סטודנטיות וארגון מוסלמי תובעים את אוניברסיטת נורת’ווסטרן היוקרתית שבאילינוי. לטענתם, האוניברסיטה הפרה את חוק זכויות האזרח בכך שחייבה את התלמידים לצפות בסרטון הדרכה על אנטישמיות כתנאי לרישום ללימודים. בנוסף, הם טוענים כי נדרשו להצהיר כי הם מסכימים למדיניות הכוללת את ההגדרה של הברית הבין-לאומית לזיכרון השואה (IHRA), המקשרת בין אנטישמיות לאנטי-ציונות.
כתב התביעה הוגש לבית המשפט בשיקגו על ידי המועצה ליחסי אמריקנים-מוסלמים (CAIR), מהארגונים המוסלמיים המרכזיים בארצות הברית, בשם שלושה תובעים: שתי דוקטורנטיות וארגון Graduate Workers for Palestine, המאגד סטודנטים לתארים מתקדמים הפועלים למען זכויות הפלסטינים בקמפוס.
3 צפייה בגלריה
התובעות. מארווה טחבוב ואיפאין אזיאמקה "עזי" אובגולי
(צילום: Northwestern Department of History, Northwestern Communication)
התובעות, מארווה טחבוב - דוקטורנטית אמריקנית ממוצא פלסטיני וסורי - ואיפאין אזיאמקה "עזי" אובגולי - דוקטורנטית להיסטוריה שאינה מוסלמית, אך "מזדהה עם הסטודנטים הפלסטינים". בתביעה נטען עוד כי האוניברסיטה מפלה גם יהודים המתנגדים לציונות, משום שהיא "קובעת מה מותר ליהודי לחשוב או לומר על ישראל". לדברי טחבוב, “המאבק שלנו איננו רק על סרטון, אלא על הזכות לומר שאנחנו פלסטינים".
הסרטון המדובר, שנוצר בשיתוף קרן JUF - הפדרציה היהודית של שיקגו - מוצג כחלק מהדרכה הנקראת "בניית קהילה של כבוד ופירוק דעות קדומות". לטענת התובעים, הוא מציג את הציונות כמרכיב דתי-תרבותי מרכזי ביהדות, ומשווה ביקורת פוליטית על ישראל לאמירות גזעניות של מנהיג הקו-קלוקס-קלאן, דייוויד דיוק. ספציפית, הסטודנטים מלינים על מפה בסרטון שמראה את רמת הגולן כחלק מישראל ועל כך שהדיון סביב מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר לא כולל אזכור של "רצח העם המתמשך בעזה". התביעה טוענת כי האוניברסיטה יצרה "אווירה של כפייה פוליטית ודתית" ודרשה מהסטודנטים לאשר עקרונות הסותרים את זהותם ומצפונם.
על פי כתב התביעה, מי שסירבו לצפות ב"סרטון הפוגעני" ולהשלים את ההדרכה נענשו באמצעות חסימת רישום ללימודים. נורת’ווסטרן הודיעה לכ-300 סטודנטים כי מי שלא ישלים את ההכשרה יאבד את מעמדו כסטודנט, לא יוכל לגור במעונות או לקבל סיוע כלכלי, וסטודנטים זרים עלולים אף לאבד את אשרת הלימודים שלהם. האוניברסיטה לא נקטה, לפי התביעה, צעדים דומים כלפי מי שסירבו להשלים הדרכות אחרות, כמו זו בנושא הטרדה מינית.
בכתב התביעה נמתחת ביקורת כאמור גם על אימוץ ההגדרה של IHRA, הכוללת סעיפים המשווים ביקורת על מדיניות ישראל עם אנטישמיות. התובעים טוענים שהגדרה זו מדכאת ביטוי פוליטי של סטודנטים ערבים ומונעת מהם למחות על פגיעה בעם הפלסטיני. לדברי התובעים, "בעוד קבוצות אחרות בקמפוס רשאיות להביע שאיפה לשוויון לאומי ולדון באפליה כלפיהן, הסטודנטים הערבים מנועים מלעשות כן מחשש שיואשמו באנטישמיות".
האוניברסיטה דחתה את הטענות בתגובתה לבית המשפט וטענה כי אין מדובר בהסכמה לתוכן ההדרכה, אלא באישור קריאה של קוד ההתנהגות האוניברסיטאי, כפי שנדרש מכל סטודנט. "הסטודנטים אינם נדרשים להסכים לעמדות המוצגות, אלא רק לאשר שיקפידו על הכללים החלים על כלל הסטודנטים", נמסר מטעם המוסד. מנגד, עורכי הדין של CAIR מסרו כי הם “ימשיכו במאבק ויחשפו כיצד נורת’ווסטרן משתפת פעולה עם ממשל פשיסטי לדיכוי חופש הביטוי".
לפי התביעה, כ-40 סטודנטים ממשיכים לסרב להשלים את הדרכת החובה. חלקם דיווחו כי האוניברסיטה סירבה לדון בבקשות החרגה מטעמי מצפון, למרות שהמועצה האקדמית של המוסד הצביעה ברוב גדול נגד חובת הצפייה בסרטון. מכתב נוסף של 21 חברי סגל, שנשלח לנשיא האוניברסיטה ולרקטורית, הגדיר את הסרטון ככזה שמציג נרטיב פוליטי פרו-ישראלי מובהק ו"אינו אקדמי". למרות זאת, ההנהלה לא השעתה את המדיניות.
בשנה שעברה הקימו סטודנטים פרו פלסטינים מאהל מחאה במדשאה המרכזית של הקמפוס, בדרישה לניתוק קשרים עם מוסדות ישראליים. משטרת האוניברסיטה פיזרה את המחאה באלימות, וארבעה מרצים שהואשמו בתקיפת שוטרים לא הועמדו לדין לאחר שהפרקליטות המחוזית סגרה את התיק.
לאחר מכן הנהיגה נורת’ווסטרן מגבלות חדשות על מחאות: איסור על לינה בשטח, צורך באישור מוקדם לשימוש ברמקולים והגבלה של תליית כרזות רק על לוחות מודעות רשמיים. במאי 2024 נדרש נשיא האוניברסיטה דאז, פרופ׳ מייקל שיל, להעיד בפני ועדת החינוך של בית הנבחרים, שתקפה את נורת’ווסטרן על "כניעה למארגני מחאות פרו-טרור". לאחר עדותו ספג שיל ביקורת חריפה מרפובליקנים, ולבסוף פרש מתפקידו. התובעים טוענים כי הנהלת האוניברסיטה נכנעה ללחץ פוליטי מצד הקונגרס וכי מדיניותה נועדה "להפגין נאמנות לממשל טראמפ".
