חיי היומיום של אלוהים
במקרא ובתלמוד מתואר אלוהים כדמות בעלת רגשות ורצונות. אלא שהמקרא מתמקד באירועים האלוהיים הגדולים, ומציג את האופן הלא-מווסת שבו אלוהים מנהיג את העולם, ואילו ספרות התלמוד מציגה גם את חיי השגרה של אלוהים.
מה כתוב בקורות החיים של אלוהים?
מסיפוריהם של חכמי התלמוד אפשר להכין מסמך "קורות חיים" לאלוהים, שכן החכמים מדגישים במה אלוהים עוסק בשעות השגרה. הנה אחת ההצעות (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ג עמוד ב):
שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הָוֵי הַיּוֹם: שָׁלֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה,
שְׁנִיּוֹת, יוֹשֵׁב וְדָן אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁנִּתְחַיֵּיב עוֹלָם כְּלָיָיה, עוֹמֵד מִכִּסֵּא הַדִּין וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים.
שְׁלִישִׁיּוֹת, יוֹשֵׁב וְזָן אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִקַּרְנֵי רֵאמִים עַד בֵּיצֵי כִנִּים,
רְבִיעִיּוֹת, יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עִם לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ".
מדרש מתוק
בקריאה ראשונה לפנינו מדרש מתוק שמתבונן על אלוהים מנקודת המבט של ילדה סקרנית. הסדר האלוהי מופתי (כן, אפשר לדבר על גיבור עם הפרעה כפייתית): היממה מחולקת בדיוק מושלם, לתריסר שעות יום ותריסר שעות לילה. שעות היום מחולקות לארבע קבוצות שוות והפעילות בלתי משתנה.
בבוקר אלוהים לומד תורה, כי "תורתו שעשועיו" ואין דרך טובה מזו לפתוח את היום. אחר כך הוא יוצא לעבודתו בבית המשפט וזה החלק העצוב של היום האלוהי. כשופט קפדן הוא מבין בכל פעם מחדש שהעולם חייב השמדה, אלא שלמרבה המזל בבית המשפט השמיימי יש שני כיסאות, ובכל יום, בסיום הדיון הקפדני, אלוהים עובר לכיסא הרחמים, מצייר קשת גדולה בשמיים ונזכר: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר". כל יום עבודה מסתיים בהחלטה האלוהית להעניק לעולם הזדמנות נוספת.
לאחר העבודה, הלב האלוהי מלא חמלה, והוא מכין לכל ברואיו סעודה. למגינת לב ההורים שבינינו, אלוהים דואג גם למזונותיהן של ביצי הכינים, וזה ההסבר לכך שהילדות והילדים שלנו שבים מהגן ובשערם כינים עמידות.
זהו, תמו שעות הלימוד והעבודה של אלוהים, ובזמן שאנו מתחברות לנטפליקס הוא משחק עם הלווייתן, החיה שיועדה כבר מבריאת העולם לחדר המשחקים האלוהי. כמאמר משורר תהילים: "לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ".
נתחיל מהסוף
הלווייתן המקראי ואחיו, "הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים", הם יצורים מיתולוגיים, והבחירה לתארם כברואי האל ואף כצעצועיו היא דרך ללעוג למפלצות ולהאדיר את אלוהי המקרא. ממקור מקראי אחר נלמד שניצחונו של אלוהים לא מובטח והמלחמה בינו ליצורי הים תתמיד להתקיים עד ליום הגדול (ישעיהו כ"ז, א'): "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם".
הצעה שונה ולא אלימה למשחק האלוהי עם הלווייתן נמצאת בפירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (המאה ה-19), המכונה הבן איש חי על שם ספרו: "לווייתן שהוא לשון ליווי שמתלווים הנפש והגוף ביחד בשלום ובמישור ובאהבה וחיבה. כי הגוף אינו חומר עכור אלא חומר זך מעין הנפש". הפירוש מתייחס לצדיקים בגן עדן, אבל אני מאמינה שהוא נכון בעולם הזה ולכולנו: הגוף הוא חומר זך ואנחנו במיטבנו כשאנחנו חיות איתו בשלום.
"מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?"
אלוהים לומד תורה. החכמים אוהבים כל כך את מה שהם עושים, שהם מאמינים שגם אלוהים מתרגש מחידושי תורה. אגדה תלמודית נוספת מספקת הצצה ללימוד התורה בבית המדרש של הרקיע (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פו עמוד א. מתורגם מארמית):
התקיימה מחלוקת בישיבה של הרקיע (בעניין טומאת צרעת)... הקדוש ברוך הוא אומר: טהור, וכל הישיבה של הרקיע אומרים: טמא. אמרו (בישיבה של הרקיע), מי יבוא ויכריע? יכריע רבה בר נחמני, שאמר על עצמו "אני יחיד בנגעים".
בית המדרש השמיימי שלח את מלאך המוות להביא את רבה בר נחמני (זה סופם של יהירים), אבל רבה למד ומלאך המוות מנוע מלהתקרב אל מי שפיהם מפיק דברי תורה. רבה מערים על מלאך המוות, מלאך המוות מערים על רבה, ולבסוף רבה נלכד ונשלח להכריע במחלוקת השמיימית: "רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה".
אלוהים ממנה את עצמו לסיזיפוס
בכל יום אלוהים יושב בכובד ראש על כס המשפט, מגיע להרשעה ומבטל אותה. מדוע אלוהים עושה את הסיבוב המיותר הזה? האם כך נראים גם החיים שלנו? האם גם אנחנו הולכות לעבודה, מבצעות סדרה קבועה של פעולות, שלרוב לא משיגות תוצאה של ממש, וחוזרות מותשות הביתה?
חיי הלילה של אלוהים
החכמים ממשיכים לדון בלו"ז האלוהי ומציעים שלוש אלטרנטיבות לחיי הלילה שלו:
ובלילה מה הוא עושה? אם תרצה אמור: מֵעֵין הדברים שהוא עושה ביום. ואם תרצה אמור: רוכב על כרוב קל שלו ושט בשמונה עשר אלף עולמות... ואם תרצה אמור: יושב ושומע שירה מפי חיות.
התשובה הראשונה ממשיכה את מסורת ההתנהגות הכפייתית; לאלוהים אין לילה, הוא חי במחזור של 12 שעות המחולקות באופן שווה לארבע פעילויות. האפשרות השנייה, מתוקה מכל מתוק, היא שאלוהים יוצא לגלישות ליליות בין העולמות. ח"י אלפים של עולמות יש לקדוש ברוך הוא, וגם רכב שמיימי קל, "כרוב קל". הכרוב הוא דמות אדם מכונפת ואלוהים רוכב עליו בטיולו הלילי בין העולמות. האפשרות השלישית היא המוזיקלית, ואין לדעת אם מדובר בשירת חיות הקודש או בשירת החיות הארציות (ואולי הכינים והראמים שהוא האכיל ביום, מודים לו בלילה).
אז מה כתוב בקורות החיים של אלוהים?
למדן ובחור ישיבה, דיין חרוץ שלא מאמין במקצוע שלו, מנהל בית התמחוי הגדול בעולם, חובב מוזיקה וגולש גלים שמיימיים.
ולמה מספרים לנו את זה?
רבי יוסף חיים מבגדאד מודע למוזרותה ונועזותה של האגדה, ולכן מבקש להתייחס אליה כאל סוד: "כי מאמר זה כולו... הכול סוד עמוק ואין הדברים כפשוטם".
3 צפייה בגלריה
תיעוד פלסטיני של הגדר פרוצה בגבול רצועת עזה ב-7 באוקטובר 2023. מה אלוהים עשה בשעות האימה?
חדירת מחבלים לשדרות ב-7 באוקטובר 2023
(צילום: דניאל פלמדיאלה)
אני חושבת שאם החכמים כתבו את הסיפור בלי הערת האזהרה "נא לא לקרוא את הדברים כפשוטם" הם הניחו שאנחנו נקרא את הדברים (גם) כפשוטם. כאמור, התלמוד, בניגוד למקרא, עוסק בזוטות החיים, ואולי החכמים הרגישו צורך לצרף לסיפורי המקרא את זוטות החיים של אלוהים. אולי הם רצו לטעון שאלוהים הוא לא מה שחשבנו אלא יותר פשוט וארצי, ואלוהים צבעוני זה לא טיפשי ולא מבזה, אלא משמח.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןמה שלעולם לא יהיה מובן
הימים טרופים והאגדות לא יכולות להיקרא רק בתמימות מתוקה. אני קוראת את האגדה ולא מצליחה שלא להרהר בסדר היום של אלוהים בשעות האימה של שבעה באוקטובר.
בשעות האחרונות של הכנות חמאס לקראת המתקפה, אלוהים ריחף בין עולמות והאזין למוזיקה, וכשהטבח התחיל הוא למד תורה. לא. זה נורא מדי. זה מטלטל ואי-אפשר לחשוב על זה כך, אבל גם אי-אפשר שלא. האגדה מתארת אלוהים מחובר-מנותק. אלוהים שלומד את התורה האנושית, מתיישב על כיסא הרחמים ומזין את כל בריותיו, אבל איכשהו כל הטוב הזה לא מגיע אלינו.
שבת שלום.
Ruhamaweiss1966@gmail.com
