תענית אסתר שונה מכל שאר התעניות הקבועות בלוח השנה היהודי. צום גדליה, עשרה בטבת, י"ז בתמוז ותשעה באב הן תעניות שסובבות סביב חורבן בית המקדש וחורבן הארץ. הן מבקשות לתת ביטוי לקטסטרופה היסטורית שהתרחשה, ולעורר אותנו לשוב בתשובה כדי לתקן את הגורמים הרוחניים לה. תענית אסתר שונה מכך. הרי פורים אינו קטסטרופה היסטורית. עם ישראל אומנם עמד בסכנת השמדה, אבל בסופו של דבר הוא ניצל, ולא זו בלבד אלא שמעמדו באימפריה הפרסית השתפר בעקבות כך והוא זכה לנציג בכיר בארמון המלך. זו סיבה טובה לחגוג את הימים הללו ולא להתענות בהם.
ואומנם, מעמדה ההלכתי של תענית אסתר מעורר קשיים. במשנה אנו מוצאים את הכלל, שכל מועד הכתוב במגילת תענית שלא לספוד בו (ובכלל זאת פורים) "לפניו אסור" – כלומר, גם יום לפניו אסור לספוד ולהתענות. לאור זאת, לכאורה, אין היתר להתענות בי"ג באדר. ואכן, במגילת תענית נמסר שבימי בית שני, י"ג באדר היה יום שמחה, הקרוי יום ניקנור, על שם נקמה שעשו בני חשמונאי בניקנור שגידף את ירושלים.
2 צפייה בגלריה
התמונות בכיכר החטופים, ברחבת מוזיאון תל אביב לאמנות. להתאחד בזעקה שאחינו ואחיותינו ישתחררו מהשבי
(צילום: Susana Vera / רויטרס)
גם מקורה ההיסטורי של תענית זו לא ברור. היא לא מוזכרת במפורש במגילה וגם לא בתלמוד. בכתבי הגאונים אנו שומעים על מנהג שנהגו ישראל לצום בי"ג באדר. בעקבות כך ניתנו לה פרשנויות שונות – יש אומרים שתענית זו היא זכר לתענית שהתענה עם ישראל בי"ג באדר בממלכה הפרסית, בעת שנלחם בשונאיו (שכן בימי מלחמה נהגו להתענות), ויש שקושרים זאת לתענית שהנהיג מרדכי בשושן הבירה, למרות שלפי המגילה הדבר אירע בניסן.
אף על פי כן, השתרש המנהג לצום ביום י"ג באדר, ערב פורים (השנה התענית מוקדמת לי"א באדר ב' בגלל השבת), וזכתה תענית זו לשם "תענית אסתר". בתודעה הקולקטיבית היא נקשרה לתענית שביקשה אסתר לקיים עבורה, בעת שעמדה לגשת אל אחשוורוש תוך שהיא מסכנת את חייה כדי לבקש רחמים על עמה (אסתר ד', ט"ז): "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן, וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי".
תענית אסתר מעוררת בנו את ההזדהות עם משימתה של אסתר ועם דמותה בכלל, וכמו מבקשת מאיתנו לחלץ מתוך סיפור המגילה וחגיגות פורים בכלל את הרגע המסוים הזה, שבו עמדה אישה משלנו תחת סכנה מוחשית בבית שליט זר, לחוות אותו ולנצור אותו. אם תעניות החורבן מבקשות מאיתנו לזכור אסונות, תענית אסתר מבקשת מאיתנו סולידריות. להתכנס כציבור ולזכור יחד את רגעי הסכנה של אסתר המלכה.
הרב ד"ר עידו פכטרצילום: לירון מולדובןהשנה, לצערנו, מקבלת תענית אסתר משמעות אקטואלית מתמיד. 134 חטופים מצויים עדיין בשבי חמאס, בהם נשים, שרק אלוהים יודע מה הן עוברות שם. אסתר משושן מקבלת השנה פנים חדשות של רומי מכפר ורדים, דורון מכפר עזה, ארבל מניר עוז, עמית מאשדוד, כרמל מבארי, נועה מבאר שבע, נעמה מרעננה, קרינה מירושלים, דניאלה מפתח תקווה, אגם מחולון, שירי מניר עוז, והרשימה עוד ארוכה. התענית שהונהגה עבור אסתר מבקשת מאיתנו השנה להתענות עם כל אותם חטופות וחטופים ולהביע כציבור, יחד, סולידריות איתם. לא נאכל ולא נשתה לאורך היום כדי לחוות במקצת בגופנו את מה שהם חווים שם, להזדהות איתם, לכאוב איתם, ולהתפלל לשחרורם.
כולם מוזמנים להצטרף ליוזמה הקוראת לכל החברה הישראלית, כולל מי שלא מקפיד לאורך השנים לצום תענית זו – דתיים ושאינם דתיים, להתענות ביום הזה (חמישי, 21.3). זו הזדמנות עבורנו לממש בחיינו העכשוויים את המנהג המסורתי בצורה אקטואלית ובעלת משמעות. "צומו עליי", ביקשה אסתר אז, ואנו מבקשים להיענות לה היום, בתפילה וזעקה שאחינו ואחיותינו ישתחררו מן השבי האיום. כולנו, כאחד.
- הרב ד"ר עידו פכטר הוא ראש תחום רבנים וקהילות בתנועת "נאמני תורה ועבודה"
