"כואב לי מאוד שאימי וסבתי לא זכו להגיע לרגע הזה. אצלי זה תמיד היה פצע פתוח – לא ידענו מה קרה לסמיון במלחמה ולאן הוא נעלם. עכשיו יש קבר ואנחנו יודעים את האמת אחרי יותר מ-80 שנה שבהן דוד שלי נחשב נעדר. הוא נהרג בקרב מול הנאצים".
מארק שנדלוב, בן 63, איש מחשבים מחיפה, מספר את הסיפור הזה בהתרגשות רבה. לפני כמה ימים קיבל מידיה של אירית סביון ממשרד החוץ, את חפציו של דודו, סמיון (שמחה) דקמן, שמתברר כי נפל בגיל 18 במהלך מלחמת העולם השנייה, בעת המצור שהטילה גרמניה על העיר לנינגרד.
"עלינו לארץ ב-1991", הוא אומר. "סבתי, אמא של שמחה, נפטרה בבלארוס ב-1983, ביום השנה לפטירתו, 8 באוגוסט 1941. אימי נפטרה לפני עשור. הם גרו לפני המלחמה בשטעטל בז'לובין שבבלארוס. אמא שלי למדה במינסק באותו הזמן והייתה בת 17. אחיה – דודי, שמחה סמיון – למד בלנינגרד. כשפרצה המלחמה הוא התנדב. סבתי וסבי ברחו מז'לובין לקירגיזסטן ושם קיבלו הודעה שהוא נעדר.
"אמא שלי הגיעה ממינסק לז'לובין, ובמקום כבר היה גטו בשליטת הגרמנים. היא ברחה לקירגיזסטן. כל השנים אמא שלי וסבתא שלי חיפשו אחריו באינטנסיביות. אחרי המלחמה חזרו לבלארוס. בכל מקום שהיינו בו – בגרמניה, קנדה וארה"ב – פתחנו ספר טלפונים וחיפשנו את השם סמיון דקמן. חשבנו שאולי היה נס והוא בחיים. ואז יום אחד אני מקבל טלפון מקרוב שגר בבלארוס שאומר לי: 'מחפשים אותך'".
למעלה מעשור של חיפושים
ארגון רוסי שעוסק באיתור חללים של הצבא האדום במרחב סנט פטרסבורג, פעם לנינגרד, יצר קשר בסתיו בשנה שעברה עם הקונסוליה הישראלית. הוא עדכן כי ב-2009 איתר באזור קרליה, שמצפון לסנט פטרסבורג, את גופתו של סמיון ביחד עם גופות 14 חיילים סובייטים. כולם נהרגו כנראה מפגיעת רקטה ששיגרו הנאצים, ונקברו בבית קברות סמוך בעיירה סיאנדבה.
שרידי הגופה נמצאו יחד עם תיק עור ובו מדליון פלסטיק שבתוכו אותר פתק קריא שסייע בזיהוי: נכתב בו "סמיון אפרמוביץ' דקמן, יליד לנינגרד". נוסף על כך כתב דקמן בפתק גם את שם בת דודתו, שאיתה התגורר בדירה שכורה בלנינגרד. השניים הגיעו לשם מבלארוס כדי ללמוד באוניברסיטה. מיד עם פרוץ המלחמה בחזית המזרחית התנדב דקמן לצבא, ונהרג כמה שבועות אחר כך.
5 צפייה בגלריה
""כואב לי שאימי וסבתי לא זכו להגיע לרגע הזה". אחיינו של שמחה דקמן מקבל את חפציו שאותרו
במשך יותר מעשר שנים ניסה הארגון לאתר את קרובי משפחתו של החלל. פורסמו מודעות בעיתונים ובאינטרנט, אך איש לא ענה – עד שקרוב משפחה הבחין במודעה ועדכן בכך את שנדלוב. בגלל הקורונה הוא לא יכול היה להגיע לרוסיה ולקבל את חפציו של שמחה. הקונסוליה הישראלית בסנט פטרסבורג תיאמה עם הארגון ועם שלטונות העיר טקס מסירה של החפצים, באנדרטה הלאומית לזכר הנופלים במצור על לנינגרד בבית הקברות פיסקרויבסקויה.
תיק עם תרמילי כדורים
שנדלוב צפה בטקס באמצעות הווטסאפ. האירוע נערך ב-9 בדצמבר בשנה שעברה, יום ההנצחה לגיבורי המולדת ברוסיה. החפצים הועברו למטה משרד החוץ, ומשם נמסרו בימים האחרונים לאחיין שנדלוב, בחיפה: רגבי אדמה מהמקום שבו נמצאו שרידי גופתו וכן הפתק המצמרר, תיק העור ופריטים נוספים שהיו בתוכו, כמו תרמילי כדורים. "אני מחפש מוזיאון למסור לו את החפצים האלה", שנדלוב אומר.
5 צפייה בגלריה
שנדלוב צפה בטקס דרך הטלפון הנייד. "בכל מקום שהיינו בו, פתחנו ספר טלפונים וחיפשנו את שמו"
הקונסול הכללי של ישראל בסנט פטרסבורג, אורי רזניק, אמר אז: "כפי שיודע כל אדם ששירת במדים, אין סיפוק גדול מאשר הידיעה שההקרבה האישית היא לשם מטרה נעלה – עבור ביטחונם וטובתם של בני המשפחה. זו חשיבותו של רגע זה, עת מועברים חפציו של מר דקמן לבני משפחתו. אנו מצדיעים לרב"ט דקמן, ואנו מצדיעים לכל החיילים והמפקדים של הצבא האדום שמילאו תפקיד כה חשוב בהבסת גרמניה הנאצית. יהי זכרו ברוך".
פורסם לראשונה: 10:33, 30.05.22
