היה זה ערב השנה החדשה של 1940 כשפריץ גרינבאום נתן את הופעתו האחרונה. למרות מחלת השחפת הקשה שבה נאבק, גרינבאום החליט להעלות מופע קברט קטן לטובת האסירים הגוססים במרפאה של מחנה הריכוז דכאו. הוא נראה תשוש וחולני, אך אחד האסירים זיהה אותו מימי התהילה שלו ככוכב הקברט של וינה. גרינבאום התחנן בפני האסירים: "אנא מכם, פריץ גרינבאום לא מופיע עבורכם, אלא זה המספר (ודקלם את מספר האסיר שלו – ד"א), שרק רוצה להפיץ קצת אושר ביום האחרון של השנה".
זמן קצר לאחר המופע, גרינבאום ניסה להתאבד, אך "ניצל" בידי קציני ה-SS. שבועיים לאחר מכן, ב-14 בינואר 1941, הומצאה לו תעודת פטירה. הוא נכנע, לפי הנאצים, ללב חלש.
4 צפייה בגלריה
פריץ גרינבאום. הופעותיו האחרונות היו בדכאו
(צילום: Bildarchiv der Österreichischen Nationalbibliothek, Wien)
לפני מותו בדכאו, גרינבאום נהנה מקריירת תיאטרון מוצלחת ומגוונת להפליא. הוא נולד ב-1880, סיים את לימודי המשפטים, אבל תמיד הרגיש משיכה לתיאטראות ולקברט. בשנת 1906 הוא העלה את המופע הראשון שלו בווינה, ובסופו של דבר הפך לחבר מרכזי בקברט הווינאי המפורסם "Cabaret Simpl". הוא בנה לעצמו קריירות פעילות בקברט בברלין ובמינכן, והיה חלק מקבוצת מובחרת של אמנים שהובילו אז את חיי התרבות בבירת אוסטריה.
הנאצים אילצו את גרינבאום לתת ייפוי כוח לאשתו, ולאחר מכן אילצו אותה לחתום על העברת קולקציית האמנות שלהם לידי גורמים נאציים. חלק מהאמנות, כולל כ-80 יצירות של האמן האוסטרי אגון שילה, נמכרו כדי לממן את מאמץ המלחמה הנאצי
למרות שהקריירה שלו בברלין נגדעה עם עלייתו של היטלר לשלטון, גרינבאום המשיך לערוך קברט פוליטי בווינה. הוא התעקש להעלות קטעים שלעגו בגלוי להיטלר, ועסקו ברודנות ובפגיעה בחירות הפרט תחת הנאציזם. במרץ 1938 הוא נתן את "הרביו" האחרון שלו עם הקברט סימפל. הווילונות נפתחו מעל במה חשוכה, וגרינבאום נדד החוצה, בוכה: "אני לא רואה כלום, ממש כלום. כנראה נדדתי לתרבות הנציונל-סוציאליסטית". למחרת נאסר עליו להופיע שוב באוסטריה.
בעקבות הסיפוח של אוסטריה, גרינבאום ניסה להימלט, אך נשלח בחזרה למדינה עם אשתו בזמן שניסה להגיע לברטיסלבה. בסופו של דבר הוא הוכנס לכלא, ולאחר מכן הועבר למתקן אחזקה זמני של ה-SS. הנאצים אילצו אותו גם לתת ייפוי כוח לאשתו, ולאחר מכן אילצו אותה לחתום על העברת קולקציית האמנות שלהם לידי גורמים נאציים. חלק מהאמנות, כולל כ-80 יצירות של האמן האוסטרי אגון שילה, נמכרו כדי לממן את מאמץ המלחמה הנאצי.
במאי 1938 גורש גרינבאום לדכאו. אחד האסירים אז נזכר כיצד גרינבאום העלה מערכונים והתעקש שהוא "יפרק" באופן אישי את הרייך. הוא ניחם אסירים בטענה ש"קיפוח מוחלט והרעבה שיטתית הם ההגנות הטובות ביותר נגד סוכרת". כשקצין SS דחה את בקשתו לסבון, הוא התבדח ש"מי שאין לו כסף לסבון לא יכול להרשות לעצמו מחנות ריכוז". עד מהרה הוא הועבר לבוכנוולד, וגם שם היה מעורב בפעילות תרבותית, עד שהוחזר לדכאו – שם, כאמור, נתן את המופע האחרון שלו.
ניצחון קטן לגבי שתי יצירות
צאצאיו של גרינבאום עושים כל שביכולתם כדי להשיב לידיהם את קולקציית האמנות שבה החזיק. בסוף השבוע האחרון הם זכו לניצחון קטן כשהתביעה בניו יורק החזירה להם שני יצירות אמנות נוספות של שילה בהתבסס על החוק המקומי שנחקק ב-2016 להשבת אמנות שהופקעה בשואה. היצירות, בשווי מוערך של 2.5 מיליון דולרים, מצטרפות לאלה שכבר הושבו למשפחה בחודש ספטמבר האחרון.
אחד היורשים, שופט בית הדין לסחר בינלאומי של ארצות הברית, טימותי רייף (64), סיפר אז ל-ynet כי הקדיש את חייו למען הרגע הזה אשר "מזכיר לנו שוב שהרצח ההמוני הגדול ביותר בהיסטוריה הסתיר זה מכבר את השוד ההמוני הגדול ביותר בהיסטוריה". שבע היצירות שהוחזרו הוצגו עד היום בשלושה מוזיאונים, כולל כאמור ב-MOMA בניו יורק, וחלקן היו בידי אספנים כמו נשיא הקונגרס היהודי העולמי, רון לאודר, שנחשב לתומך של השבת אמנות שנגזלה בשואה.
4 צפייה בגלריה
נערה עם שיער שחור. השווי המוערך של הציור – 1.5 מיליון דולר
(צילום: U.S. Department of Homeland Security)
היצירות שהועברו בסוף השבוע לצאצאים הן "דיוקן גבר" ו"נערה עם שיער שחור". הראשונה נמסרה על ידי מוזיאון קרנגי לאמנות בפיטסבורג. מדובר בציור בעיפרון של אדם בשם רוברט היינריך וגנר ב-1917, לפני שהצטרף לשורות הנאצים והוצא להורג על ידי השלטונות הצרפתיים ב-1946. שווי הציור מוערך בכמיליון דולר. היצירה השנייה, "נערה עם שיער שחור", נמסרה למשפחה על ידי מוזיאון אלן ממוריאל לאמנות במכללת אוברלין שבאוהיו. מדובר בציור בצבעי מים ועיפרון משנת 1911 שמוערך ב-1.5 מיליון דולר, ומאמינים שהוא ציור של עובדת מין.
בסך הכול עשר מיצירותיו של שילה הוחזרו כעת למשפחה, אך "אסיר מלחמה רוסי" נשארה במכון האמנות של שיקגו, שממשיך לטעון כי נרכשה באופן חוקי. המכון למעשה מתעלם מהחלטה שניתנה ב-2018, שבה קבע שופט בניו יורק כי יש להעביר כמה מהיצירות של שילה ליורשיו של גרינבאום במסגרת חוק השבת האמנות שהופקעה בשואה. סוחר האמנות ריצ'רד נאגי טען אז מנגד שהוא הבעלים החוקי של היצירות מכיוון שגיסתו של גרינבאום מכרה אותן באופן חוקי לאחר מותו. אבל השופט בתיק קבע שאין ראיות לכך שגרינבאום מסר את היצירות מרצונו, וכתב שזו "חתימה באיומי אקדח".
המכון לאמנות של שיקאגו חולק על כך, וטוען ש"אסיר מלחמה רוסי", יצירה בעיפרון ובצבעי מים בשווי מוערך של 1.25 מיליון דולרים, נרכשה באופן חוקי. דוברות המכון הפנתה לפסיקת בית משפט משנת 2010 שלדבריה "קבעה במפורש שאוסף האמנות שילה של גרינבאום 'לא נשדד' ו'נשאר ברשות משפחת גרינבאום' ונמכר על ידי גיסתו של פריץ גרינבאום". רייף וקרוביו נאבקו בתיק אזרחי נפרד להשבת היצירה לידיהם, אך נפסלו על רקע טכני בטענה שהחמיצו את המועד האחרון להגשת התביעה לפי חוק השבת אמנות שהופקעה בשואה. לאחר שהמקרה נדחה, רייף פנה למשרד התובע של ניו יורק, שביקש מצידו מבית המשפט במנהטן לאשר את החזרת הציור מהמכון. אך המכון לאמנות של שיקאגו מסרב לוותר: "עשינו מחקר מקיף על היסטוריית המקור של העבודה הזו ואנחנו בטוחים בבעלותנו החוקית על היצירה".
אגון שילה היה צייר אקספרסיוניסטי אוסטרי, שזכה להערכה רבה בקרב אספני אמנות יהודים שנפלו קורבן לביזה בתקופת הנאצים. התקיפות הגדולות נגדם התרחשו בגרמניה החל משנת 1933, באוסטריה בעקבות האנשלוס ב-1938, ובצרפת במהלך הכיבוש הגרמני ב-1940. כתוצאה מכך, ישנן היום מספר גדול של תביעות פיצויים סביב יצירות אמנות של שילה.
