מאז שהארכיון הלאומי בארצות הברית הנגיש לציבור הרחב בצורה מקוונת את מסמכי המפלגה הנאצית, כולל מסמכים שחושפים את פרטיהם האישיים של 80 עד 90 אחוז מהגרמנים שהצטרפו למפלגה, זה הפך כמעט לספורט לאומי בגרמניה: עיסוק אובססיבי של מאות אלפי גרמנים (שממוטטים פעם ביום לפחות את השרתים) בחיפוש אחרי קרובי משפחה, הורים, סבים וסבתות, דודים ודודות, ובדיקת הקשר שלהם למפלגה הנאצית ולפשעים הנוראים שהתרחשו תחת הנהגתה.
קשרי שתיקה של עשרות שנים נפרמים, סודות גדולים נחשפים. זיכרונות על סבתא המורה החביבה וסבא מגדל התותים טוב הלב מתנפצים עכשיו מול האמיתות שנחשפות במסמכים. אזרחים גרמנים רבים לא מסתפקים רק באיתור קרובי משפחה בשורות המפלגה, אלא גם מעלים תהיות רבות לגבי מקור העושר והנכסים של המשפחה שלהם.
המסמכים הללו לא רק חושפים עד כמה עמוק חדרה האמונה במפלגה הנאצית ובמדיניות המפלצתית שלה למרכז החברה הגרמנית, אלא גם מצביעים על כך שהיא לא דילגה על שום שכבה כלכלית, חברתית, מגדרית או אקדמית. גם ילדים ובני נוער התגייסו בחדווה לרעיון הנאצי, כמו שנערים רגילים מצטרפים לשבט הצופים הסמוך לביתם.
בחלק מהמקרים מתגלה שבני המשפחה הצטרפו למפלגה הנאצית עוד לפני עליית הנאצים לשלטון או זמן קצר לאחר מכן. לעיתים הגילויים שמים קץ לשנים של שקרים והסתרה. כתבה מפורטת בעיתון "דר שפיגל" הביאה עדויות של גרמנים שגילו את עברם האפל של בני משפחתם, בהם סוזן מהעיירה לודינגהאוזן, בת 70, שרק לאחרונה גילתה כי סבה הלמוט הצטרף למפלגה הנאצית ב-1 במאי 1936. "סבתא שלי אמרה: 'לא היה לנו שום קשר לנאצים'. שקר גס. גיליתי את האמת לפני כמה שבועות", אמרה סוזן.
4 צפייה בגלריה
מריעים בחצוצרות במפגש של הנוער ההיטלראי בגרמניה ביוני 1938
(צילום: Topical Press Agency / Getty Images)
חלק מהתיקיות חושפות משפחות שלמות שנרשמו למפלגה, והורים שהביאו איתם את ילדיהם בני ה-18. כעת, מבוגרים רבים בגרמניה, דור הנכדים, באים בתלונות אל הוריהם: איך שתקתם? למה לא שאלתם? איך הנחתם לנו לגדול לצד אנשים שהיו חלק מהמכונה המפלצתית?
פולקר, בן 75 מברמן, גילה שכמעט כל משפחתו הייתה חברה במפלגה הנאצית. "מה אני יכול להגיד, מצאתי את כולם. סבא ודוד רבא, סבתא וכל המשפחה שלה. אביה של סבתא, אמא שלה, אמא שלי, כולם במפלגה", סיפר ל"דר שפיגל", "לא היה לי מושג. במשפחה שלנו תמיד אמרו שרק סבא היה רע... ברור ששאלתי, אבל אף אחד לא ענה. אמא שלי אמרה שהגיע הזמן להפסיק עם השאלות. 'העבר הוא עבר', היא אמרה. עכשיו אני יודעת למה, אמא. איכשהו, תמיד הרגשתי את זה".
הוא ציין: "הוודאות החדשה היא הקלה. אני מרגיש נורא וטוב בו-זמנית. במשך 40 שנה הייתי חוקר פלילים, סחיטה, שוד. חקרתי כל חיי. עכשיו אני גמלאי בן 75, אבל התיק הגדול ביותר שלי עוד לפניי: הפשעים של המשפחה שלי. הם היו מעורבים לחלוטין, כל השבט. השבט שלי. משפחה לתפארת".
שירים אנטישמיים וצעקות "יהודים החוצה"
בני הנוער והילדים לא היו יכולים עדיין להירשם למפלגה באופן רשמי, אבל המורשת המשפחתית לא פסחה עליהם. האידיאולוגיה הרצחנית והאנטישמית עברה אליהם בירושה. כעת עולות עדויות רבות על השתתפות של נערים ונערות בליל הבדולח ובימים שאחריו – שוברים חלונות ראווה וחלונות של בתי מגורים, הורסים ובוזזים. מתגלות גם עדויות על ציד יהודים, חשיפתם והלשנה עליהם לרשויות הנאציות.
4 צפייה בגלריה
פינוי שברי זכוכית לאחר מהומות ליל הבדולח בברלין
(צילום: Hulton Archive / Getty Images)
מחקר חדש שהתפרסם השבוע בביטאון ללימודים היסטוריים שפך אור על התופעה הזו. לפי המחקר, מיד לאחר עליית הנאצים החלה התופעה של ילדים ונערים המתנכלים ליהודים, מרביצים להם, הורסים בתי קברות יהודיים, בוזזים חנויות ומנפצים חלונות בתי כנסת. במקרה אחד, בעיר שטטין ב-1935, המשטרה אף עצרה חלק מהנערים המקומיים על אנטישמיות יתר. המשטרה, כמובן, לא עשתה זאת כדי להגן על היהודים, אלא כדי להבהיר לציבור שאנטישמיות היא לא עניין של משובת נעורים.
תלמידים שנהגו לשחק עם תלמידים יהודים, לבקר אותם וללמוד לצידם החלו מעקמים את האף כשתלמיד יהודי נכנס לכיתה. "מה זה הריח הנורא הזה?" הם שאלו, וענו לעצמם: "זה היהודי החזיר שתמיד אוכל שום". בטיולי בית הספר, לפי המחקר החדש שפורסם, נהגו גרמנים לשיר: "שני יהודים נכנסו לרחוץ בנהר / גם לחזירים מגיע להתרחץ, אחד טבע / ובקשר לשני, אנחנו עדיין מקווים". אחרים גנבו מתלמידים יהודים כסף, דברי ערך ומזון. "יהודים לא ראויים לאכול גלידה", צעקה ילדה גרמנית על ילדה יהודייה, לקחה ממנה את כספה, דחפה אותה מהתור והכתה בראשה, באחד מהמקרים שדווחו.
המחקר מביא עדות של אחד מהנערים באותה תקופה: "זו הייתה הרגשה נפלאה של עליונות, לצעוד עם אחרים מהנוער ההיטלראי לחנויות של יהודים, לשיר שירים אנטישמיים, לצעוק 'יהודים החוצה'. ההתלהבות אצלנו הייתה עצומה כשהם התחילו להזיל דמעות ואז לסגור את החנויות".
הילדים הללו, חשוב לזכור, הם גם קורבנות. משטר אפל וכת של מבוגרים שהלכה אחריו, בתי ספר ותעמולה נאצית הרסו להם את הילדות ואת התמימות. עם זאת, רוב הילדים הללו גדלו באווירה שבה יהודי הוא אדם נחות, שאפשר ומותר להרביץ לו, לגנוב ממנו, לאיים עליו ולנהוג כלפיו בבריונות. בהמשך הילדים האלה, ממורקים מפשעי השואה בגלל גילם, מילאו תפקידים בכירים בהנהגה הגרמנית, בשירותי הביטחון, באקדמיה ובשירותים הציבוריים. כרבע מהגרמנים בתקופת מלחמת העולם השנייה היו מתחת לגיל 15.
עוד לפני ליל הבדולח, אירעו ארבעה מקרי תקיפה והצתה של בתי כנסת ברחבי גרמניה. לפי הוראה של אדולף היטלר, המשפטים בוטלו. הנאצים קיוו עד אז שהיהודים יעזבו מרצונם החופשי בגלל ההתנכלויות אליהם. כשהחלו לשלוח את היהודים מזרחה, למחנות ההשמדה, ליוותה אותם שיירה גדולה של ילדים ונערים גרמנים ששרו לעברם שירים אנטישמיים וקיללו אותם רק בגלל יהדותם.
