"בזכות החזרה בתשובה של הבת שלי, אני הרווחתי בת", אומר ננסי ברנדס, בריאיון לתוכנית "אלוהים שלי" ב-ynet radio. "לפני זה היא לא רצתה שום קשר עם אבא שלה". תהליך החזרה בתשובה שלה החל לפני מספר שנים, לדבריו, כאשר "היא התחילה לשמוע כל מיני הרצאות והייתה מוקסמת מההרצאות האלה. יום אחד היא הודיעה לי שהיא נוסעת לפנימייה ברמות, וזה לא היה לי קל. אנחנו משפחה של חילונים".
יש הורים שניתקו קשרים כשהילד הפך לחרדי.
"אני כל כך לא מסכים עם ההורים שמנתקים את הקשר כי הילד חזר בתשובה. הרי אתה רוצה שהילד יהיה מאושר. עכשיו הבת שלי מאושרת, וכשאני רואה את הבת שלי מאושרת, מה אכפת לי שהיא לא בקו שלי. הכי חשוב לי שאני רואה אותה, היא זוהרת והיא מדהימה, ויש בינינו קשר מדהים-מדהים-מדהים. אתה מדבר עם חילוני, אבל בזכותה אני קם כל בוקר, אומר 'מודה אני' ועושה נטילת ידיים".
והיא מקבלת אותך כמו שאתה?
"זה הפורמט".
כל אנשי הנשיא
החיבה וההערכה של ברנדס בן ה-76 כלפי היהדות איננה מובנית מאליה למי שנולד ברומניה הקומוניסטית. "אני לא יודע למה ההורים שלי לא מצאו לנכון לקרב אותי לדת היהודית. הייתי בטוח שיום כיפור זה באפריל וראש השנה ב-31 לדצמבר. ברומניה הייתי יותר בכנסיות מאשר בבית כנסת", מתוודה הנגן, המעבד והמפיק המוזיקלי האגדי, שהפך עם השנים לקומיקאי מצליח.
הוא נולד בבוקרשט בשם סילביו ברנדס, ובגיל 4 החל לנגן בפסנתר. בגיל 13 כבר הקים להקת רוק, ומהר מאוד הפך לכוכב מוכר ומצליח. "הייתי מאוד-מאוד מפורסם ברומניה. הלהקה שלנו הייתה סוג של פינק פלויד מקומית. היינו מופיעים באצטדיונים עם המון המעריצים".
כשהיה בן 27 הוא הגיע לארץ בפעם הראשונה. "הייתי בטוח שישראל בשבילי זו תחנת ביניים. עשו לי בדיקת DNA בשווייץ וכשחזרו הבדיקות התברר שאני 88% פולני ועוד 8% טיבטי. אין לי אחוז אחד של רומני ואני לא מכיר אף רומני בשם ברנדס".
למה באת לישראל?
"החיים ברומניה היו כלוב זהב. אתה לא יכול לצאת לשום מקום, אתה פשוט סגור. אני בן אדם עם הרס עצמי, ובהופעות הייתי צוחק על הנשיא ניקולאה צ'אושסקו. המזל שלי היה שהבן שלו, ולנטין, היה מחפה עליי. עד שיום אחד הבנתי שזהו, הגיעו מים עד נפש – ועזבתי".
"אני גם התאהבתי במדינה הזאת. אהבה במבט ראשון", הוא מוסיף ביחס לישראל. "גם הגעתי באוקטובר, מזג האוויר הכי מדהים פה. באתי מרומניה והגעתי למדינה הזו, שזה גן עדן, אז התאהבתי בה באופן טוטאלי".
את הקריירה המוזיקלית בארץ החל באמצע שנות ה-70, כשליווה כנגן פסנתר זמרים מפורסמים ובהם אילנית, אבי טולדנו, צביקה פיק וריקי גל. על השאלה איך הצליח לפרוץ לתודעה בתקופה שבה מי שהצליחו היו בעיקר יוצאי להקות צבאיות, וברדיו הציבורי עוד זלזלו במוזיקת רוק, הוא משיב: "אני חילוני, אבל אני מאמין שיש איזשהו תסריט מלמעלה. אלוהים באמת פינק אותי עם המון-המון מתנות, אבל למרות כל המתנות האלה, אם לא היה לי מזל, ואם התסריט לא היה חיובי למעלה – לא הייתי מגיע לזה".
בדיחות מחיסונים ועד יונה הנביא
את האופטימיות המידבקת שלו הוא לא איבד, גם כשלאורך השנים ידע משברים אישיים וקשיים כלכליים. לאורך הדרך הוא ליווה כוכבים כמו זוהר ארגוב, שההצלחה ריסקה אותם, אבל הוא תמיד ידע לעמוד על הרגליים ולחזור לבמה.
"לפעמים הצלחה מסוכנת יותר מכישלון. יש הרבה דוגמאות של זמרים שהגיעו לשמיים והתרסקו בגלל העובדה שהם לא ידעו איך לאכול את ההצלחה", הוא אומר. "זה גם תלוי מאוד באופי של האדם, אם הוא יכול להיות עם הרגליים על הקרקע ולהבין שהכול בחיים זמני. חייבים לדעת שאין שום דבר קבוע, וחייבים לשמור בשתי ידיים ושתי רגליים על ההווה. לא לעוף ולא להשתגע".
3 צפייה בגלריה
זוהר ארגוב. ההצלחה יכולה לרסק
(צילום: באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, מאוסף במחנה)
בין שאר הצרות שלא הצליחו לשבור את רוחו ואת ההומור שלו, היה אשפוז ב-2016. חיידק אלים שתקף אותו גרם לקריסת מערכות, והיה חשש לחייו. "כשהייתי בבית החולים, יהורם גאון ביקר אותי והוא היפוכונדר, אז הוא התיישב בכיסא במרחק שלושה מטרים מהמיטה. פתאום הוא שואל אותי: 'איך קיבלת את החיידק הזה?' ואמרתי לו: 'פשוט ביקרתי מישהו עם אותו חיידק ונדבקתי ממנו'. הוא קם ויצא", אומר ברנדס ופורץ בצחוק.
ומה עם הקורונה?
"עשיתי את כל החיסונים, אבל כשהגעתי לבוסטר הרביעי – אני קצת היפוכונדר, אז לפני שהאחות נתנה את הזריקה שאלתי: 'אחרי הזריקה הזו, אני יכול לקיים יחסי מין?' אז היא אמרה 'בטח'. עניתי: 'יופי – כי לפני זה לא יכולתי'".
למה חשוב לך כל כך להצחיק?
"אתה יודע מה זה לשמח, אין מצווה גדולה יותר מאשר לשמח".
יש דמות מהתנ"ך שאתה מעריץ?
"יונה הנביא. יום אחד הוא בא לפילגש שלו ואמר לה – שתדעי שאשתי קנתה את הסיפור של הדג".
