המאייר והקריקטוריסט גיל ג'יבלי התגורר בילדותו בקיבוץ גבעת חיים איחוד, בבאר שבע וגם בקיבוץ מזרע. אביו, הלוחם האגדי יצחק ג'יבלי, יוצא יחידה 101 שהשתתף באינספור קרבות ופעולות תגמול, אמנם ערך לבנו בר מצווה בכפר חב"ד – אבל מעבר לכך, המשפחה הייתה חילונית לחלוטין.
<< הכול על העולם היהודי – בדף הפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
המפגש האמיתי הראשון של ג'יבלי-ג'וניור עם היהדות היה לפני 40 שנים, כאשר למד ציור בקולג' "אמפייר סטייט" בניו-יורק. "ביום כיפור, נסעתי לצייר ב'סטודיו סקול'", הוא מספר, בריאיון לתוכנית "אלוהים שלי" ב-ynet radio. "ציירתי יום שלם, ובסוף היום ראיתי אנשים הולכים עטופי טליתות לבית הכנסת, לתפילת נעילה. הצטרפתי אליהם – זה היה נחמד".
בעקבות התפילה ההיא, הוא החל לנסות וללמוד קצת יותר על יהדות ומסורת, שעליהן לא ידע דבר. בשלב הזה הגיע מפגש נוסף שלו עם היהדות, שהיה משמעותי לא פחות. "בחורה צעירה התקשרה אליי, וחיפשה חברה שהייתה גרה בדירה שבה גרתי בקווינס. לקחתי את הטלפון ואמרתי שאני אברר על החברה".
1 צפייה בגלריה
גיל ג'יבלי ויצחק טסלר באולפן ynet רדיו
גיל ג'יבלי ויצחק טסלר באולפן ynet רדיו
גיל ג'יבלי ויצחק טסלר באולפן ynet רדיו
"זו שיטה ידועה", הוא מוסיף בחיוך רחב, "אבל הייתה לי כוונה טהורה. התקשרתי והתחלתי לדבר איתה. התחלתי לשאול אותה על יהדות, והיא שאלה מה אני לומד. דיברנו על אמנות ויהדות. במשך יותר מחודשיים דיברנו, ואז הצעתי לה להיפגש, והיא ענתה שאי אפשר כי היא דתייה. שאלתי 'למה לא?' והיא ענתה שנפגשים 'רק כשהולכים לשידוכים'".
זה אומר שהיא לא הייתה רק דתייה, אלא ממש ממשפחה חרדית. "כן, וירושלמית. אמרתי לה: 'רגע, אני לא מבין. אנחנו מדברים כמעט כל יום, למה שלא ניפגש?' והיא ענתה: 'זה לא יפה – נפגשים רק לשידוכים'. אז אמרתי, 'אני אתחתן איתך – בלי לראות אותך. את נחמדה מאוד ואת מוצאת חן בעיניי'".
איך היא הגיבה? "היה רגע של דממה, והיא ענתה: 'טוב, בוא ניפגש'. טו מייק א לונג סטורי שורט – התחתנו".

לומד בבוקר ובערב

אף שג'יבלי גר בבני ברק החרדית ומאמין שלימוד תורה הוא הדבר החשוב ביותר, אין לו ספק כי שומרי מצוות שרוצים ללמוד אמנות – יכולים וצריכים לעשות זאת. "כל מוסד אקדמי ראוי – שיעשה מסלול לחרדים וחרדיות", הוא אומר.
את הטענה שאי אפשר ללמוד אמנות בלי להכיר את האמנות הקלאסית הכוללת עירום, הוא דוחה על הסף: "ממש לא חייבים. זה משהו שירשנו מההלניזם ואכן נמצא בכל מקום באירופה, שם רואים פסלי עירום. זה מה ש'נחשב' כיפה, וגם האימפרסיוניסטים ציירו הרבה עירום. זה סוג של אמירה מהו יופי ומהי אסתטיקה. אבל אנחנו – דתיים וחרדים – לא רואים בזה אסתטיקה. כדי ללמוד רישום, אתה לא חייב עירום".
יש בשביל זה מספיק פירות? "כן, אבל לא רק – גם אדם לבוש, או אישה לבושה בשמלה עם מכפלות, זה לא פחות מעניין לצייר".
אבל בתפיסה האמונית שלך, לימוד התורה לפני הכול? "בוודאי. גם אצלי, למרות העיסוקים, אני לומד בבוקר, לומד בערב – כל היום שלי מוקף תורה".