בדיון שהתקיים שבוע שעבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הציג ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח האדם בצה"ל, תא"ל שי טייב, נתונים עדכניים: בשנת הגיוס 2024 התגייסו 2,940 בוגרים ובוגרות של החינוך החרדי. כ-1,600 מהם בחרו במסלולים הכלליים בצבא שאינם ייעודיים לחרדים (יותר מ-40% מהם בחרו לשרת במסלולי לחימה) – זאת לעומת 1,300 שבחרו לשרת במסלולים החרדיים.
חשוב להבין כי כאשר בצה"ל אומרים "חרדים" מתייחסים להגדרת החוק בלבד, אך בפועל אין הכוונה רק לחרדים בהווה, אלא גם לאלה שגדלו והתחנכו במערכת החינוך החרדית והיום אינם חרדים עוד. תימוכין לדבר אנחנו רואים בעיבוד לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפרסמה מחלקת המחקר של ארגון יוצאים לשינוי, שם עולה כי כ-70% מבוגרי החינוך החרדי שהתגייסו לצה"ל אינם מגדירים עצמם כחרדים.
2 צפייה בגלריה
חיילים ברצועת עזה. רוב המתגייסים מרקע חרדי לא הולכים למסלולים החרדיים
(צילום: דובר צה"ל)
מאחורי המספרים היבשים הללו מסתתר לו סיפור, על אלפי צעירים וצעירות שיצאו מהחברה החרדית ובחרו בחירה אמיצה לשאת בנטל ולשרת כתף אל כתף עם כלל החברה הישראלית. לפי נתוני צה"ל, יותר מ-650 מבין בוגרי החינוך החרדי שהתגייסו למסלולים כלל-צה"ליים בשנת הגיוס 2024 בחרו במסלול קרבי, בשירות שאינו מבטיח להם השלמת פערי השכלה ואינו מעניק בהכרח מקפצה נוחה לחיים האזרחיים. בחירה שמסמלת רצון עמוק להשתלב, לקחת אחריות ולהיות חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית.
הנתונים הללו הם תוצאה ישירה של עבודה ממוקדת שנעשית לאחרונה בצה"ל ובמשרד הביטחון, בפיתוח מענים ייעודיים למלש"בים יוצאי החינוך החרדי. בין השאר הוקמו מכינות קדם-צבאיות ונבנה מערך ליווי בכניסה לשירות. התוצאה ברורה: ההשקעה נושאת פרי והמספרים בעלייה.
אבל האפליה עדיין קיימת. בעוד צה"ל ומשרד הביטחון השקיעו מיליוני שקלים במעטפת ובליווי של חיילים חרדים לאורך השירות, דרך מנהלת חרדים ועמותות אזרחיות, לחרדים לשעבר שבחרו להתגייס למסלולים הכלליים לא נוצר מענה מקביל. בחודשים האחרונים אנו פועלים בשיתוף פעולה עם צה"ל ומשרד הביטחון לגיבוש מדיניות אפקטיבית לליווי של חרדים לשעבר גם לאורך השירות, מה שעשוי להגדיל את שיעורי הגיוס ולהקל על השתלבותם בשירות הצבאי, אך העבודה עוד מרובה והזמן קצר.
מסע הכומתה של חטיבת חשמונאים. מה עם הליווי ליוצאים?
(צילום: גיל יוחנן, דובר צה"ל)
בימים אלה, כשהאפשרות להרחבת המערכה בעזה מרחפת באוויר, על רקע השחיקה בצבא ובמערך המילואים, ההפגנות, השיבושים ומעצרי בחורי הישיבות, קשה לראות במספרי המתגייסים מקרב יוצאי החינוך החרדי דבר מובן מאליו. אלו צעירים וצעירות שבחרו בצעד אמיץ, ולעיתים משלמים מחירים כבדים בשל בחירתם באורח חיים שונה, ועלינו להבטיח שהם יקבלו את כל התמיכה הנדרשת כדי למצות את שירותם הצבאי ולהמשיך ממנו אל השתלבות מלאה בחברה, שתאפשר להם מוביליות חברתית ויציבות כלכלית.
אי אפשר להתבונן בהחלטה לצאת מהחברה החרדית ולהתגייס לצבא בלי להזכיר את עשרות החללים מקרב יוצאות ויוצאי החברה החרדית, שנפלו במערכה על ביטחון ישראל בסדיר ובמילואים, בצפון ובדרום. חלקם הובאו לקבורה אזרחית לבקשת משפחותיהם החרדיות, לעיתים אף בניגוד לרצונם, עדות כואבת למורכבות שבדרכם.
האתגרים שיוצאי החינוך החרדי מתמודדים איתם אינם מסתיימים בשירות הצבאי. עם השחרור מתחדדים הקשיים המרכזיים, ובראשם הצורך בהשגת השכלה גבוהה או הכשרה מקצועית. אלו יפתחו בפני היוצאים אפשרויות לתעסוקה איכותית ובעלת אופק, אך הפערים בתחומים אלה, שנוצרו במערכת החינוך החרדית, עמוקים – וממשיכים להנציח מציאות של עוני והדרה.
לא פשוט להשתחרר מהצבא ולהתחיל הכול מהתחלה. אני זוכר את עצמי אחרי השחרור, לומד ABC, יושב מול ספרי מתמטיקה ומנסה להשלים פערים של שנים. הייתי צריך להשלים בגרויות, להיכנס לקדם מכינה, לגשת לפסיכומטרי, להתקבל לתואר ראשון – וכל זה כשאין לי גב כלכלי או נפשי מהמשפחה, מהקהילה, מהסביבה הקרובה ביותר. לפעמים נאלצתי לבחור בין לימודים לעבודה שתאפשר לי לשלם שכר דירה. לא פעם החלומות נדחקו הצידה, ובמקומם הגיע מצב של הישרדות יומיומית.
לשמחתי, כיום יש מגוון תוכניות שמופעלות על ידי ארגוני החברה האזרחית ומסייעות ליוצאות וליוצאים ללמוד בראש שקט, אבל כדי שאלה יוכלו להיות בנות קיימא, מוכרח שהמדינה תהיה שותפה במימון, בפיתוח ובהרחבת המענים לאורך זמן, כך שכל מי שבוחר להשתלב בחברה הכללית יוכל להשלים את הפערים ולבנות לעצמו עתיד כאזרח מן המניין.
חשוב לזכור: שילוב היוצאות והיוצאים אינו מחווה של טובה, אלא אינטרס מהותי של החברה הישראלית כולה. זהו ההחזר הגבוה ביותר על ההשקעה שאפשר להשיג, שכן הוא מחזק את הביטחון, מקדם את הכלכלה ומבסס חוסן לאומי. על המדינה להבטיח שהשירות של היוצאות והיוצאים בצה"ל יהיה הצעד הראשון במסלול של השתלבות מלאה בחברה, למען עתיד משותף ובטוח לכולנו.
