בית המדרש של הווטסאפ
השבוע קיימתי את ההתכתבות הזו עם קרובת משפחה צעירה וחכמה. היא כתבה לי: "רוחמה, תגידי, אני בוויכוח עם חברה: ההלכות משתנות עם השנים, או לא?" השבתי לה: "חד-משמעית. יש מיליון דוגמאות. אבל אם החברה שלך מאוד אורתודוכסית היא כנראה לא תשתכנע. לא יועילו כל ההוכחות. יש שני דברים שאין טעם להתווכח עליהם: דת וחיסוני קורונה".
הקרובה שלי השיבה, "אני למשל שומרת כיפור ורואה סרטים במחשב. אני חושבת שמי שכתב את התורה זה אנשים ולא אלוהים. יש אלוהים אבל זה לא אומר שדווקא אנחנו קיבלנו את הספרים הנכונים..."
כן, כך נראה הווטסאפ שלנו, ואיך נראה שלכן? אין טעם בוויכוחים דתיים, אבל יש לי המון עניין בשיחות דתיות, ופרשת השבוע תורמת להבנתי תרומה משמעותית לדיון בסוגיית המתח שבין חידוש לשימור המסורת, ומשום כך צירפתי את פרשת "ניצבים" לקבוצת הווטסאפ שלנו: "נושאים שאין טעם להתווכח עליהם ובכל זאת לא נפסיק".
אתם ניצבים
בלב ספר "דברים", בהפתעה, מופיעה הפתיחה החגיגית של פרשת "ניצבים". רגע דרמטי שכאילו התבלבל והשתרבב במקום לא לו, רגע של כריתת ברית: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם; רָאשֵׁיכֶם, שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם, נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ".
כאילו לא די לסופר שהוא מיקם את טקס הברית של פרשת ניצבים במקום מוזר, נדמה שהוא גם שכח שהסיפור שלו עדיין מתרחש במדבר, שכן הוא מתייחס לחוטבי עצים ושואבי מים, כאילו היו כאלה פונקציות בקרב בני ישראל הנוודים. אם להיות קטנונית, גם גרים לא אמורים להיות במדבר.
אבל על כל אלה אני מוכנה לוותר בזכות הטקס המכיל שנפרש לנגד עינינו. לפנינו טקסט מרגש בשוויון הקהילתי שהוא מציע. שהרי במעמד הר סיני השתתפו רק בני ישראל והם מצווים: "הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה". לעומת זאת, טקס הברית של פרשת "ניצבים" מכיל את כל הקבוצות והקצוות של הקהילה: נשים, גברים, ילדים, גרים ועבדים.
איך אומרים שוויון בפטריארכית?
פטריארכיה איננה שלטון של גברים על נשים, אלא שלטון של מעט גברים על כל הקהילה. המונח "פטריארכיה" מתייחס לקהילה שמסודרת בצורת פירמידה: בראשה ניצב זכר האלפא - ומתחתיו מסודרים בצורה היררכית כל המעמדות החברתיים.
חשוב לא להתבלבל, השוויון של ברית "ניצבים" חלקי. הפסוקים מתארים את מקסימום השוויון שחברה פטריארכלית יכולה להציע: כולם נכללים בברית, אבל לא כולם שווים. הסדר בצרף הפסוקים זהה לסדר החברתי: ראשיכם ואחריהם זקנכם ומתחתם שוטריכם. אחרי השוטרים ניצבים "כל איש ישראל" - הגברים המבוגרים, אחריהם בהיררכיה נמצאים הבנים הצעירים, אחריהם הנשים. נמוכים יותר מהנשים הם הגרים. גם בקרב הגרים יש היררכיה, והמעמד הנמוך ביותר הוא מעמד העבדים: "חוטבי עצים ושואבי מים". בכל פעם שאומרים לנו שוויון, כדאי לבדוק האם מדובר בשוויון-שוויון או בשוויון פטריארכלי.
נוצות הטווס של חז"ל
חכמי המשנה משתמשים בפסוק הראשון של פרשת "ניצבים" על מנת לפרוש לראווה את נוצות הטווס הלמדניות והמהפכניות שלהם. למרבה הצער, אוכל להציג כאן רק מקטע מהמניפה המפוארת.
לפי המסורת החז"לית (שמופיעה בגרסאות שונות), הפסוק הפותח זכה לדרשה בבית המדרש של יבנה לאחר סילוקו של רבן גמליאל מראשות הישיבה (המסורות על גירוש רבן גמליאל נפלאות ומצדיקות עוד כמה וכמה טורים). רבן גמליאל סולק מראשות הישיבה כיוון שנהג בעריצות בתלמידי החכמים, ופגע בחופש הדיון. במילים אחרות: הוא חידד את הקודקוד הפטריארכלי יתר על המידה, וחבריו החכמים קצו בטרור שהשליט עליהם. במערכה הבאה נראה את רבן גמליאל מתנצל בפני רבי יהושע, שבו בעיקר התעמר.
בעקבות ההתנצלות מחליטים החכמים על רוטציה בראשות בית המדרש, בסגנון המוכר לנו: רבן גמליאל ישוב להיות ראש בית המדרש ויוביל במשך שלושה שבועות בכל חודש, ורבי אלעזר בן עזריה יהיה "החליפי" ויזכה לבמה במשך שבוע אחד בכל חודש. בנט ולפיד תאכלו אבק, יש לכם לאן לשאוף וממי לקבל דוגמה.
פעם בארץ קטנה ומסוכסכת
בית המדרש של יבנה בימים שלאחר המהפכה, מתגאה בפלורליזם וביכולת ההכלה שלו - ולכן לא מפתיע שביום ההדחה של רבן גמליאל יכתבו החכמים על קירות בית המדרש, באותיות קידוש לבנה, את הפסוק הפותח של פרשת "ניצבים".
מעמד הר סיני ומנהיגותו של משה מוחלפים בחדר קטן, צר (והלוואי שגם חמים), וברבי צעיר, חסר ניסיון מנהיגותי ומלא יומרות (מסכת סופרים י"ח, ח'): "ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, פתח ואמר 'אתם ניצבים היום כולכם, טפכם נשיכם'. אנשים באים לשמוע, נשים כדי לקבל שכר פסיעות, טף למה בא? כדי ליתן שכר למביאיהן. מכאן נהגו בנות ישראל קטנות לבא לבתי כנסיות, כדי ליתן שכר למביאיהן והן לקבל שכר".
הסירו דאגה, אין שוויון מלא
בית המדרש שלאחר המהפכה פותח את דלתותיו וממלא את השורות, אבל הפטריארכיה לא מציעה שוויון מלא: הבנים באים לבית המדרש כדי ללמוד ולשמוע, והבנות באות כדי לקבל שכר פסיעות או לתת שכר למביאיהן.
"שכר פסיעות" ו"נחת רוח"
במונחים "שכר פסיעות" ו"נחת רוח של נשים" משתמשים החכמים כשהם רוצים להצדיק תנועות הלכתיות לכיוונן של הנשים. אלה שני מונחים שמסייעים לחכמים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. או אם נרצה: לחיות בתודעה של "מעמד הר סיני" ובמציאות של "ברית ניצבים". המסורת תמשיך לתת את ההגמוניה לגברים, אבל תמצא דרך וטיעונים ראויים להתמודד עם דרישה של נשות הקהילה להיות יותר מעורבות.
על קצה המזלג
יקירתי מקבוצת הווטסאפ, מה שעשו החכמים ביבנה ביום כואב וחגיגי כאחד, הוא להשתמש בדרשות על פסוקים על מנת לדחוף את התורה קדימה, אל עבר הקהילה. אם נשים דורשות להיכנס לבית המדרש, וגם דורשות לקבל שכר דתי על המאמץ שלהן - החכמים ימצאו דרך מסורתית להניע את ההלכה קדימה, ובמקרה שלנו הם קראו לדרך "שכר פסיעות" וכמה יפה השם הזה וכמה קל להשתמש בו בצורה מטפורית. כאילו ידעו החכמים שיום אחד נהיה כאן ונרצה להשתמש במטבע הלשון "שכר פסיעות" בהזדמנויות רבות בחיינו.
במקרה אחר, כשנשים דרשו לסמוך ידיהן על הקורבנות שהביאו למקדש, הם הניעו את ההלכה קדימה וטבעו את המטבע "נחת רוח של נשים" כדי להצדיק את השינוי. כמה חסרים לנו היום מנהיגים רוחניים עם תעוזה כזו, וגם עם מטבעות לשון שהופכים את הדרך לעשירה ולחגיגית.
אז הנה, אני עושה לנו סדר: שינויים ברוח השינוי הזה של יבנה נעשים היום בעיקר בקבוצות המכנות את עצמן "אורתודוכסיה מודרנית" או "קונסרבטיבים". לעומתן, היהדות הרפורמית (זו שאני שמחה להשתייך אליה) היא תנועה לא הלכתית. יש כמובן רפורמיות ששומרות הלכה, אבל התנועה לא מחויבת להלכה. מדוע? גם בגלל רגעים שכאלה. בגלל שעייפנו מהחשיבה הפטריארכלית ומערכיה, וההלכה שערכיה פטריארכליים באופן יסודי כל כך, לא מתאימה לערכינו (בעיקר בעניינים הקשורים למעמד האישה וליחס למי שאינן יהודיות). אני מודה שאין לי כוח לשינויים הלכתיים בקצב של "שכר פסיעות", ולא בא לי לשמור חוקים שעושים לי טובה בנוסח "נחת רוח של נשים". אני רוצה שוויון מלא, ואני רוצה שוויון עכשיו.
ואת? את כנראה קשורה באופן שורשי ליהדות המסורתית, זו שלא צמחה בבית הגידול האירופי. היהדות שלנגד עיניה בית אבא ואמא. היהדות שאומרת שאפשר גם וגם ושחשוב יותר מכל זה לעשות זכר למסורת השבטית-משפחתית. את נהדרת כשאת צמה ואת נהדרת כשאת רואה סרטים. ובאשר תבחרי ללכת, תמיד יהיה לך שכר פסיעות.
ובבית המדרש של הטוקבקים
חברות יקרות, היום כשהגעתי למשרד שלי, מצאתי בתיבת הדואר ברכת שנה טובה כואבת:
"רוחמה יקרה, בראש חודש תמוז התשפ"א הושחתו לעינינו 39 סידורי תפילה. עשרות מאבטחים, סדרנים ושוטרים צפו באספסוף המוסת קורא את הסידורים ולא עשו דבר... התכופפנו והרמנו מהרצפה את הקרעים. הנה אחד מהם. בשבילך. אני מקווה שהשנה החדשה תביא בכנפיה בשורה. אנו זקוקות לחסד, אנו זקוקות לתקווה. ענת הופמן וצוות המרכז הרפורמי לדת ומדינה".
תמונת ה"שנה הטובה" שלי עם ברכת "אלוהיי, נשמה שנתת בי טהורה היא", מצורפת כאן.
חברות שלי, בואו נשמור על "נחת רוח של נשים" (וגברים). בואו לא נקרע תפילות, גם אם אינן שלנו.
שנה טובה ושבת שלום!
