שתהיה לנו בריאה

ואם אפשר אפילו שלוש בריאות, למה להסתפק באחת? פרשת "בראשית" מציגה ב"פינה לשיפוטך", שלוש מסורות של בריאת האנושות. במקומות נוספים בתנ"ך נמצאות עוד מסורות, חלקן נועזות ונוטפות מיתולוגיה. מסורות הבריאה של "בראשית" מאופקות ומונותאיסטיות באופן יחסי - שהרי עליהן הוטלה המשימה לחשוף את הציבור לאמונה באל אחד.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו>>
בפרק הפותח של התורה נמצא המענה הראשון לחידת היווצרות האנושות: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם".
אלוהים שוחח עם ישויות שמימיות נוספות (אמרתי מונותאיזם יחסי) והעלה בפניהן את היוזמה: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". תפקידו של האדם יהיה לשלוט על החיים בארץ ואולי בכך להקל את מלאכתם של יצורי השמיים.
בתום מלאכת הבריאה מסתבר ש"אדם" הוא כינוי לשני יצורים, זכר ונקבה, ושניהם, על פי המסופר, נוצרו מתוך תבנית ששמה "צלם אלוהים".

בריאה, Take 2

פרק ב' של ספר בראשית מציג בריאה תהליכית והיררכית. בנוסף הוא מפרט את החומרים מהם הוכנה היצירה: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה... וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם (כ"ג). וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת".
בפעם זו שמו של האמן הוא "ה' אלוהים" ולא "אלוהים" והוא יוצר את האנושות בלי ועדה מייעצת. חומרי היצירה הם אדמה ו"נשמת חיים". בעוד האדם של פרק א' מוזמן לרדות בחיות, האדם של פרק ב' הוא עובד אדמה. בהמשך הפרשה נכיר את קין, הרוצח המנצח, עובד האדמה, שמייצג את סיפור הבריאה השני, ואת הבל - נבחרו המובס של אלוהים, שמייצג את הסיפור הראשון.
האדם של פרק ב' הוא אחד. הוא בן והוא אמור להיות חברן של החיות. רק משום שהחברות עם החיות לא הגיעה למעמד של "עזר כנגדו", נבראה אישה. חומר היצירה של האישה הוא צלע של אדם, וייעודה הוא להיות לו לעזר.
לפנינו תרכיז התורה הפטריארכלית. העולם היררכי: בראש נמצא אלוהים, האדם נברא ככוח עזר לאלוהים והאישה נבראה ככוח עזר לאדם.

הבריאה, Take 3

המסורת השלישית מגיחה בפרק ה' והיא הקצרה מכולן: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם".
בתום מלאכת הבריאה מסתבר ש"אדם" הוא כינוי לשני יצורים, זכר ונקבה, ושניהם, על פי המסופר, נוצרו מתוך תבנית ששמה "צלם אלוהים"בתום מלאכת הבריאה מסתבר ש"אדם" הוא כינוי לשני יצורים, זכר ונקבה, ושניהם, על פי המסופר, נוצרו מתוך תבנית ששמה "צלם אלוהים"
בתום מלאכת הבריאה מסתבר ש"אדם" הוא כינוי לשני יצורים, זכר ונקבה, ושניהם, על פי המסופר, נוצרו מתוך תבנית ששמה "צלם אלוהים"
גם במסורת זו שם היוצר הוא "אלוהים". משמעות השם "אדם" היא זכר ונקבה, כלי העבודה ו/או הצורה הסופית של היצירה מכונה "דמות אלוהים".

אז מה נבחר?

קטלוג הבריאה מציג שתי מסורות שוויוניות ומסורת אחת היררכית. על פי המסורות השוויוניות בראו אותנו בצלם או בדמות אלוהים, המסורת ההיררכית שומרת את צלם אלוהים, לאלוהים.
אז איך את אוהבת את הבריאה שלך?

לפיכך נברא האדם יחידי

שנים רבות לאחר ניסוחם של שלושת סיפורי הבריאה, ישתמשו חכמי המשנה במסורת הבריאה על מנת להזהיר עדים בדיני נפשות שלא יעלו בדעתם לשקר (סנהדרין ד', ה'):
"לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא, ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחברו, אבא גדול מאביך".
החידה המפורסמת שהפכה לוויכוח אידאולוגי היא האם הנוסח המקורי של המשנה הוא, "כל המקיים נפש אחת מישראל ... כאילו קיים עולם מלא", או כפי שהבאתי כאן, "כל המקיים נפש אחת ... כאילו קיים עולם מלא". שתי הגרסאות זוכות לתמיכה בחלק מכתבי היד ודפוסי המשנה והתלמוד.
אז מדוע אני מעדיפה את הנוסח שאין בו את המילה "מישראל"? ברמה האידאולוגית אני בוחרת בו כיוון שאני לא מוכנה לקבל תורה מוסרית שמפלה בין חלקים שונים של האנושות. ברמה המדעית אני מעדיפה נוסח זה כיוון שהוא מתייחס לסיפור הבריאה, וסיפור הבריאה עוסק באנושות כולה. ב"אדם", ולא בישראל.

הבחירה של המשנה

המשנה המפוארת הזו מציגה תורת מוסר אוניברסאלית. האדם שלה הוא זכר ונקבה והמחויבות שלה היא לכל הברואים בצלם אלוהים. המשנה בסנהדרין מבססת את דבריה על מסורות הבריאה הראשונה והשלישית ודוחה למעשה את המסורת ההיררכית של פרק ב'.
רק על פי מסורות בריאה השוויוניות יש מקום לקביעה ש"לא יאמר אדם לחברו, אבא גדול מאביך", שהרי מסורת הבריאה ההיררכית בנויה על תפיסת העולם שכל אחד גדול מחברו, שהרי הגבר נברא לפני האישה.

אין "אדם" שקוף

בסוף שבוע שעבר נפטרה מפצעיה אנסטסיה קלין, אישה אוקראינית בת חמישים ושתיים שהגיעה בדרך לא דרך לישראל, ושהתה תקופה קצרה ברמת גן. אנסטסיה הגיעה לבית חולים בשלב מאוחר מדי, על ידי חברים שהעלו אותה לאמבולנס ונעלמו. היא הגיעה בלי תעודת זהות או פספורט. שבועיים היא שכבה בבית החולים מורדמת ומונשמת, היא לא זכתה ולו לביקור חולים אחד.
אנסטסיה קלין ז"לאנסטסיה קלין ז"ל
אנסטסיה קלין ז"ל
מוות ואולי רצח נוסף של "אישה שקופה", בלי משפחה, בלי חברות וחברים, בלי דורשי שלומה. כך למדנו מהעיתונים, כך כתבנו בפוסטים רבים בפייסבוק וכך כינינו אותה בטקס המרגש שערכה לכבודה ולזכרה קבוצת "שוברות קירות".

עשינו לעצמנו הנחה

לאחר זמן, דמעות ומחשבות, אמרתי לעצמי שהכינוי "אישה שקופה" הוא הנחה לא מוסרית שאנחנו, כחברה, עושות לעצמנו. שהרי אם קלין הייתה באמת "שקופה" היא לא הייתה פוחדת להגיע בזמן לבית חולים ויש סיכוי שחייה היו ניצלים. אם זוג החברים של קלין היו "שקופים", הם לא היו פוחדים ללוות אותה לבית החולים וגם לבקרה שם. ומי יודעת כמה חברות וחברים נוספים היו לקלין בישראל.
קלין ז"ל וחברותיה אינן שקופות. הן מאוד נראות. נראות לרעתן. הן נראות ומבוזות, נראות ונרדפות, נראות ושנואות. הן מפריעות לחברה שלנו בעיניים. המדינה רוצה מהן שני דברים בלבד: לנצלן ואחר כך לגרשן. לצערן הן הכי לא שקופות שיש, הן החצר האחורית והרדופה של מדינת ישראל והן זוכות ליחס של פסולת אדם. הן פוחדות להגיע לבית חולים שמא ידרשו מהן כסף או ימסרו אותן לרשויות ההגירה והן יגורשו. מאותן סיבות הן גם פוחדות לבקש הגנה במשטרה.
הלוואי שקלין הייתה שקופה, זה אולי היה מציל את חייה. קלין ז"ל הייתה אישה רדופה שניסתה לדאוג לעצמה את חייה בעבודה קשה ומבזה. היא ידעה כמה חייה זולים.

לא ניתן לה להיות עשב שוטה

גיבורת השבוע שלי היא שירי מנדלבאום, עובדת סוציאלית בבית החולים, ששמרה על חייה של אנסטסיה. הגיבורות שלי הן חבורת "שוברות קירות" שלא הסכימו להשליך את קלין לחצר האחורית, וקיימו לה אירוע זיכרון מכובד ומרגש. כראוי לה.

הבחירה שלהן

עם או בלי ידיעתן, המלאכיות של קלין, בחרו במסורת הבריאה של פרקים א' וה' בבראשית. המסורת התובענית הגורסת שכולנו נבראנו בדיוק באותו צלם אלוהים. עבורן מותה של קלין הוא אובדן של עולם מלא, עשיר ראוי ויקר, ככל עולם אחר. מסורת זו לא מבחינה בין יהודים למי שאינם יהודים, בין נשים לגברים ובין עשירים לעניים. יהא זכרה של קלין ברוך.
וכמו שאומרות אצלינו: יהא זכרה מהפכה.

ובבית המדרש של הטוקבקים

בשבוע שעבר, בבית המדרש של הטוקבקים, אלי קבל על כך שכתבה פוליטית, כלומר הטור שלי, נמצאת במדור יהדות. ובכן אלי יקר, הכול פוליטי בחיים: האוכל שאנחנו בוחרות לאכול וזה שלא, השפה בה אנו מדברות (הפניה שלי בלשון אישה, והפניה של אחרות בלשון זכר) הקהילה שאנחנו שייכות אליה וזו שלא נסכים להשתייך אליה, הילדות שיש או אין לנו, גודל המשפחה – הכול (גם) פוליטי.
בוודאי שלדת יש היבטים פוליטיים רבים. והדרשות על התורה? מאז ומעולם הן שימשו את הדרשנים להעברת מסרים פוליטיים. הבט בעלוני השבת המחולקים בבית הכנסת, וחזור לאחור עד התורה עצמה. גם מסורות הבריאה בהן עסקתי בטור זה הן פוליטיות. אין לך אפשרות לבחור אם להיות פוליטי, האפשרות היחידה שלך היא לבחור לאיזו פוליטיקה להשתייך במעשיך.