בפעם הראשונה מקום המדינה נקבע יום ממלכתי לציון עליית יהודי תימן ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל. ציונה עמר, עולה ותיקה מתימן, סיפרה היום (ג') בריאיון לאולפן ynet על זיכרונות הילדות שלה משם: בילדותה היא רעתה צאן וגרה בבתים מחימר, במציאות שבה היו שאבו מים מהבאר.
"כשבאו לדבר איתנו לקראת העלייה לארץ, הלכנו ברגל יומיים, מהכפרים לעיר סעדה, שם היינו שנה. לפני זה חיינו בכפרים, רעיתי צאן. אני זוכרת הכול", סיפרה עמר, שנולדה בשם סיניה למשפחה יהודית מרובת ילדים. "היו שם בתים יפים עם קומות, חלונות מזכוכית צבעונית, בתים מהממים. כשאני אומרת שזה מחימר אומרים לי 'איך אפשר, איך אפשר לחיות בבית כזה', אבל היה לנו כיף".
לראשונה: יום ממלכתי לציון עליית יהודי תימן
(צילום: ליאור שרון)
מצד שני, מבחינת המחסור והמחלות, היו שם חיים לא פשוטים.
"לא פשוטים. הייתי משחקת עם מישהי, אפילו ערבייה, ובבוקר הייתי הולכת להורים שלה והם היו אומרים לי שהיא נפטרה. כי לא הייתה בריאות, לא היה רופא... היה אחד שקראו לו סוּפי, הרופא של הערבים. בסעדה תפסתי את הראש שלי מכאבים, כאבים איומים, ואמא שלי לקחה אותי לסופי הזה, והוא דקר אותי עם מחטים בכל הראש, וברוך השם זה עבר לי. אבל משפעת חולים היו מתים".
בשנת 1962 היא עלתה לישראל באונייה עם משפחתה. לשאלה האם היא מרגישה שהיחס כלפי העדה בישראל היה מעליב או משפיל, היא השיבה: "אני לא מרגישה את זה. כשהגעתי מתימן הרגשתי שאני עולה חדשה, אבל אחר כך זהו, הכול נבלע. אני מאושרת פה, הקמתי משפחה, יש לי חמישה ילדים, 15 נכדים. אני מאושרת, עבדתי בעבודה לא פשוטה, אבל תודה לאל, גרה בבית פרטי, יש לי בעל מקסים, הכול. מה שהיה חסר לי זה ללמוד, ולא יכולתי ללמוד".
את מרגישה שזה קשור גם לעובדה שעלית מתימן, שהיו לך פחות הזדמנויות?
"נכון, נכון. אני כל הזמן שמרתי על אחי הקטן, כשההורים שלי עבדו בשביל לקיים את הבית, והתחלתי לעבוד בעבודות מזדמנות".
"עולי תימן הם צנועים, והם לא לחצו לפרסם את הפעילות שלהם, את העליות, את הקשר לארץ ישראל ואת התרומות שהיהודים מתימן תרמו למדינה", ציין ד"ר משה גברא, חוקר יהדות תימן ומרצה לשעבר במכללת אשקלון. "צריך לזכור שיותר משליש מהיהודים בתימן עלו לארץ עוד לפני הקמת המדינה, כך שלמעשה חלק גדול מהמייסדים של מדינת ישראל היו עולים מתימן. כ-33 אלף עולים מתימן היו בארץ עוד לפני הקמת המדינה, והם למעשה אלה שהקימו את המדינה. היוזמה לקיים יום ממלכתי עלתה גם לפני עשרות שנים, אבל לא לחצו בכיוון הזה, כי התימנים צנועים. הגיע הזמן".
גברא הוסיף כי "הקהילה היהודית בתימן היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר בעולם. לפי המחקרים שלי, היהודים הראשונים הגיעו לתימן עוד לפני בית ראשון, ויש סימנים לכך כבר בתנ"ך, שמדבר על המסחר הבינלאומי החשוב שהיה בין ארץ ישראל לתימן, או בשמה הקודם סְבָא (שבא). זה היה בעיקר מסחר עם סחורות יקרות מאוד, כמו זהב, תבלינים, בשמים וכדומה, כלומר, זה מראה על מדינה עשירה. בתקופות מאוחרות יותר יש כבר סימנים לקשר בין היהודים בתימן לארץ ישראל, כבר בסוף תקופת המשנה, כלומר לפני כ-1,800 שנה, ואחד מהמנהיגים היהודים בתימן נקבר באזור שנקרא היום בית שערים, סמוך לקריית טבעון היום, בצפון הארץ".
לדבריו, "יש עוד עדויות והוכחות על יהודים מתימן שעלו לארץ ישראל או נקברו בה לפני 1,600 שנה. כלומר, יש קשרים והוכחות שיהודים בתימן כל הזמן היו בקשר עם ארץ ישראל, עלו לארץ, תרמו. העלייה המפורסמת הגדולה היא העלייה בשנים תרמ"א–תרמ"ב, ב-1881, אבל יהודים עלו לארץ מתימן לאורך כל השנים. היהודים מתימן תרמו גם לעבודה העברית היהודית בארץ ישראל, ותרמו גם באופן כספי – היו שדרים, שליחים, שאספו תרומות מיהודים בתימן ותרמו לקהילות יהודיות".
