מה גרם להפגנות הסוערות של חרדים נגד הכוונה לנתח את גופות התינוקות ליה גולובנציץ ואהרון (ארי) כץ, שנפטרו במעון בירושלים? שורשי ההתנגדות לנתיחות שלאחר המוות נעוצים בקידוש ערך השמירה על כבוד המת בהלכה היהודית.
מיכאל גוטווין, רכז המחלקה המשפטית של זק"א, מסביר מדוע הארגון עתר לבית המשפט העליון נגד נתיחת הגופות: "זה ניוול המת (ביזוי כבוד המת), זה איסור בהלכה. כבוד המת חשוב יותר מהלנת המת. יש להביא בן אדם בשלמות לקבר ישראל. כל נגיעה קטנה של מחט שדוקרים בנפטר היא צער לנשמה, זה כמו אלף סיכות בנשמה".
הפגנת חרדים בירושלים בעקבות הדיון בנושא נתיחת גופות התינוקות
(צילום: גיל יוחנן)
המשטרה עצרה את בעלת המעון ומטפלת, והן חשודות בעבירות של המתה בקלות דעת והזנחת קטין. תחילה בית משפט השלום בירושלים אישר אתמול (יום ב') את בקשת המשטרה והפרקליטות לנתח את גופות התינוקות, כדי שיתאפשר לקבוע מה גרם למותם. לבסוף הפך בג"ץ את ההחלטה, כאשר קיבל את עמדת העותרים, אבל להחלטה הזו קדמו סערה ציבורית ומהומות במוקדים שונים. עתירת זק"א הוגשה תחילה בשם משפחתו של אהרון כץ, שהיה בן חצי שנה במותו, ובהמשך הצטרפה לעתירה גם משפחתה של ליה גולובנציץ, שהייתה בת שלושה חודשים בלבד.
"כבוד המת מופיע בתורה עוד מפטירת יעקב אבינו שביקש מיוסף לשמור על כבודו", מציין גוטווין. "היו לא פעם מקרים שבהם משפחות חרדיות התנגדו לנתיחה. היו מקרים שהיה בהם חשד לרצח אמיתי – אם מניעת נתיחה תגרום לכך שרוצח יימלט מהדין, אני לא נותן לזה יד ואנחנו בעד נתיחה במקרה כזה. יש נתיחה נקודתית במקום העבירה, נניח במקום של מכה או דקירה, שיכול להוכיח את סיבת המוות – אז מנתחים את הנקודה הזאת. פה יש משהו אחר".
לדבריו, "הרופא אמר שהמוות נגרם כנראה מחימום יתר ולא מחומרים מסוכנים או רעלים. אבל צריך לנתח כדי לכתוב את זה בדוח משפטי שהפרלקיטות יכולה להסתמך עליו. אני לא בעד לנתח את הגופה רק כדי להגיע לקביעה זהה לזו שהוא קבע, שתהיה סופית מבחינה משפטית".
מנכ"ל זק"א דובי ויסנשטרן, שארגונו עתר לבג"ץ נגד נתיחת גופות התינוקות, הסביר הבוקר בריאיון לאולפן ynet את המניעים שלו: "סיבת המוות – גם הלכתית היא חשובה, היא רלוונטית אבל אנחנו לא בטוחים שנתיחה כרגע תוסיף על ממצאים כאלה ואחרים לגרימת המוות מעבר למה שקבוע כרגע. יש היום מספיק אמצעים, גם טכנולוגיים, שאפשר לדעתנו לקבוע על פיהם את סיבת המוות. זה כל מה שאנחנו מבקשים, למצות את המקסימום האפשרי ושישמעו את המשפחה למען כבוד המת".
"דילמה קשה מאוד"
הפרשה הנוכחית מציפה את סוגיית כבוד המת בהלכה, ואת הדילמות המוסריות הנגזרות מכך. "קבורתו של אדם באופן מלא היא אחד היסודות המהותיים ביותר של היהדות ביחסה לאדם", אומר הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בארגון רבני צהר. "נשמתו של האדם עולה למעלה, וגופו חוזר אל מקומו – אל האדמה. בשל כך החמירה ההלכה בנושאים הרבים הקשורים בגופתו של אדם: היא אסרה הנאה מן המת, שימוש במת וכדומה, וחייבה להביא לקבורה את כולו".
הוא מוסיף ומציין כי "סביב ההלכה התפתחה החשיבות העליונה של בתי הקברות היהודיים, ההלוויה וההספד, ועוד עניינים רבים הנובעים מהאמונה העמוקה בדבר היות האדם בעל צלם א־לוהים, והחובה לשמור על כבוד כל מרכיביו. כבר בתנ"ך מוצאים התייחסות לשאלה האם זכה האדם לקבורה או לא. מדובר בשאלה עם שורשים עמוקים ויסודיים מאוד. פוסקי ההלכה אסרו בשל כך ניתוחי גופות, בשל הפגיעה בכבוד המת, שנחשבת פגיעה בדמותו של האדם".
מה הדין כאשר יש חשד לפלילים? לדברי הרב שרלו, התשובה מורכבת. "יש מצבים שבהם לא ניתן להתמודד עם פשעים חמורים בלי ראיות פורנזיות המושגות דווקא על ידי ניתוח גופת המת. הדילמה קשה מאוד, שכן מחד עומדת כאמור החובה המוחלטת לשמור על כבוד המת ועל שלמותו, ולהביאו לקבורה ללא כל פגיעה בו, ומאידך עומדת הסכנה החמורה של הסרת ההרתעה והענישה כלפי מעשים חמורים, שכן הפושע יודע שלא יהיה אפשר להרשיעו. מה הפיתרון הראוי מבחינה הלכתית? כמו בנושאים רבים – יש להשתחרר מחשיבה אוטומטית ומוחלטת של 'אסור' ו'מותר'".
מבלי להיכנס לפרטי המקרה הנוכחי, הוא מוסיף ומפרט את עמדתו העקרונית: "נקודת המוצא צריכה להיות שלא מנתחים גופות, כחלק מכבוד האדם ומהיחס לגופו, שמירת ההלכה ומנהגי ישראל לאורך הדורות. צריך לעשות כל מאמץ שלא להגיע לכך, וזאת גם על ידי ויתור על התוצאות כאשר הדבר לא חיוני, ולא להתיר סתם כך ניתוחי מתים. יש מקרים שבהם ניתן להגיע לתוצאות גם ללא פעולות פולשניות, על ידי מכשור מתקדם וסריקות למיניהן. רק במצבים קיצוניים, שבהם הדבר הכרחי וחיוני, בין להצלת נפשות ובין למלחמה בפשיעה חמורה – צריך להתיר את הדבר, וגם אז עם הגבלות רבות ותוך שמירה קפדנית על כבוד האדם".
סוגיית ניתוח גופות רלוונטית גם לעולם הרפואה. "השאלה האם יש מצבים שבהם ההלכה מתירה, ואולי אף מחייבת, לנתח את גופתו של האדם, עולה בראש ובראשונה במצבים שבהם ניתוח גופתו של מת עשוי להביא באופן ישיר להצלת אדם חי הסובל מאותה תופעה", מעיר הרב שרלו, "מצב זה מוגדר כ'חולה המוטל לפנינו'. במקרה כזה גוברת מצוות פיקוח נפש על כבוד המת, וגם הפוסקים המחמירים התירו את הדבר לפני מאות שנים".
לדבריו, המציאות של ימינו היא שכל חולה נחשב "מוטל לפנינו", שכן מסקנות מניתוח גופה עולות במהירות לרשת ולמאגרי מידע שיכולים להציל אדם אחר. "על כן יש פוסקים הסוברים שבמצבים מסוימים הדבר מותר", אומר הרב. "השאלה היא כמובן הרבה יותר רחבה – למשל בלימודי רפואה – שכן אם אנחנו חייבים שיהיו לנו רופאים ברמה גבוהה, וגם זה כלול ב'פיקוח נפש', ניתוח גופות הוא חלק מהכשרתם".
