טלי פרקש באלעד הבוקר
(ירון ברנר, נדב אבס)

מכירים את ההורים שמאיימים על צאצאיהם באמצעות השלכה על דוגמאות קיצוניות? אז הכירו את ההורים בנימין נתניהו ויולי אדלשטיין, שהחליטו לעשות נו-נו-נו לאזרחי ישראל דרך החרדים. כי ידוע לכל שסגר בישראל הוא עניין של שכונות בדואיות, פריפריות בצפון וערים חרדיות - חס וחלילה לא בתל אביב או בבת ים. לסגור עיר שלמה? זה אפשרי רק אצל החרדים.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אמש (יום ג'), לאחר מספר שעות מורטות עצבים לתושבי העיר אלעד (ובתוכם אני), החליטו במל"ל על סגר. משעות הבוקר המוקדמות הצטופפו מאות מתושבי העיר בכניסה היחידה שנותרה פתוחה, כדי להצליח לעלות על האוטובוסים ולצאת לעבודה.
אף אחד מהגורמים האחראיים לא שאל את עצמו אם זה בטיחותי לרכז מאות אנשים בנקודה אחת? בריאות התושבים לא באמת מטרידה אותם, וקשה שלא לחשוד שזהו ניסיון שיווקי בעיקרו להראות עשייה, כשבפועל מלבד סבל לתושבי העיר, לא קורה דבר.

שוב "על הקרשים"

באלעד נותרו בתי הספר והגנים פתוחים, וגם בתי הכנסת. הכניסה והיציאה מתאפשרת, גם אם מכניסה אחת - אך התדמית של "סגר" וסימון התושבים, כמי שחיים במוקד של התפרצות קשה, כבר עושה את שלו.
בריאות התושבים לא באמת מטרידה אף אחד, וקשה שלא לחשוד שזה ניסיון שיווקי להראות עשייה, כשבפועל מלבד סבל לתושבי העיר, לא קורה דבר. צפיפות בתחנות האוטובוס באלעד, הבוקרבריאות התושבים לא באמת מטרידה אף אחד, וקשה שלא לחשוד שזה ניסיון שיווקי להראות עשייה, כשבפועל מלבד סבל לתושבי העיר, לא קורה דבר. צפיפות בתחנות האוטובוס באלעד, הבוקר
בריאות התושבים לא באמת מטרידה אף אחד, וקשה שלא לחשוד שזה ניסיון שיווקי להראות עשייה, כשבפועל מלבד סבל לתושבי העיר, לא קורה דבר. צפיפות בתחנות האוטובוס באלעד, הבוקר
העסקים המקומיים שעוד לא הספיקו להתאושש מ"הגל הראשון" מוצאים את עצמם שוב על הקרשים. שכירות ושכירים חוששים לפיטוריהם בשל תדמית כוזבת, כמעט אנטישמית, של "מפיצי מחלות". "לא סופרים אותנו", הם אומרים - וצודקים. העיר שכבר הצליחה להגיע לאפס חולים, לא מצליחה להתנער מהתחושה שמישהו שוב עושה עליה סיבוב "למען יראו וייראו".
בכירים בעירייה שלחו אותי לנתונים שמשרד הבריאות הציג לכלי התקשורת על מצב התחלואה בעיר. אלה, מתברר, מתגלים כלא מדויקים. מתוך 84 חולים בעיר שמפרסם המשרד, חמישה אינם מתגוררים כלל באלעד אלא בערים אחרות, ועוד שבעה הם חולים "מהגל הראשון", שכבר מעל לחודשיים הבריאו ואינם "חיוביים" בשום צורה. רק שהנתונים לא עודכנו, בהתאם וכך מתנפח מספר החולים באופן פיקטיבי.
אם לא די בכך, גם בתוך נתוני החולים עצמם, נחשפים מחדלים שכבר התמודדו איתם בסבב הקודם – אלא שהלקחים, מתברר, לא הופקו: מתוך 17 חולים בימים האחרונים, 12 זוהו כ"הדבקות בתוך המשפחה". מלוניות הקורונה אינן פעילות עבור נדבקים, וכך חשופות משפחות גדולות לסכנת הדבקה פנימית שבלתי אפשרי למנוע אותה, ומספר החולים מזנק על אף אמצעי הבידוד. להנהגה המוניציפלית אין כלים להפרדת בני המשפחה החולים ובכך למנוע את העלייה בתחלואה.

פגיעה מתמשכת באוכלוסיות מוחלשות

במשרד הבריאות כבר הספיק יועץ ההסברה למגזר החרדי לסיים את תפקידו מזמן, וכך גם הזירה החשובה והחיונית הזו שבה לזירת ההפקר. לכן אי אפשר שלא לתהות על האופן שבו בוחרים העומדים בראש המערכת לנהל את המצב את מי מחליטים לסגור ואת מי לא, וקשה לסמוך על אמיתות הנתונים שמתפרסמים ומהימנותם.
אחרי שהממשלה המנופחת בתולדות ישראל כבר יצאה לדרכה, הולכים ומתבהרים אט-אט ממדי הכישלון הקולוסלי של העומדים בראשה: עצמאים קורסים, מאות-אלפי מובטלים, מצוקה תקציבית במערכת הבריאות, מאבקי כוח במשרד החינוך - וכעת גם בטיפול בעלייה בתחלואה ובאופן שבו מסמנים אזרחים ושוללים מהם את כבודם וחירותם.
הדבר היחיד שברור כעת הוא שהדאגה לבריאותם ופרנסתם של תושבי ישראל איננה בראש מעיניהם של המנהיגים, וההתמודדות עם המציאות הקשה היא קוסמטית, רפה ועסוקה בפגיעה מתמשכת בקבוצות מוחלשות.