15 שנות התעמקות בחסידות ובקבלה, מאז שחזר בתשובה, הובילו את ד"ר יחיאל הררי להאמין שאפשר למצוא בהן כלים להתמודדות יומיומית עם החיים. זה לא נגמר שם – כשהוא נשאל אם תורת הנפש היהודית יכולה אולי גם לתת פתרון למשבר הפוליטי הנורא שנקלענו אליו בישראל, עם רצף בלתי נגמר של מערכות בחירות וחוסר יציבות שלטונית, אין לו ספק שהתשובה חיובית.
"הרי מה הבעיה שלנו בחוסר היציבות הפוליטית? חוסר היכולת להתמודד עם דעה שונה", אומר הררי, שייעץ בעבר לפוליטיקאים ומרבה לקשר בספריו ובשיחותיו בין החוכמה היהודית למציאות חיינו. "תורת הנפש קוראת לקבל את הצד ההפוך, גם אם הוא נוגד את העמדות שלך. כשכל אחד לומד לקבל את הזולת, בוודאי שזה יוצר חברה אחדותית יותר שהיא מקור ליציבות, למרות הדעות השונות והמגוונות. ההבנה היא שגם אם מישהו חושב אחרת ממני, זו לא סיבה להשליך אותו מעבר לגדר".
אבל התורה לא ממש מקבלת דעות אחרות בזרועות פתוחות, כשהן נוגדות את ההלכה.
"הרב חיים ויטאל, בהמשך לאר"י הקדוש, אמר שקשה מאוד להבין את היהדות בלי הפנימיות. הפנימיות קוראת להבין אחרת את המציאות, את בני אדם, את הנפש. לפי הפרשנות המודרנית של הרבי מלובביץ' לפרשת פנחס, היום נדרשת דווקא קבלה בלי מותנית ואהבה בלתי מתפשרת, לכל אחד ובכל מקום. לשיטתו, בזמננו מסירות הנפש היא דווקא לקבל ולהכיל.
7 צפייה בגלריה
ד"ר יחיאל הררי. "כשכל אחד לומד לקבל את הזולת, בוודאי שזה יוצר חברה אחדותית יותר שהיא מקור ליציבות"
(צילום: לירון מולדובן)
"אין כוונה לוותר על העמדות שלך, יש מחלוקות ודעות שונות, אבל יש קבלה של האחר. הצדק והשלום נלחמים ביניהם כל הזמן – האדמו"ר הזקן אמר שכאשר הצדק גובר, העולם הוא מקום של חרון אף ומלא במלחמות – וכשהשלום גובר, העולם הוא מקום של פשרה, סובלנות וקבלת האחר".
"לא בודק אף אחד שבא ללמוד"
ספרו החדש של הררי, "לפרוץ את גבולות האישיות: יסודות תורת הנפש ביהדות" (הוצאת ידיעות ספרים), הוא הספר ה-11 במספר שהוא מפרסם בנושאי יהדות – הספק נאה למי שעד גיל 33 אפילו לא צם ביום כיפור. מתחת לקסקט שלו יש כיפה גדולה, והזקן מסתיר את מי שהוא היה פעם.
ספריו של הררי תורגמו לאנגלית, לרוסית ואפילו לסינית. כמה מספריו הקודמים היו רבי מכר, בהם "סודו של הרבי" על דמותו והשקפתו של הרבי מלובביץ' (2013) ו"לנצח כל רגע מחדש" שעסק ברבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא (2015). אחרי ערוץ היוטיוב שלו, "התבוננות – יחיאל הררי", עוקבים אלפי מנויים. עמיחי שיקלי אמר לו ש"לנצח כל רגע מחדש" היה הספר הטוב ביותר שהוא קרא, וגיא זוארץ עוקב אחריו באופן קבוע ומצוי איתו בקשר. במהלך הריאיון אישה אחת ניגשת אליו ומספרת לו שבנה התחבר מאוד לשיעוריו.
למרות הכול, התחושה היא שלחלק מהחילונים יש נטייה אינסטינקטיבית להירתע מהמקורות היהודיים. יש כאלה שכל אזכור של הגות ומחשבה יהודית מתקשר אצלם לכפייה דתית או "הדתה".
"אני לא חושב ככה. יש חשש גדול מפני מצוות, כפייה ולפעמים גם אמונה – אבל לרוב יש אהבה גדולה וכבוד גדול למקורות. גם אם הם לא מקורות אלוהיים בעיניהם, הם נתפסים כמקורות תרבותיים. רוב העוקבים שלי הם לא דתיים. כן יש חשש גדול מכפייה, אבל זה לא חלק מתורת הנפש היהודית. אין בה שיפוטיות ואין בה קטלוג, היא אומרת רק – בוא תלמד. אני רואה קהלים שונים, גם חילונים, ויצא לי ללמד גם רפורמים. אני לא בודק אף אחד, זה לא עניין שלי".
היכולת לשלוט ברגשות
הררי סבור שתורת הנפש ביהדות מציעה כלים שבאמצעותם אדם יכול לשנות מידות לא רצויות שקיימות בו. במילים אחרות – לעצב מחדש את האישיות. "השאלה הגדולה היא איך מצליחים להחליש את המידה הלא-רצויה ולמנוע ממנה להתפרץ, ומצד שני להפוך אותה למנוע חיובי", לדבריו. "יש שלוש דרכים לתיקון מידות לא רצויות, שמתבססות על הגות הרש"ב (רבי שלום דובער שניאורסון), האדמו"ר החמישי של חב"ד".
מסלול אחד נקרא 'למטה מטעם ודעת': "שליטה על המחשבות, מה שדורש אימון ותרגול. המחשבות הן זירת קרב, ואם לא אחשוב על משהו, הוא לא יתעורר בי מבחינה רגשית. הכוונה היא לא לתת מקום למחשבות זרות ולא רצויות; זו דרך טכנית לנווט את המחשבה שלך", הוא מפרט.
"מסלול שני נקרא 'על פי טעם ודעת': להשתמש בשכל כדי להחליש את המידה הלא-רצויה. התבוננות במשהו במובן השכלי עוזרת להחליש את הרגש השלילי. השכל מפרק את הרגש הלא-רצוי באמצעות הטעם שהוא נותן להתרחשויות. המסלול השלישי הוא 'למעלה מטעם ודעת': ניסיון לחפש את השליחות של האדם, מה מנחה אותו בעולם. כל הרגשות השליליים מונעים בידי אגוצנטריות, ותודעת שליחות מפרקת את האגוצנטריות הזאת".
"ביהדות חשוב לא לפגוע, כדי לא לקחת לאדם את הכוחות שלו, ולמנוע ממנו ליצור, לבנות ולעשות. תכלית האדם היא לגלות את הכוחות שלו ושל סביבתו. הבעיה היא שכאשר אתה נפגע, מישהו אחר שולט בכוחות שלך"
הררי טוען כי "הבעיה במידות לא מתוקנות היא שבגללן אתה מפסיק להיות בעל הבית על המציאות שלך. אתה הופך להיות נשלט. אחד הדברים החזקים ביהדות הוא להחזיר לעצמך את השליטה על העולם הרגשי, וממילא על החיים".
בהלכה יש חיוב להתאבל, אבל גם לתחום את האבלות לזמנים ספציפיים – שזה בעצם חיוב לשלוט ברגש.
"יותר מזה – מצווים 'ואהבת את ה' אלוהיך'. איך אפשר לצוות על מישהו לאהוב? מצווים עליך: תתבונן, תלמד, תכיר, ואז תאהב. הרמב"ם כתב שאסור ללוחם 'להתפחד'. איך אפשר לצוות על מישהו לא לפחד? הכוונה היא שאסור להתחיל לשאול בדאגה 'מה יהיה' ו'איך נסתדר', ולעורר את הפחד כך שהוא ישתלט על הנפש".
7 צפייה בגלריה
חביב נורמגומדוב (מימין) מול קונור מגרגור. "רק כשהוא השתלט על המצב הרגשי שלו, הוא הצליח להיות קר רוח ולנצח"
(צילום: getty images)
במציאות של תקינות פוליטית, נדמה לפעמים שאנשים רק מחפשים להיפגע. בספר אתה מדריך כיצד להימנע מזה. למה חשוב לדעתך לא להיפגע?
"ביהדות חשוב לא לפגוע, כדי לא לקחת לאדם את הכוחות שלו, ולמנוע ממנו ליצור, לבנות ולעשות. תכלית האדם היא לגלות את הכוחות שלו ושל סביבתו. הבעיה היא שכאשר אתה נפגע, מישהו אחר שולט בכוחות שלך".
הוא מביא דוגמה דווקא מחביב נורמגומדוב, אלוף אומנויות הלחימה, ומהקרב הזכור שלו מול קונור מגרגור האירי. "נורמגומדוב סיפר שמגרגור הקניט אותו ולעג לדת שלו, האסלאם, ב'טראש טוק', וזה החליש אותו. בשלב מסוים הוא החליט לא להיפגע, וכך לא נפגעו הכוחות שלו. רק ברגע שהוא השתלט על המצב הרגשי שלו, הוא הצליח להיות קר רוח ולנצח".
לטענתו, זה נכון לא רק בנוגע לאנשים פרטיים – וגם לקבוצות מוטב ללמוד איך לא להיפגע. "קבוצות חלשות שמפסיקות להגיד לעצמן שהן קורבן ומסכנות, מצליחות להתקדם. כדי להתקדם חייבים לצאת מהקורבנוּת ומהרחמים העצמיים. לעולם לא היינו מצליחים לבנות מדינה אם היינו נשארים בעמדה קורבנית אחרי השואה, ברמה האישית והקולקטיבית. כל אומה שלא תצא מהקורבנוּת, לא תתקדם".
טיפוסי האש, המים, העפר והרוח
הררי מציג תיאוריה לניתוח של נפש האדם על בסיס מקורות יהודיים. "תורת הנפש היהודית – הספרות החסידית והקבלה – אומרת שכמו שהאמינו שיש ארבעה יסודות שמבנים את העולם, יש ארבעה יסודות רוחניים שמרכיבים את נפש האדם", הוא מסביר. "המינונים השונים של היסודות יוצרים את מבנה האישיות. בכל אחד נמצאים כל היסודות אבל דומיננטיות של מידה אחת יוצרת את הצבע המרכזי של האישיות".
7 צפייה בגלריה
הרבי מלובביץ'. "כאשר האדם יתקן ארבעה יסודות שלו, בזה הוא מתקן את כל העולם כולו"
(צילום: ישראל-זאב גולדשמיד)
בהקשר הזה הוא מצטט מספרו של הרב חיים ויטאל, "שערי קדושה": "ונמצא כי גוף האדם הנוצר מארבעה היסודות התחתונים, והנה הם כלולים טוב ורע, וגוף האדם נוצר מן הטוב שבארבעה יסודות – אש, רוח, מים, עפר... ונמצא כי גם בנפש האדם היה כן, כי הלא חוצבה מן ארבע יסודות רוחנים שמהם נוצרו כל העליונים".
ארבעת טיפוסי האישיות דומים לארבעת היסודות בתיאוריה הקדומה שנוצרה ביוון העתיקה – אש, מים, עפר ורוח. בכל טיפוס, לדבריו, יש מנוע חיובי וצד שלילי – ואף אחד הוא לא טיפוס מסוים במאה אחוז. התיקון של הרגשות הלא-רצויים אצל כל אדם הוא חלק מתיקון העולם כולו, כלשונו של הרבי מלובביץ' (רבי מנחם מנדל שניאורסון): "וכפי שמבאר רבינו הזקן... שבעולם ישנם ד' יסודות, וגם באדם יש ד' יסודות, וכאשר האדם יתקן ד' יסודות שלו, בזה הוא מתקן את כל העולם כולו" (מתוך הספר "תורת מנחם").
המנוע החיובי שמאחורי טיפוס של אש הוא הרצון לדעת מה נכון, מה מדויק, מהי האמת. "כשהוא מבשל הוא ירצה לדעת מה המינונים המדויקים. הוא לא מקבל את המציאות כפי שהיא", לדבריו. "לא יכול להיות למדן שאין בו נקודה של אש. כל התנועה שלו היא למעלה. אצל טיפוסי אש יכולה להיות נטייה למרמור, קפדנות יתרה, קושי לעבוד בצוות, ביקורתיות, שיפוטיות, קמצנות ואולי אף נטייה לקנאות".
הטיפוס השני הוא טיפוס של מים: "התכונה החיובית שלו היא שהוא אוהב חברה, אוהב אנשים. התנועה שלו היא של עבודה בצוות, הוא יודע להקשיב. הוא לא יכול לסבול את הצמצום והדקדוק. הבעיה שלו היא שהוא נוטה להתמכרויות, כי הוא אוהב טוב, כיף ופינוק. קשה לו להגיד 'לא' לדברים. התמכרויות יוצרות ריקנות, ותחושת חוסר משמעות. בלי אוכל וחבר'ה, הוא מאבד את המשמעות שלו. הוא תלוי באנשים, בשביל האישור שלו. טיפוס של מים יכתוב ספר כדי לעזור לאנשים ולעשות טוב, בעוד אצל טיפוס של אש המנוע הוא חקר האמת".
הטיפוס השלישי, טיפוס של עפר, "רוצה להשפיע על המציאות, רוצה לשנות. כשהוא מרגיש שהוא לא משפיע, הוא מרגיש שלא שומעים אותו ושהוא לא מצליח לנסח את המסר שלו. הנטייה החזקה שלו היא לעצבות ולדיכאון. יש אנשים שבעיניים שלהם יש מלנכוליה. הבעיה היא שהוא עלול להתבלבל, ובמקום להשפיע בערכים, לנסות להשפיע דרך עצמו, באופן אגוצנטרי. כשאתה חושב שהמסר הוא אתה, אתה מתעצב אם לא קיבלת לייקים והתייחסות.
"עפר מתוקן הוא מנהיג אמיתי, למשל בגין. כשאתה מרגיש שלא השפעת כמו שאתה רוצה, אתה נכנס לעצבות. האר"י אומר שגם העצלות היא אחת התכונות של העפר, כי היא קשורה לחוסר האמונה בהשפעה של האדם. לא תמצא אדם כזה שלא חושב שהוא מוכשר ויכול לתרום לעולם".
הטיפוס האחרון שמזכיר הררי הוא טיפוס של רוח: "המעלה של רוח היא שהוא מחפש אחדות. הוא מבין עמדות שונות, גם של ימין וגם של שמאל, אבל מרוב שהוא מבין הוא עלול לאבד את עמוד השדרה של עצמו. כך הוא עלול להימשך לדברים בטלים ולבזבז זמן, בלי להעמיד אף אחד מול האמת. ככה עלול להיווצר מצב שבו אין תוכן בבית שלו, כדי לא לדרוך על אף אחד, ועוסקים רק בשטויות. האר"י מדבר על רכילות ולשון הרע שנכנסים במצב הזה, כשלא נכנס תוכן אחר".
איך יודעים למי מהטיפוסים אני דומה יותר?
"אפשר לבחון אחורה תגובות רגשיות. יכול להיות שאירועים מסוימים משפיעים עלינו יותר מאחרים, בגלל הטבע המושרש שלנו. מידה לא מתוקנת משתלטת על הרגש, ולא מניחה לשכל לפעול".
הפכים משלימים?
התפיסה הידועה ש"הפכים משלימים" בזוגיות מקבלת חיזוק מכיוונו של הררי. "בדרך כלל יזמנו לך את ההפך שלך, משהו ששונה ממך, כדי שתשבור את הטבע שלך ותשתפר. קשה להתמודד עם זה, אבל זה עוזר לאדם להחליש מידות לא רצויות", הוא טוען.
אז צריך לחפש אתגר בזוגיות?
"בדיוק".
הררי, בן 48, נשוי לענת ואב לשלושה ילדים. הם מתגוררים ביישוב אליאב בחבל לכיש. אשתו הייתה פעם חברת מועצת העיר מודיעין מטעם מרצ. לימים גם היא חזרה בתשובה, שמונה שנים אחריו. "היא הייתה בעבר מועמדת לתפקיד מזכ"לית שלום עכשיו, וגבי לסקי ניצחה אותה. היא הייתה רכזת עמותה למאבק בכפייה דתית, 'עם חופשי'. בהתחלה היא התנגדה מאוד, אבל אחרי כמה שנים היא התאהבה בתכנים, בהדרגה. היום היא מלמדת חסידות ותורת הנפש היהודית, ועוסקת בזה המון".
הוא דוקטור לתקשורת, היה מרצה מן החוץ באוניברסיטת תל אביב ולימד במכללת ספיר. בעבר עבד כעיתונאי ברשת ידיעות תקשורת. כמן כן, היה יועץ פרלמנטרי ויועץ תקשורת לחבר הכנסת אופיר פינס, ויועץ לאלי בן-מנחם ממפלגת העבודה, כשהיה סגן שר.
"כשאתה יודע שבדידות היא המקום שלך להתחבר לנקודה עוצמתית יותר בנפש, אתה לא יכול להיות בודד. כולם צריכים חברה, אבל השאלה היא אם אתה תלוי בחבר כדי להשפיע ולספר לו מה שעובר עליך, ולהיות במרכז – או גם כדי לקבל ממנו"
דווקא כשהציעו לו תקן כמרצה מן המניין באוניברסיטת תל אביב, החל תהליך התשובה שלו. "הרגשתי שהעולם הזה לא מושך אותי יותר מדי, ולעומת זאת התכנים של תורת הנפש היהודית משכו אותי מאוד", הוא נזכר. "הייתי אמור לטוס לפוסט-דוקטורט, ובסוף החלטתי להישאר בארץ ולא לקבל את ההצעה. הסתגרתי כמה שנים והתעמקתי בלימוד. חמותי פתחה בתהליך אבלות, היא לא הבינה את הבחירה הזאת. לכל הסביבה היה קשה, גם לאשתי היה קשה באותם ימים, אבל היא ראתה שזה עושה אותי מאושר וזה היה לה הכי חשוב".
הררי התקרב לדת בעקבות ספרים שקרא. "פגשתי את הספר של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, 'איש האמונה הבודד', והתאהבתי ברעיונות שלו. זה קרה לפני 17 שנה", הוא משחזר. לאחר שצלל לעומקו של ספר התניא, של רבי שניאור זלמן מלאדי, הוא חזר בתשובה ב-2007. גם לדמותו של הרבי מלובביץ' היה תפקיד חשוב במסע.
ללמוד להיות לבד
הררי טוען שעיקרי תורת הנפש היהודית יכולים לתת קריאת כיוון למי שמתמודד עם התמכרויות – ואפילו עם הפרעות קשב וריכוז: "בעידן הטלפונים הרבה יותר קשה להתרכז, כי אנחנו לא מוכנים לשלם את מחיר הבחירה. אנחנו רוצים להשאיר את כל האפשרויות פתוחות. התמקדות דורשת קורבן. אחת הסיבות לכך שאנשים לא מתחתנים, למשל, דומה לזו שבגללה קשה לנו להתרכז. באפליקציות היכרויות יש מבחר גדול, ואנשים לא רוצים לבחור כדי לא לאבד אפשרויות. כדי לסגור ערוצים חייבים לוותר על משהו. הבעיה של מי שסובל מהפרעת קשב וריכוז היא שהוא לא מוכן לסגור ערוצים פתוחים".
איזו תרופה יכולה היהדות להציע לחוויית הבדידות המודרנית?
"ברגע שאתה יודע בתודעה שלך שבדידות היא המקום שלך להתחבר לנקודה עוצמתית יותר בנפש, אתה לא יכול להיות בודד. אתה בודד רק כשאתה תלוי באנשים. כולם צריכים חברה, ברור, אבל השאלה היא אם אתה תלוי בחבר כדי להשפיע ולספר לו מה שעובר עליך, ולהיות במרכז – או גם כדי לקבל ממנו. אדם חייב ללמוד להיות לבד".
הספר הטרי מצטרף לשלושת ספריו בסדרת "התבוננות": "לנצח כל רגע מחדש" (שיטתו של בעל התניא), "אומנות ההגבהה" (מדריך להורות וחינוך) ו"הפוך" (חשיבה יצירתית ומימוש פוטנציאל). ספריו של הררי על הרבי מלובביץ' והאדמו"ר הזקן הפכו אותו לפופולרי בקרב חסידי חב"ד.
בין ההוגים שהוא מתבסס עליהם בספרו הטרי אפשר למנות את הרמב"ם, רבי חיים ויטאל על בסיס האר"י הקדוש, האדמו"ר הזקן, הרש"ב, הריי"צ (רבי יוסף יצחק שניאורסון), הרב סולובייצ'יק והרבי מלובביץ'. הספר נולד אחרי לימוד ממושך בזום עם מאות רבות של תלמידים.
"הוא יושב על לימוד של שנים, ואמור לענות לאדם על השאלה: למה הוא כזה. מה התכונות הדומיננטיות שלו", הוא מסביר. "ביהדות נותנים דגש רב יותר לתכונה המולדת, ופחות להשפעות החיצוניות. הרציונליות וכוח השכל מסתירים פעמים רבות את הצד הפראי בנפש. לכל בן אדם יש התמודדות מרכזית, ואם תשלוט בפרא ותצליח לרכוב עליו – תצליח להגשים את תכלית החיים".
