האירועים הקשים שהתרחשו היום (א') בבני ברק, החל מאלימות נגד חיילות ועד הפיכת ניידת משטרה ושריפת אופנוע, ראויים לכל גינוי אפשרי. במשך שנים רבות אני עורך בעיר סיורים לקבוצות של אנשים שאינם דתיים, נשים וגברים, המבקשים להכיר את עיר התורה והחסידות מקרוב – על תרבותה הייחודית, האוכל היהודי העשיר, הגמ"חים ומעשי החסד הרבים שיש בה.
האורחים מתקבלים תמיד בחום ובמאור פנים. חלקם עם כיפה או כיסוי ראש וחלקם בלעדיהם, ימין ושמאל, דתיים וחילונים, זה לא משנה. העיר מקבלת אותם בחיבוק. דרכיה דרכי נועם – זהו הסמל של בני ברק. בניגוד לערים ושכונות קיצוניות, דווקא העיר שלנו מתברכת בהידברות ושלום עם כל שכנותיה מסביב, תוך מתן דגש על קירוב והסברה לצד קידוש השם. דווקא משום כך עלינו כתושבי העיר לגנות את מה שהתרחש ולדאוג שמחזות כאלה לא יישנו יותר.
חיילות מחולצות במהלך התפרעות קיצוניים בבני ברק
(צילום: דוד קשת)
נכון, הציבור החרדי ניצב בגלל נושא חוק הגיוס על חבית חומר נפץ של סערת רגשות, והמתח הגובר בין חלקי החברה הישראלית מורגש יותר מתמיד. אבל זו לא דרך התורה וזו לא דרכה של בני ברק.
העיר מחבקת ואוהבת כל יהודי, והיא חייבת לגנות את הקיצוניים הגורמים לחילול שם שמיים ולקרע מול עם ישראל. עלינו להמשיך באהבת חינם ולזכור שאותם קיצוניים ניסו רק לפני מספר ימים לפגוע בגדולי הדור, כשתלו בובות בדמותם בשכונת מאה שערים, ולא פעם אף תקפו רבנים ומנהיגי ציבור חרדים.
לכן חשוב להקשיב לקולות הגינוי של מנהיגי המגזר החרדי, כמו הראשון לציון הרב יצחק יוסף, יו"ר ש"ס אריה דרעי ויו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף, ולהבין שהמתפרעים אינם מייצגים את בני ברק.
בני ברק שלי היא בני ברק של גמ"ח לתינוקות, של אוכל לעניים ומצרכים לנזקקים תוך מתן בסתר. בני ברק שלי זה טשולנט וקוגל בגולדיס או במסעדה היהודית והרינג (דג מלוח) בזהבה. בני ברק שלי זה לימוד תורה יום וליל בדבקות 24/7 בישיבת פוניבז', וטיש חסידי עד אמצע הלילה בליל שבת תוך התעלות רוחנית.
מה שקרה היום מצער מאוד, ואכן רשויות החוק צריכות להיכנס לתמונה, לטפל במתפרעים האלימים ולמצות איתם את הדין. אבל אל תכלילו את כולנו. האלימות הזאת היא לא בני ברק שלי, ואנא אל תכתימו ציבור שלם.
- ישראל כהן הוא עיתונאי ופרשן חרדי, תושב בני ברק
