עלון השבת "עולם קטן" הוא מראה למגמות מטרידות בציונות הדתית, בפרט באגפים השמרניים של המגזר. אם פעם יחס אדיש או מכיל כלפי פשיעה לאומנית נגד פלסטינים היה קיים רק בשוליים, היום המצב שונה. אם פעם קריאות לגירוש כלל הערבים היושבים בארץ נחשבו לטאבו, היום הן כבר חלחלו למיינסטרים. היות שהדבר קשור לפניה ודמותה של החברה הישראלית, ראוי לעסוק בכך גם בעיצומה של מלחמה צודקת מול המשטר האיראני ושלוחותיו.
למי שאינם בקיאים בתקשורת המגזרית, ראוי לציין שלא מדובר בעלון שולי, אלא באחד מעלוני השבת הפופולריים ביותר בציונות הדתית, אם לא הפופולרי שבהם, המופץ מדי שבוע בעשרות אלפי עותקים בבתי כנסת ברחבי הארץ. הוא מזוהה באופן מסורתי עם החוגים השמרניים של המגזר הדתי-לאומי. היום אפשר לומר שהוא נהפך, בפועל, לביטאון הגבעות, ואימץ קו קנאי וחסר פשרות.
11 צפייה בגלריה
גיליון "עולם קטן" מסוף השבוע שעבר. קריאה לראות בדרום לבנון "שטח ישראלי לכל דבר"
(צילום: שמואל מוניץ)
דוגמה מובהקת למגמה היא הבמה הנרחבת והקבועה שמקבל אלישע ירד בעלון. ירד, תושב גבעת רמת מגרון, גדל ביישוב שא-נור בצפון השומרון שפונה בהתנתקות. הוא מגדיר את עצמו "פעיל התיישבות, נער גבעות בהווה ובעתיד". הודות לכושר הביטוי שלו הוא נעשה אחד מהדוברים הבולטים המייצגים את הגבעות והחוות ביהודה ושומרון. בעבר היה הדובר של חברת הכנסת לימור סון הר-מלך ממפלגת "עוצמה יהודית". ב-2023 הוא קרא "למחוק את חווארה", לאחר פיגוע טרור פלסטיני שהתרחש שם.
החודש קיבלנו עוד הצצה להשקפת עולמו, בעקבות המקרה שבו בני זוג פלסטינים ושני ילדיהם הקטנים נהרגו מירי כוחות צה"ל ואנשי מג"ב. לפי הודעת צה"ל והמשטרה, המכונית שבה נסעו בני המשפחה האיצה לעבר הלוחמים, והם חשו בסכנה ולכן ירו. ירד לא חיכה לממצאי החקירה והצהיר ברשת החברתית: "מדובר במשפחת מחבלים שחוסלה כמעט בשלמותה. אב, אם ושני ילדים בני 5 ו-7". מסתמן שבעולמו של ירד, אין "בלתי מעורבים", גם אם מדובר בילדים בני חמש ושבע שלא ישבו במושב הנהג. הרי במקרה הטוב מדובר בטעות טרגית – כך או כך, הקביעה שארבעת היושבים במכונית היו "מחבלים" אינה נכונה.
הובלת המכונית של בני המשפחה הפלסטינים שנורו למוות, וההיערכות להלוויה
העובדה שירד מקבל במה קבועה בעלון השבת אינה מקרית. "ניסיון דריסה בשומרון: ארבעה מחבלים חוסלו בידי לוחמינו", נכתב בכותרת המסולפת באתר "עולם קטן" על אותה תקרית. בידיעה, שעליה היה חתום איתי קסוס, לא צוין שבירי נהרגו הורים עם שני ילדיהם הקטנים. כותרת דומה הופיעה באתר של ערוץ 14 ("סוכל פיגוע דריסה בשומרון: ארבעה מחבלים חוסלו"). אולי זה לא מפתיע בהתחשב בכך שהבעלים של "עכשיו 14", יצחק מירילשוילי, רכש ביולי 2025 את "עולם קטן".
לעג לקוד האתי של צה"ל
עורך "עולם קטן", איתמר סג"ל, מספק מדי שבוע ציטוטים לוחמניים במאמריו, תוך שהוא מתבל אותם בציטוטים מהמקורות. בעיניו, הבעת חוסר אמון בממשלה היא פשע. "כל דיבור של חולשה והתמרמרות, ציניות, נמיכות הרוח – או חמור מכך, בוז וחוסר אמון בממשלה ובעומד בראשה – הוא לא פחות מפשע לאומי. האויב על הקרשים, זה הזמן לשבור את מפרקתו", כתב בתחילת מרץ על המערכה מול המשטר האיראני, והדגיש: "אי אפשר באמת לעצור עד שלא נשמיד, נהרוג ונאבד את כל האויבים, עד כלותם ממש".
מיהם האויבים? לפי התיאור של סג"ל, בהיעדר הבהרה אחרת, אפשר להבין שהוא כולל את כל הפלסטינים וערביי ישראל תחת ההגדרה: "האויב הערבי עדיין נמצא בלב הארץ – ביהודה ושומרון, ברצועת עזה כמובן, במזרח ירושלים, וגם בנגב ובגליל".
11 צפייה בגלריה
"כל דיבור של בוז וחוסר אמון בממשלה ובעומד בראשה הוא לא פחות מפשע לאומי", טען העורך. נתניהו בדימונה
(צילום: אלכס קולומויסקי)
ההנחה שלו היא שנתניהו הוא היחיד שיכול להוביל מערכה כזו. הוא כתב כי "כל כך הרבה דברים יכלו להשתבש בדרך", למשל אם נתניהו "היה מפסיד או שהבחירות היו מוקדמות בגלל חוק גיוס או שטות אחרת" – כאילו הקריאה להרחבת מעגל המשרתים כדי להקל על נטל משרתי המילואים היא סתם עוד "שטות".
סג"ל מעיד שהוא בעצמו לוחם מילואים. בסוף השבוע שעבר הוא קרא לצה"ל לכבוש את דרום לבנון: "אנחנו צריכים להיכנס כשהיעד הוא להישאר ולספח ולצייר קו גבול חדש – תושבי הכפרים לא ישובו לעולם, השטח יהיה נקי, כל מי שנכנס לשטח הוא בן מוות, בדיוק כפי שנהוג בשטח הקו הצהוב ברצועה. שטח כבוש לא יוחזר עוד לעולם".
לדבריו, דרוש שינוי תודעתי בעם. "אם נמשיך לחשוב על דרום לבנון רק כעל רצועת ביטחון וארץ אויב, היא תישאר רצועת ביטחון מסוכנת ומדממת. אם נתחיל לחשוב אחרת ונרגיל את עצמנו שמדובר בשטח ישראלי לכל דבר, שרק בטעות ובעוול היסטורי הוצא מארץ ישראל המנדטורית ומגבולות המדינה שבדרך, אז ואך ורק אז יתחולל גם השינוי במציאות", כתב.
בחודש פברואר קרא סג"ל למנות את הרב אברהם זרביב, שהתפרסם בעקבות שירות המילואים שלו כמפעיל דחפור די-9 משוריין, לתפקיד הרב הצבאי הראשי. לטענתו, רב צבאי ראשי ב"דור הגאולה" צריך להיות אחד עם "עמדה תורנית אידאולוגית פשוטה אבל אמיצה על צורת הפעולה של צה"ל: שאת האויב צריך להשמיד, את עריו צריך לשטח, ואת מוסר התורה של משה, יהושע ודוד המלך, שרדף אויביו ולא שב עד כלותם, יש לאמץ למוסר הרשמי של צה"ל תחת מסמך ההרדמה חסר הזהות שניסחו הפרופסורים הפציפיסטים אסא כשר ואבי שגיא, שנקרא משום מה רוח צה"ל".
11 צפייה בגלריה
דחפורי די-9 בחאן יונס, ארכיון. "את מוסר התורה יש לאמץ למוסר הרשמי של צה"ל", כתב איתמר סג"ל
(צילום: דובר צה"ל)
בשם "המוסר היהודי של ירושת הארץ", כתב סג"ל כי "מי שמאמץ את מוסר המלחמה המערבי-גויי של אסא כשר מזדעזע מהרעיונות הפשוטים כל כך של השמדת האויב, כיבוש, גירוש והתיישבות יהודית, והמלחמה לדידו היא הכרח מגונה מאוד לצורך הגנה עצמית בלבד". הוא הזכיר כי "לדיין בבית דין מטעם המדינה אסור בעיקרון להתראיין או להביע עמדה בפומבי. הרב זרביב, בבחינת 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', עבר על הכללים, הבין שיש בתצלומים שלו מעזה ובראיונות שנתן בחינת פיקוח נפש לאומי של הרמת רוח העם בעת מלחמה, עיצב בידיים מציאות תודעתית חדשה והחדיר מושג שהוא לא פחות ממושג דתי חדש – תורת הזרבוב, שם נרדף למוסר יהודי גאה ולא מתנצל – לכל בית בישראל".
"עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" הוא פסוק מפרק קי"ט בתהילים. חז"ל למדו ממנו שבמקרים מסוימים, כדי לשמר את התורה והמצוות, מותר ואפילו צריך לעבור על איסור. סג"ל משתמש בפסוק כדי לאפשר עבירה על החוק, ונותן כאן הצצה למנגנון שמכשיר את שבירת הממלכתיוּת.
שאיפה ל"גירוש האויב"
בחזרה לאלישע ירד. בריאיון להסכת באתר "סרוגים", הוא נשאל על תופעת הפשיעה הלאומנית היהודית. ירד לא הביע בה תמיכה, אבל התייחס אליה בהבנה, ואף יצא נגד הטענות שמדובר רק בקומץ קטן שאחראי למעשים.
"לדברים האלה היו שותפים לא רק בני נוער, אלא גם אנשים נשואים, משפחות והכול, ואחרי המלחמה זה רק התעצם", אמר ירד. "כולם התפכחו יותר, אנשים אמרו: יש כאן אויב, אין חולק שהוא הולך לטבוח בנו ביום מן הימים, אני לא מוכן להמשיך לחיות לצד האויב – ואני אעשה כל מה שאני יכול בשביל לפגוע בו, בשביל להרתיע אותו לפחות בינתיים, ובשביל לסלק אותו בהמשך. כל הזמן אומרים 'זה הגבעות', מצמצמים את זה ל-30 נערים, 70 נערים, 700 נערים, ומופתעים פעם אחר פעם. זה הרבה יותר. זה תושבים, זה עשרות אלפי אנשים, וכל פעם ראשי המועצות אומרים 'זה אנשים מחוץ ליהודה ושומרון'. לא, זה לא אנשים מחוץ ליהודה ושומרון. אתה רואה שנעצרים בסוף בנים של רבנים... התופעה הזו היא תופעה רחבה". לדבריו, הדרך למגר את התופעה היא שמערכת הביטחון תפעל בתקיפות כלפי הטרור הפלסטיני ותגבה "תג מחיר", כלשונו, מכפרים שיוצאים מהם מחבלים.
11 צפייה בגלריה
אלישע ירד. הודה בעצמו שהפשיעה הלאומנית היא תופעה רחבה
(צילום: AP Photo / Maya Alleruzzo)
בדצמבר 2025 כתב ירד בטור ב"עולם קטן" כי "הפתרון היחיד שימנע באמת אחת ולתמיד אירועים ביטחוניים ופיגועי טרור, הוא זה שמוזכר עשרות פעמים בתורה: גירוש האויב מכאן. מיהודה ושומרון, מעזה, ממזרח ירושלים ומהערים המעורבות". כן, הוא מכוון גם לערביי ישראל. לדבריו, "מכיוון שעוד לא הגענו ליכולת לגרש כעת את האויב כולו, חובה עלינו לראות כיצד אפשר לנהל כאן בינתיים חיים בטוחים ככל האפשר, כשהאויב מורתע ונמצא בהתגוננות ונסיגה".
בטור שאפשר למצוא באתר של "עולם קטן", תחת הכותרת "הדור אשר לא ידע את יוסף", פרס ירד את משנתו. לתפיסתו, צריך ליצור מצב שבו הפלסטינים חיים בפחד: "אם אנו מכירים בעובדה שהאויב ינסה תמיד לטבוח בנו ברגע שיוכל, הדרך למנוע בעדו לעשות זאת מעבר להרתעה, שהיא תמיד זמנית ומוגבלת, היא להביאו למצב של מגננה ומלחמה תמידית על הקיים. אם הוא יושב לבטח בטריטוריה שהקים לעצמו, ראשו יהיה פנוי למחשבות רצחניות ולהתקפות יזומות. לעומת זאת כשגם ההימצאות שלו בביתו או בהר המדובר מוטלת בספק, כל כוחותיו יופנו לשימור המצב הנוכחי ובלימת הנסיגה לאחור".
הוא המשיך וטען: "הדרך היחידה למנוע פלישה היא להיות תמיד בתנועה קדימה. איטית, מחושבת וזהירה, אבל כזו שתגרום לאויב להבין שגם נוכחותו על ההר שהוא רועה ומסתובב בו כעת מוטלת בסימן שאלה". מיותר לציין שחזונו כולל גם התיישבות בשטחי A ו-B: "ההסתערות על אדמות המדינה בשטחי C צריכה להתפשט גם לשאר חבלי הארץ שמוגדרים בפשע באותיות לועזיות כאלו או אחרות".
רק בשבוע החולף נעצרו שבעה יהודים בחשד למעורבות בשורת מעשי אלימות חמורים כלפי פלסטינים בכפר ח'ירבת חומסה בצפון בקעת הירדן. בשבוע שעבר התייחס הרמטכ"ל אייל זמיר לתופעה בכלליות ואמר בגלוי: "בתקופה האחרונה חלה עלייה באירועי הפשיעה הלאומנית, כשחלק מהם מכוונים ישירות נגד חיילינו וכלפי אוכלוסייה אזרחית. לא ייתכן שבעת מלחמה רב-זירתית צה״ל נאלץ להתמודד גם עם מיעוט מאיים מבית. מדובר בפורעים שאינם מייצגים את ההתיישבות. להפך, הם מסכנים את ההתיישבות".
דבריו של הרמטכ"ל בוודאי לא הרשימו את ירד. בטור אחר הוא הביע מרמור מכך שמערכת הביטחון אינה מאפשרת לאנרכיה להשתולל ללא הפרעה. "מערכת הביטחון סובלת מוורטיגו. לחצים אדירים מופנים לשלל גורמים בניסיון למגר כל חתירה למגע ואת הכרעת האויב. מי שמרים מעט את הראש ומנסה לפעול בשטח – חיילים, רכזי ביטחון או תושבים בנקודות ההתיישבות – נתקל בסנקציות קשות מצד המערכת, שעולות לו לעיתים בתפקידו או ברכושו", כתב. "לוחמים מודחים, עדרי צאן בגבעות ובחוות שהיו חוד החנית במערכה על השטחים הפתוחים מוחרמים, וגל מעצרים פוקד את ההתיישבות. פיקוד המרכז, שדווקא עבר שינוי ממשי לטובה בשנה האחרונה, הפך בתוך ימים מעטים בלחץ השמאל הקיצוני לגוף מוכה חרדה שמפחד מהצל של עצמו".
אנשי הגבעות והחוות ביהודה ושומרון מתוארים ב"עולם קטן" כחלוצים לפני המחנה, צדיקים ללא רבב, ללא יוצא מן הכלל. נעמן לבבי וטל קופל מ"פורום כיוון" כתבו בחודש פברואר: "האוונגרד בגבעות הוא הרבה יותר מאומץ... לעומת ההתאבדות התרבותית של האליטה מגיע גרעין קטן ונחוש שבראשו נערים ונערות. אוונגרד הוא קבוצת מיעוט מיליטנטית המוכנה להסתכן כדי להביא לידי שינוי רדיקלי של מציאות פוליטית, חברתית או אסתטית (פרופ' דוד גורביץ', הערך 'אוונגרד', האנציקלופדיה של הרעיונות)... החלוץ של ימינו הוא נער הגבעות. הוא האוונגרד היהודי שמנצח את הפורעים הערבים ומונע הקמת טבעת חנק ערבית סביב גוש דן וירושלים. ההכרה שאנשי הגבעות הם-הם פסגת ההגשמה המוסרית והלאומית הציונית בעת הנוכחית עוברת קידוד ופיענוח מחדש על ידי הגרעין הגדול והלא-חלוצי של הימין – מצביעי הליכוד".
הצגת מרדכי דוד כגיבור
בדף "החזון" באתר "עולם קטן", נטען כי "אחד ממאפייניו המרכזיים של עולם קטן הוא עצמאותו המערכתית. השבועון אינו מחויב לשום מפלגה, פוליטיקאי או גוף ארגוני, ואינו משמש שופר לאינטרסים חיצוניים". שופר או לא, מגמה נוספת שבולטת ב"עולם קטן", בייחוד בתקופה הנוכחית, היא התיישרות עם המסרים של הממשלה בנושאים שונים. זה בא לידי ביטוי לא רק באימוץ השם הרשמי "מלחמת התקומה". בין השאר נוקט העלון קו תקיף נגד מערכת המשפט ונגד השמאל, בסגנון שמזכיר את הלוחמניים שבין חברי הכנסת בליכוד.
11 צפייה בגלריה
פעיל הימין מרדכי דוד. הושווה לנחשון בן עמינדב ולמרדכי היהודי ממגילת אסתר
(צילום: שאול גולן)
דוגמה להקצנה היא האופן שבו התייחסו בעלון השבת לפעולותיו של פעיל הימין מרדכי דוד. בטור של נעמן לבבי וטל קופל מ"פורום כיוון" השוו אותו לנחשון בן עמינדב, לא פחות. כן כן, ההוא שלפי המסורת זינק ראשון בקריעת ים סוף. בחודש פברואר הם כתבו כי "האירוע הטקטוני של השבוע אינו קשור לתקציב או לאיום האמריקאי על פרס. לא ולא, האירוע המשמעותי ביותר הוא חסימת רכבו של אהרן ברק על ידי מרדכי דוד".
עמיחי שילה, שכותב טור בניחוח סאטירי בשם "פרלמנט שבת" במקביל לכתיבה באתר הימין הקנאי "הקול היהודי", כתב בעוקצנות: "מכיוון שגם אני אדם ממלכתי שמאמין באחדות, אני רוצה לגנות את מרדכי דוד כי הוא היה צריך לחסום את אהרן ברק כשהוא היה צעיר הרבה יותר".
עורך העלון, סג"ל, מתח ביקורת על הקולות במגזר הדתי שגינו את מרדכי דוד. "הציבור הדתי-לאומי הוא ציבור מנומס וממלכתי", כתב, "הוא אוהב את ההפגנות שלו מנומסות, הוא מקפיד לבדוק איך השמאל החילוני מסתכל עליו, הוא נרתע משימוש במילים גסות ומעדיף לא פעם את הסגנון על פני המהות. הוא די נרתע מכל מיני מרדכי דוד כאלה שיש להם תכונה גנטית של מרדכי היהודי שלא יכרע ולא ישתחווה".
בהמשך הוא גלש לוואטאבאוטיזם, מהסוג המאפיין לא פעם את חוגי הימין הקנאים: "רוצים להזדעזע ממרדכי דוד? בבקשה, זו זכותכם. אבל בתנאי אחד: אם תזדעזעו פי אלף ממה שעשו כאן העליונים מחריבי הדמוקרטיה, הקפלניסטים מחריבי הצבא ומחוללי הסרבנות והשמאל הקיצוני המופקר ומנהיגיו בכנסת, שלא היססו מלהחליש את צה"ל באמצע מלחמת קיום רק בשביל לעשות עוד קצת פוליטיקה ולהפיל את ביבי שנוא נפשם".
כשחכמולוג אחד ביקש מהלל הזקן ללמד אותו את כל התורה על רגל אחת, החכם היהודי אמר לו: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" (בתרגום חופשי מארמית). לתורתם של הכותבים שהוזכרו יש כנראה תמצית אחרת: "מה ששנוא עליך – עשה לחברך, כדי להציב מולו מראה ולהראות לו מה זה".
גם דיווחים שגרתיים באתר "עולם קטן" יכולים לעיתים לשרת את האינטרסים הפוליטיים של הליכוד, אפילו בצורה בוטה. בכותרת ידיעה של עדיאל גלעד באתר – או אולי מדויק יותר לקרוא לזה טור דעה במסווה של ידיעה – נטען: "על גבם של הלוחמים – בנט היחיד שמתעסק בפוליטיקה בזמן מלחמה". בכותרת המשנה נכתב כי "בזמן שראשי המפלגות הקפיאו את העיסוק בבחירות כדי לתת גב ללוחמים, נפתלי בנט בחר לפרסם סקר המנבא לו ניצחון יחד עם גדי איזנקוט".
מחלה נוספת שמאפיינת חלק מהתכנים ב"עולם קטן" היא הנטייה לבחון הכול במשקפיים של עמדה פוליטית – האם הדבר משרת את "המחנה" או לא. כך למשל התגייסו להגן על בצלאל זיני, הנאשם בהברחת סיגריות לרצועת עזה תמורת מאות אלפי שקלים, תוך כדי המלחמה. עוד לפני שהותר לפרסום כי אחד החשודים בפרשה הוא אחיו של ראש השב"כ דוד זיני, פרסמה מערכת "עולם קטן" ידיעה שהביאה את דבריו של אביו, הרב יוסף זיני, שטען כי "מדובר בפרשה חמורה יותר מכוח מאה. מי שיש לו עיניים לראות מבין שרוצים להפיל את ראש הממשלה ולפגוע בימין כולו".
במדור "שו"ת סלולרי" בעלון המודפס, המיועד במקור לשאלות הלכתיות, נשאל הרב שלמה אבינר אם יש אמת בהאשמות נגד בצלאל זיני. הרב אבינר ענה בצורה נחרצת: "לא. כל ההאשמות וההערכות לא גובו בעדויות, בעובדות או בהודאות. המספרים נזרקו לכל הכיוונים ללא שום ביסוס". הוא טען שאין כמעט יחידה צבאית בעזה וברפיח שלא העסיקה חמולות של עזתים שעושות בשבילה עבודה שחורה תמורת טובות קטנות (אוכל, ממתקים וכו'), וסיכם: "בצלאל זיני הוא אידיאליסט גדול שתרם הרבה מאוד לצה"ל. אדם מוסרי מאוד. זה סתם עוול, ויש לתקן אותו מייד". מיותר לציין שהרב אבינר אינו משפטן ואינו בקיא בכל פרטי החקירה. להבדיל, בעבר הגן הרב אבינר על הרב מוטי אלון ועל הנשיא משה קצב, וסירב להאמין להאשמות נגדם.
11 צפייה בגלריה
מחאת מילואימניקים בירושלים. "חלקים במגזר עסוקים בהתנגחות במגזר החרדי"
(צילום: רפי קוץ)
על רקע סערת חוק הפטור מגיוס, ב"עולם קטן" מתחו ביקורת על ארגוני מילואימניקים דתיים שהתנגדו לו – בטענה שנושא גיוס החרדים חשוב הרבה פחות משמירה על יציבות ממשלת הימין. "סוגיית גיוס החרדים היא סוגיה חשובה, אבל אם נעמיד אותה לעומת הסוגיות הבוערות שמטרידות ברגע זה ממש את מדינת ישראל בכלל ואת מחנה הימין בפרט, היא תופסת מקום מכובד בתחתית הרשימה", הסביר איתמר סג"ל.
איתי אסמן מארגון "סוללים דרך" כתב דברים ברוח דומה: "גיוס החרדים אולי חשוב, אבל יש חשוב יותר – זהו גודל השעה – ההתקדמות הרוחנית של עם ישראל, מדינה יהודית ויישוב ארץ ישראל. חלקים במגזר שעסוקים בהתנגחות במגזר החרדי, לא זו בלבד שלא יגייסו חרדי אחד, אלא הם מנמיכים את הגובה ואת האידיאלים של הציונות הדתית, כאילו הצטמצמה כל התורה למצווה אחת בלבד, ההתגייסות לצבא".
דרושים קולות מתונים
כותב שורות אלה הוא בן למשפחה דתית-לאומית שגדל ביישוב אלון שבות שבגוש עציון. כותב שורות אלה אפילו מגדיר את עצמו ימני. אני תומך בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, הן בשל הזכות ההיסטורית והן בשל סיבות ביטחוניות. דווקא משום כך, אני מתנגד בכל תוקף לפגיעה חסרת הבחנה בפלסטינים. לא רק שהאלימות הזו פסולה מבחינה מוסרית, אלא שהיא גם מעמידה בסכנה את ההתיישבות, בין השאר מפני שהיא פוגעת בלגיטימציה שלה בעיני דעת הקהל בישראל ובעולם. מעבר לכך, גם אם יש לי מחלוקת עם חבריי משמאל, אני עדיין מאמין בחשיבות האחדות, ובוודאי אינני תומך בבריונות אנרכיסטית שנובעת ממניעים נקמניים.
11 צפייה בגלריה
הרמטכ"ל זמיר בסיור שטח בטול-כרם, ארכיון. הפורעים אכן מסכנים את ההתיישבות
(צילום: דובר צה"ל)
כותב שורות אלה גם עבד בעבר הרחוק כפרילאנס במגזין החודשי מבית "עולם קטן" (בזמנו הירחון נקרא "עולם קטן – המגזין", היום הוא מכונה "מקום בעולם"). הייתה זו למעשה העבודה הראשונה שלי, הפעם הראשונה שבה קיבלתי תשלום תמורת כתיבה, כשהייתי בן 17. דווקא משום כך צר לי במיוחד לראות לאילו מחוזות "עולם קטן" הידרדר. אומנם גם בעבר היו תופעות צורמות בעלון השבת הפופולרי, מִגישה הומופובית ולהט"בופובית ועד לפרסום הבלים במדור השאלות והתשובות, שבו הרבנים שלמה אבינר ושמואל אליהו שוטחים לעיתים את משנתם הפוליטית במסווה של פסיקת הלכה. אלא שבשנות המלחמה האלה, ההקצנה הגיעה לגבהים חדשים.
"עולם קטן" הוא כנראה הדוגמה המובהקת ביותר להקצנה בעלוני השבת המגזריים, הקצנה דתית והקצנה פוליטית כאחד. מנגד הוקם בשנה שעברה עלון השבת "הדור", שהקו האידיאולוגי שלו ממלכתי ומתון יותר, בראשות המנכ"ל בועז אורדמן ועם גילעד גולדברג, עוז סימינובסקי והרב אברהם סתיו כחברי מערכת. במציאות שנוצרה, הכרחי שהקולות הממלכתיים והמתונים בציונות הדתית ירימו ראש.
דרך ארוכה עבר "עולם קטן". הוא התפרסם בפעם הראשונה בפסח 2004, נהפך לשבועון קבוע ב-2005 והתמקד בעבר בפנייה לבני נוער ולצעירים. את 12 הגיליונות הראשונים שלו ערך הרב אלחנן ניר, היום עורך מוסף "שבת" בעיתון מקור ראשון, משורר ואיש רוח עדין נפש. ניר הוא גם האיש שבחר לעלון את השם "עולם קטן". איפה הוא ואיפה דברי הרהב והנקמנות של איתמר סג"ל.
