הפז"ם המשפחתי שלי
"יש לשים לב שרוחמה וייס לא שירתה בצבא", כתב "אנונימי" בבית המדרש של הטוקבקים. איתי השיב לו: "ילדיה כן. היא הייתה דתייה אז". כיוון שאני כותבת את דעותיי בטורים אלה, אני חושבת שזכותכן לבקר ולברר אם פי וליבי שווים.
בטור הקודם ציינתי שאני פציפיסטית, ו"אנונימי" צודק בטענתו שלא שירתּי בצבא. גם איתי צודק, שכן באותם ימים, לפני 42 שנים, לא ידעתי מה פירוש המושג "פציפיזם"; גדלתי בבני עקיבא ולמדתי בבית ספר "חורב". אבא שלי השתמש בכל הכלים שהיו בידיו כדי למנוע ממני לשרת בצבא (כולל נשק יום הדין: "אם תתגייסי, אבא יחטוף התקף לב") ולכן לא התגייסתי, אבל שירתי שנתיים בשירות לאומי.
כשגדלתי וגידלתי ילדים ופציפיזם, ניסיתי לשכנע את בני לשרת את החברה בדרך שאינה כוללת נשיאת נשק. הוא סירב והשתלב ביחידה מובחרת, ואני קיבלתי את הדין (כאילו הייתה לי ברירה).
בתי עם צרכים מיוחדים ולכן פטורה משירות צבאי, אבל היא לא ויתרה ושירתה בצה"ל במסגרת עמותת "שווים במדים". למרות הקונפליקט שלי עם שירות צבאי אציין שהוא היטיב עם שני ילדיי, ובזאת תם דוח הפז"ם המשפחתי שלי.
דוח תורה ועבודה
הדוח החשוב יותר לטעמי בימים אלה הוא דוח תורה ועבודה, ואצלי הוא מתחיל בקביעה שאילולא הייתה בנאלית, הייתה מטלטלת: בבית הספר שבו למדתי אסרו עלינו ללמוד תלמוד! עד גיל 17 לא ראיתי דף גמרא.
בגיל 17, בהחלטה ששמחה אותי ואת בית הספר, נפרדו דרכנו ואני התחלתי ללמוד תלמוד אצל מורתי, פרופ' חנה ספראי ז"ל, ובמקביל השלמתי את בחינות הבגרות. יירשם בדוח תורה ועבודה: אפשר ללמוד תלמוד ולימודי ליבה (והשילוב אפילו מפרה). עוד יירשם בדוח האישי שלי ששכר הלימוד לקורסים האקסטרניים ולבית המדרש שולם על ידי הוריי, שלא היו בעלי אמצעים.
בזמן השירות הלאומי שילבתי לימודים בבית המדרש של חנה ובאוניברסיטה הפתוחה. יירשם בדוח: יש דרך לשלב תרומה לקהילה עם לימוד תורה.
בגיל עשרים נפשי עדיין חשקה בתורה, ויותר מכול רציתי ללמוד בישיבה, אלא שהייתי בת ולא התכוונתי להיכנס ל"תרגולת ינטל". עם קומץ חברות יזמתי את הקמת בית המדרש הישראלי של תוכנית "ברוריה" והקדשתי שנה ללימוד תורה. בניגוד למי ש"תורתם אומנותם", אני עבדתי במשק בית כדי לממן את האושר הזה.
באוניברסיטה למדתי תלמוד, מחשבת ישראל וחינוך, ובכל שנות הלימודים עבדתי. תחילה במשק בית ואחר כך בהוראה. תוך כדי לימודים, ומתוך חשש שלא אצליח להתפרנס מהוראת תלמוד, למדתי שני מקצועות פרקטיים: איפור וגרפיקה ממוחשבת. למזלי ולמזלן של הלקוחות, לא נאלצתי לעבוד במקצועות אלה. יירשם בדוח תורה ועבודה הפרטי: מעולם לא עלה בדעתי ללמוד ולא להתפרנס. לפעמים השילוב היה קשה, לפעמים מפרה ותמיד אפשרי.
דוח תורה ועבודה פמיניסטי
(כמעט) אף אחד (כמעט) אף פעם, עד עשרות השנים האחרונות, לא חשב שלנשים יש זכות ללמוד. בוודאי לא תורה ובוודאי לא תורה שבעל-פה. ככל שהמקצוע יוקרתי יותר בעיני הרבנים, גדל עמלם להדיר ממנו נשים. נשים עבדו בבית ובעסק המשפחתי, ועבדו עד מוות בהבאת ילדים לעולם, בגידולם ובגידול הנכדים. שילוב לימוד תורה בחיי עמל הוא עבורנו פריווילגיה מבורכת. לא הקמנו מפלגה ולא דרשנו פטור מעבודה. ייכתב בדוח תורה ועבודה הפמיניסטי: אשרינו שזכינו לשלב תורה ועבודה.
לא נלחמים על התורה, אלא על הישרדות הגטו החרדי. תלמידים בישיבה
(צילום: שאול גולן)
דוח תורה ועבודה תלמודי
חז"ל שילבו תורה עם עבודה, וכדי להתנחם בחיקם אביא כמה דוגמאות.
רבי יהושע היה חכם חשוב ועני שחי בארץ ישראל במאה הראשונה לספירה. על פי המסורת הוא הוביל מרד נגד רבן גמליאל, נשיא בית המדרש המיוחס והעשיר. לפנינו שיחה שהתנהלה כשרבן גמליאל הגיע לביתו של רבי יהושע כדי לפייסו (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כח עמוד א. מתורגם מארמית):
אמר רבן גמליאל: ...אלך ואפייס את רבי יהושע. כאשר הגיע לביתו ראה שקירות ביתו שחורים. אמר לו (גמליאל ליהושע): מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה. אמר לו (יהושע לגמליאל): אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאין אתה יודע בצערם של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נִזונים.
ייכתב בדוח העתיק שלנו: רבי יהושע עסק במלאכה "שחורה" ומלכלכת, מלאכה קשה שלא פיארה את קירות ביתו. רבי יהושע מדבר על "צערם של תלמידי חכמים" ומכאן נלמד שרבים מהם, כמעט כל מי שהוא לא רבן גמליאל, עבדו לפרנסתם. זה לא פָּגַם בלימוד התורה שלהם.
על שמאי, מחשובי חכמי המשנה, מסופר הסיפור הבא (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לא עמוד א):
מעשה בנוכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבניין שבידו.
נניח בצד את הנימוסים של שמאי ונפנה את תשומת הלב לאַמַּת הבניין שהוא מחזיק. ייכתב בדוח תורה ועבודה החזלי: שמאי האמין שאפשר לעבוד בבניין וללמוד תורה.
ומה לגבי בר הפלוגתא שלו? הלל היה עני אך מעולם לא קיבל כסף על לימוד תורה. לא רק שלא קיבל מלגת קיום, אלא שהוא שילם שכר לימוד (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף לה עמוד ב):
אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק (מטבע, ממש מעט), חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו.
נחתום עם רבי עקיבא, שעל פי המסורת עבד כרועה צאן עד הגיעו לגיל ארבעים. אם חשבתן שהוא הפסיק לעבוד כשהתחיל ללמוד תורה, קראו את מסורת הבאה (אבות דרבי נתן, הוספה ב לנוסחא א פרק ח):
בכל יום ויום היה (רבי עקיבא) מביא חבילה של קוצים, חציה מוכר ומפרנס בה וחציה משתמש לאורה. עמדו עליו שכניו אמרו לו: עקיבא, אבדתנו בעשן אלא מכור אותה לנו וטול בדמיה ושנה (למד) לאור הנר. אמר להם, הרבה סיפוקים שאני מסתפק הימנה. אחד שאני שונה בה, ואחת שאני מתחמם כנגדם... עתיד רבי עקיבא לחייב כל עניי ישראל בדין. אומרים להם, מפני מה לא למדתם תורה? אם אומרים: מפני שעניים היינו, אומרים להם: והלא רבי עקיבא עני ומדולדל היה.
רבי עקיבא קושש קוצים כדי ללמוד תורה, ואתם, מקוששי הכספים הקואליציוניים, זִכרו: עתיד רבי עקיבא לחייב אתכם בדין.
ייכתב בדוח החזלי: טובי חכמי ישראל לא ביקשו עזרה כלכלית, ונדמה שהיו מסרבים לקבל כזו לוּ הייתה מוצעת להם.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןמה רוצים הפוליטיקאים החרדים?
הפוליטיקאים החרדים לא טיפשים, ולכן יודעים שאפשר לשלב לימוד תורה עם לימודי ליבה וגם עם עבודה. הם לא נלחמים על התורה אלא על הישרדות הגטו החרדי (שישמר את הכוח שלהם). לימודי ליבה, המובילים לעבודה שמכבדת את בעליה, מובילים גם להשתלבות החרדים בשוק העבודה ובחברה הישראלית. מזה הם מפחדים.
ובבית המדרש של הטוקבקים
חברות וחברים, אודה אם תביאו בתגובות דוגמאות לחכמים נוספים ששילבו תורה ועבודה, וגם אם תספרו איך אתם ואתן משלבות בין השניים.
שבת שלום!
Ruhamaweiss1966@gmail.com
