אין מקום בטוח: המתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר הולידה את גל האנטישמיות הגדול ביותר בעולם מאז מלחמת העולם השנייה. גם אם נשים בצד את מדינות ערב, שם התחושות נגד ישראל ברורות יותר, כמעט בכל המדינות בעולם נרשם זינוק חד ביותר במספר התקריות האנטישמיות, ויהודים רבים מדווחים על תחושת ביטחון נמוכה וחשש אמיתי להזדהות כיהודים.
המתקפה הגלובלית לא פוסחת כמעט על אף מדינה. החל מהקמפוסים בארצות הברית שהפכו לעוינים ביותר עבור סטודנטים יהודים וישראלים, דרך סימון בתי יהודים בצרפת ובגרמניה ועד למצב שבו יהודים נאלצים להוריד מזוזות ממקומות רבים כדי שלא יזוהו אותם כמוסד או בית יהודיים. חלק מהתקריות נעצרות בהסתה ואלימות מילולית ברשתות החברתיות, אבל רבות מהן גולשות לרחוב עצמו. המקרה החמור ביותר אירע בלוס אנג'לס, שם הוכה למוות יהודי שהפגין לטובת ישראל.
יהודים רבים מדווחים על אווירה שמזכירה את שנות ה-30 בגרמניה, כאשר יש חשש אמיתי לחבוש כיפה ברחוב או אפילו ללכת לבית הכנסת או לבתי ספר יהודיים. חלק מהתקריות מתחילות בהפגנות נגד ישראל, בעיקר על ידי מוסלמים וגורמים פרו-פלסטינים, וגולשות לאלימות ולקריאות נגד יהודים. הקריאה הבולטת ביותר במצעדים הללו היא הקריאה ל"שחרור פלסטין מהירדן ועד הים", כלומר חיסולה של מדינת ישראל – מדינת היהודים.
שורת התקריות הגיעה גם למקומות שנחשבו בעבר לבטוחים יותר, כמו אוסטרליה למשל, שם נרשמו מתחילת הלחימה שורה של הפגנות פרו-פלסטיניות שגלשו לעיתים לקריאות נגד יהודים. תופעה זאת ממחישה כי בסיבוב הזה המפגינים והאנטישמים אינם מבחינים בין ישראלים ליהודים, וכי ביקורת נגד ישראל הופכת מהר מאוד להתקפה על היהדות כולה ועל הקהילה היהודית באותה מדינה.
מדינות המערב לא נשארו אדישות. מיד בתחילת הלחימה הוגברה האבטחה על מוסדות יהודים ונעשים ניסיונות למנוע את הפגיעה. עם זאת, ההפגנות הפרו-פלסטיניות לא נעצרות והן ממשיכות להיערך במקומות רבים, אך לעיתים תחת מגבלות. במהלך התקופה הביעו ראשי ממשלה ושרים בכירים באירופה זעזוע מהעלייה החדה במספר התקריות, ונעשים ניסיונות לצמצם את התופעה ולהילחם בה. המשטרה בלונדון ובפריז דיווחה על מעצרים ועל הגברת האכיפה, אך מספר התקריות ממשיך להצטבר ויש עוד פעולות רבות שלנקוט כדי לשפר את המצב.
מיהם האנטישמים? רובם מתבסס על מוסלמים שנאחזים בביקורת על ישראל והתמיכה בעזה כדי להצדיק את שנאת היהודים. אליהם מצטרפים גורמים מהשמאל הקיצוני בארה"ב ובאירופה, אשר רואים בישראל כובשת קולוניאליסטית ומרחיבים את התיאוריה שלהם לקונספירציות נגד היהודים. בניגוד לשנים עברו, ולמרות אמצעי הזהירות שנוקטים בקהילות היהודיות, יש לציין כי רבים אינם מורידים את הראש ונאבקים חזרה. בכל הערים הגדולות נערכו הפגנות למען ישראל, בחלק מהמקומות הוקמו מעין כיתות כוננות, ורבים מהיהודים חברו לישראלים בתפוצות בפעולות הסברה ולהעלאת המודעות לנושא החטופים.
הפעילות המאורגנת ביותר נערכת בימים אלה נגד הקמפוסים בארה"ב. שמם של סטודנטים שהביעו תמיכה בחמאס נחשף בפומבי ופירמות רבות הודיעו שלא יעסיקו אותם. במהלך משמעותי אחר פרסמו עשרות משרדי עורכי דין מכתב פומבי לדיקנים למשפטים ובו הזהירו שלא יעסיקו בוגרים של מוסדות שמגלים סובלנות לשנאת יהודים ולשלילת זכות קיומה של מדינת ישראל. תורמים גדולים אחרים כבר הודיעו שיבחנו את התרומות שלהם לאוניברסיטאות אם המצב בקמפוסים לא ישתנה. במקרים אחרים, הודיעו קרנות שיפסיקו באופן חד-צדדי את הקשר שלהם עם מוסדות הלימוד.
כל הפעולות האלה גרמו לאפקט מסוים. בימים האחרונים הודיעו שורה של מוסדות, בהם אוניברסיטאות הרווארד, קולומביה ו-Penn, על נקיטת צעדים למאבק באנטישמיות והקמת כוח משימה לנושא בכל קמפוס.
הגל המזעזע והעוצמה של התקריות גרמו להלם במספר מדינות במערב, והן מתחילות כעת להגיב. השאלה היא האם זה יספיק כדי לבלום את הגל והאם יש בכלל אפשרות לרשויות ולמשטרה, גם אם יהיו נחושות, למגר תופעה שבסופו של דבר קיימת בלבבות של אנשים ברחוב. מעצרים, הסברה ואירועים מקרבים הם כמובן מבורכים, אבל המלחמה בעזה הוכיחה שוב שהאנטישמיות היא עדיין תופעה עולמית חזקה מאוד, והיא כנראה לא תיעלם לעולם.
