עוד לא יבשה הדיו על אישור החוק המאפשר לבתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים גם ללא הסכמת שני ההורים, והפסטיבל החל. במקהלה צפויה שוב מציירים את בית הדין כמפלצת, ואת ההליך ההלכתי כקטלני לזכויות נשים. כמו תמיד, בפעם המי-יודע-כמה, איפה שיש יהדות הפאניקה כבר באוויר ונשמע קול נהי המתריע מפני פגיעה בנשים. ביקורת עניינית על עצם החוק כמעט לא נשמעת. המחשבה היא שאם דיינים יושבים לדון במשהו, כל זכויות האדם נעלמות מהאולם בצורה אוטומטית.
הסערה סביב החוק לא עוסקת רק בזכויות הילדים. היא קשורה לחוסר האמון בדיינים, לחשש מהדת, לפחד מפסקי דין שמדיפים ריח בן אלפי שנים של הלכה – או בקיצור, לכל מה שמפחיד את הסטריאוטיפ של הליברל (לשיטתו) הממוצע. אבל בדיוק כמו שגירושים הם אף פעם לא סיפור של שחור ולבן, גם המערכת אינה כזו.
2 צפייה בגלריה
בית הדין הרבני בתל אביב. במקרים רבים בתי הדין מחוברים יותר לשטח, ולא פוסקים מתוך אשליה של שוויון
(צילום: Ms. Li / shutterstock.com)
מניסיוני הרב באולמות בתי המשפט, במקרים רבים בתי הדין הרבניים מחוברים יותר לשטח, למצוקה, ולא פוסקים מתוך אשליה של שוויון. במקרים רבים הם היו אלה שהבינו טוב יותר את המציאות הכלכלית של אם חד-הורית. טוב יותר מאשר בית המשפט, שנצמד לאידיאולוגיית שוויון שהשאירה את האמא עם 900 שקלים לחודש לשלושה ילדים.
בבתי המשפט לענייני משפחה מקדשים את עקרון השוויון, ונשים רבות מגלות שהוא הופך לשוויון עיוור, עם מזונות מינימליים ואחריות הורית משותפת שמניחה "שוויון כלכלי" שלא קיים בפועל במציאות. בסופו של דבר הילדים הם אלה שהולכים לישון עם פחות. במרוץ הסמכויות שבין הערכאות, לא תמיד בית המשפט למשפחה הוא המושיע הגדול, ולא תמיד בית הדין הרבני הוא החשוך.
טובת הילדים היא לא רק ביטוי יפה. לפעמים הערכאה ה"פחות נאורה" רואה טוב יותר את מה שילד באמת צריך: יציבות, ביטחון ודמות הורית שמספקת לו את מה שצריך ולא מתחמקת באמצעות אידיאולוגיות שרק פוגעות בנשים, ומחלישות עוד יותר את הנשים מוחלשות. רוצים צדק? תתחילו לבחור נכון איפה לבקש אותו בנסיבות העניין שלכם. לפעמים זה דווקא לא בבית המשפט לענייני משפחה.
הסערה שנוצרה בעקבות החוק מעלה את המחשבה שאם זו התגובה הציבורית לכל תיקון חקיקה הנוגע לבית הדין הרבני, איך בדיוק רוצים "לשלב חרדים"? איך תושיבו באותה ועדה, סביב אותו שולחן, באותו צבא, את מי שאתם לא מפסיקים לקרוא לו "חשוך"?
עו"ד ורד עובדיההתשובה ברורה: אין רצון לשלב. יש רצון לשנות – את הלבוש, את הדיינים, את ההשקפה, את ההלכה. זה כבר לא שילוב, זו מחיקה. הטענה שרוצים "לשלב חרדים" היא ריקה אם בכל פעם שבה חרדי מקבל סמכות — חצי מדינה יוצאת למלחמה. אם כן, הבשורה הגדולה של השבוע היא לא החוק, אלא הקרב סביבו. קרב שבו שוב ושוב מתגלה שאין פה בשלות, אלא רק בורות שעטופה ברטוריקה ליברלית ריקה.
עצה לסיום: לפני שאתם מטיחים את החיצים שלכם בבית הדין הרבני, תעבירו יום שלם בבית הדין. תראו איך באמת נראית טובת הילד. אז אולי תבינו שלא כל שחור הוא פחם. לפעמים הוא גם כתובת לזכויות.
- עורכת הדין ורד עובדיה מתמחה בדיני משפחה וירושה
