחר כך מחליפים את בגדי השבת ואת נעלי השבת לבגדי תשעה באב.
הבדלה:
אין עושים הבדלה. בתפילת ערבית אומרים "אתה חוננתנו". אחרי תפילת ערבית מברכים על האש "בורא מאורי האש". מי שלא שמע או שלא בירך בבית הכנסת - יברך בביתו.
ביום ראשון בערב, מוצאי הצום, משלימים את ההבדלה על כוס יין, אבל בלי נר ובלי בשמים.

בספרי הקינות יש הרבה פיוטים, צריך לומר את כולם?

יש נוהגים לקרוא את מגילת "איכה" מתוך מגילה כשרה. במקרה זה מברכים לפני הקריאה "על מקרא מגילה".
בספרי הקינות מצויות קינות רבות שחוברו במשך הדורות. חלקן הגדול בשפה פיוטית קשה, שגם לדוברי עברית רהוטה קשה להבינה. יש מקום לקצר באמירת הקינות כדי להרבות בכוונה. במקומות רבים יש רשימה של קינות נבחרות, וכן מוסיפים קינה שחוברה לזכר קורבנות השואה.

אישה בהיריון חייבת בצום?

אני מתחילה את החודש התשיעי להריוני, ורציתי לשאול אם עליי לצום את צום תשעה באב (אהיה אז בשבוע 40).
צום ט' באב הוא חמור יותר משאר הצומות (י"ז בתמוז, עשרה בטבת, צום גדליה ותענית אסתר); הצום מתחיל כבר מהערב, ושאר הצומות – רק בבוקר; בתשעה באב אסורים בחמישה דברים – אכילה ושתייה, רחצה, נעילת נעלי עור, סיכה בשמנים ויחסי אישות, לעומת זאת שאר הצומות אסורים רק באכילה ושתייה.
בדברים אלה דומה תשעה באב ליום הכיפורים בחומרת הצום. אולם יש הבדל ביניהם: צום יום הכיפורים הוא מן התורה, לעומת צום תשעה באב, שהוא תקנה של הנביאים וחכמים. אנו אף מאמינים ומקווים שצום זה יתבטל בזמן שייבנה בית המקדש, וכפי שכבר היה בימי הבית השני.
הבדל זה גם מביא להתייחסות אחרת בחומרת הצומות, כלומר הקלות מרובות יותר בשעת הצורך. בשולחן ערוך נפסק: "עוברות ומיניקות מתענות בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום כיפור" (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנד, ה). עם זאת, רבים הפוסקים האחרונים הטוענים שבימינו האנשים והנשים חלשים יותר מבימים קדומים והצום עלול להזיק להן או לעובר, ופוטרים אותן מלצום.

ומה לגבי אישה מיניקה?

בדרך כלל קשה לי מאוד בצומות. הפעם אצטרך להיניק תינוק בן חודשיים היונק כל שלוש שעות בערך. מה הדין?
ההלכה מחייבת נשים מיניקות לצום רק ביום הכיפורים ובתשעה באב. ובכל זאת יש הבדל ביניהם. צום יום הכיפורים הוא מן התורה, אולם צום תשעה באב הוא מדרבנן, ולכן בשעת צורך אנו מקילים בו הרבה יותר.
הבעיה העיקרית של צום מיניקות הוא לפעמים חוסר חלב לתינוק בעיקר אחרי יום הצום. בעיה זו אפשר לפתור על ידי הכנת חלב אם (באמצעות שאיבה) מראש והנחתו במקרר.
בתשעה באב, שאיסורו מדרבנן, ניתן להקל בשעת הצורך. הדבר נכון בעיקר אם ההנקה היא מלאה.

מה לגבי חיילים בפעילות מבצעית?

חיילים הנמצאים בפעילות מבצעית וכל מי שנמצא בדרך באופן שקשה ללכת בלי נעליים, יכולים לנעול נעליים רגילות.
נשים מעוברות ומיניקות מתענות מעיקר הדין. אולם אפשר להקל עליהן אם הרופא אוסר עליהן לצום, או שהן חלשות מאוד. רצוי להתייעץ עם רב.
חיילים בפעילות מבצעית יכולים להקל אם הדבר עלול לפגוע בפעילותם, הן לעניין אכילה ושתיה ובוודאי לגבי נעילת נעליים.
פורסם לראשונה: 00:48, 16.07.21