ג'ולי פלאט שמעה את כל הסיפורים סביב 7 באוקטובר 2023 והמלחמה בישראל. היא ביקרה באופן אישי בדרום ובצפון, והבטיחה לשקם את היישובים ולעזור לאנשים לחזור אליהם. היא עקבה מקרוב אחרי הפצועים ופגועי הנפש, והבינה את עומק הטראומה והטרגדיה. אבל שום דבר לא הכין אותה לרגע שבו אזעקה תפסה אותה באמצע תל אביב, והיא נכנסה עמוק לחניון כדי להגן על עצמה.
"פרצתי בבכי. לא פחדתי על עצמי ולא חששתי באמת מהטילים. בכיתי כי זה לא מגיע לכם, ולא מגיע לאף אחד לחיות ככה", אומרת פלאט, יו"ר הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה. "ראיתי אנשים שכבר רגילים, נכנסים כמה דקות למרחב מוגן, ויוצאים אחרי כמה דקות כאילו כלום לא קרה. אלה אינם חיים, ואתם לא צריכים להתרגל לזה. לכן בכיתי, כי זה פשוט נורא. אי אפשר לחיות בעולם של אזעקות".
פלאט מכהנת בתפקיד באחת התקופות הסוערות ביותר עבור הקהילות היהודיות וישראל. באמצע השנה שעברה היא "נקראה לדגל" באופן זמני לתפקיד אחר – ממלאת מקום יו"ר אוניברסיטת פנסילבניה (UPenn) – לאחר שנשיאת המוסד, ליז מגיל, עזבה את תפקידה, וכמוה גם יו"ר חבר הנאמנים של האוניברסיטה סקוט בוק.
מגיל נאלצה להתפטר אחרי השימוע המפורסם בקונגרס האמריקני שבו נשיאות האוניברסיטאות הגדולות לא הצליחו לענות על שאלות פשוטות לגבי הטיפול באנטישמיות בקמפוסים והפעילות האגרסיבית של פעילים פרו-פלסטינים נגד ישראלים ויהודים. הנציגה הרפובליקנית של מדינת ניו יורק, אליס סטפניק, שאלה את מגיל האם קריאות לרצח עם של יהודים נחשבות בעיניה כבריונות או אלימות, ונשיאת האוניברסיטה בזמנו השיבה ש"זה תלוי בהקשר".
"זה תלוי בהקשר": התשובה המקוממת של ליז מגיל בשימוע בקונגרס
לגבי ההתנהלות המאיימת מצד פרו-פלסטינים בקמפוסים של מוסדות ההשכלה הגבוהה בארה"ב, פלאט אומרת כי להערכתה לא נראה את התופעות הקשות הללו עוד, מאחר שהאוניברסיטאות למדו להתמודד עם המפגינים וליצור חוקים וכללים לגבי המיקום, הזמן והאופן שבהם מותר לקיים מחאה. "האוניברסיטאות נתפסו לא מוכנות, וראינו את התוצאות הקשות. עכשיו הדברים הרבה יותר ברורים והסטודנטים יודעים מה אסור ומה מותר", היא מסבירה. "למשל, בזמן הלימודים אסור להיכנס למבנים ולהפריע לשיעורים. המיקום של המחאות הוא ברור ומוגבל. המשטרה וכוחות האבטחה של הקמפוס יאכפו כל הפרה של הכללים הברורים. לא נראה יותר את המחזות הקשים שראינו בשנה שעברה".
ומי מחליט מה מותר להגיד ומה אסור? במילים אחרות, מתי זה גולש מביקורת פוליטית לאנטישמיות של ממש?
"יש תהליך מתמשך שבו מתחדד מה מותר ומה אסור להגיד בזמן מחאה. זה מאוד טריקי, אבל אנחנו עוקבים מקרוב אחרי מה שנאמר, ומגבילים נאומים או ביטויים שהופכים ממחאה לשנאה. מה שראינו לא יחזור על עצמו. הקמפוסים היום בטוחים ונעימים יותר עבור רוב הסטודנטים היהודים והישראלים, אבל אני לא יכולה לדבר בשם כולם. זאת התחושה שלי".
הצעדים הבאים במאבק נגד השנאה
אחרי הקמפוסים, זירת המאבק הבאה נגד האנטישמיות צפויה להיות המגזר הרפואי. מקרים רבים פורסמו בשבועות האחרונים לגבי רופאים וצוותים רפואיים שהתבטאו באופן אנטישמי או סירבו להעניק טיפול ראוי לכל החולים. זווית אחרת לתופעה היא אפליה כלפי רופאים יהודים.
7 צפייה בגלריה


מפגינים פרו-פלסטינים באוניברסיטת קולומביה. "לא נראה שוב את המחזות הקשים שראינו"
(צילום: Caitlin Ochs / רויטרס)
פלאט אומרת כי "מדובר במקרים נקודתיים שלא קיבלו הרבה חשיפה עד כה, אך הכוונה כעת היא לחשוף אותם יותר גם בקונגרס וגם באמצעי המדיה, וזאת כדי שיהיה אפשר לטפל בהם. אנחנו ננסה לעורר מודעות לתופעה ואז גם הטיפול יהיה אפקטיבי יותר. זירה נוספת שיש לטפל בה היא הוליווד ועולם השואו ביזנס. צריך הרבה אומץ כדי לדבר על זה, אבל אני מקווה שזה הצעד הבא".
אחת התחושות לגבי ישראל-תפוצות היא שזה מסלול חד-סטרי. ישראל מקבלת מכם המון, אבל האם היא נותנת לכם בחזרה?
"אני חושבת שיש הבנה שאנחנו צריכים אתכם ואתם צריכים אותנו. יוזמות כמו של הנשיא הרצוג, הפעילות של אנשים רבים בתחום, המפגשים בין ישראלים ליהודים-אמריקנים בכל הפורומים – כל אלה מעידים על כך שאנחנו עם אחד שמתמודד עם אתגרים דומים. לגבי הציפיות שלי מישראל? אתם עסוקים מאוד באתגרים העצומים שלכם. אתם צריכים לטפל בעם ובמדינה. אנחנו מרגישים את התמיכה של הישראלים כלפינו ואת העיסוק שלכם בתופעות של האנטישמיות ובדברים שמעסיקים אותנו. יש לי הרבה קרובי משפחה בארץ, ואחרי שנים שאני הייתי זאת ששואלת אותם 'אתם בסדר?' עכשיו גם הם שואלים אותי בחזרה, אחרי האירועים שקרו אצלנו".
איך את מרגישה לנוכח הפגנות שכוללות לפעמים גם יהודים שמפגינים נגד ישראל?
"מדובר במיעוט שעושה הרבה רעש. זה מאכזב, אבל אני לא חוששת שזאת תופעה שתשתלט על הנוער היהודי. אני חושבת שרבים מהמפגינים מוחים נגד מדיניות מסוימת של הממשלה הישראלית, ואם עושים איתם שיחה עמוקה אפשר לשכנע או להסביר שאפשר לא להסכים על אלמנטים מסוימים, אבל זה לא חייב להפוך אותם לאנטי-ישראלים או אנטי-ציוניים".
היהודים שנולדו מחדש
טבח 7 באוקטובר הוציא מהבקבוק את האנטישמיות העולמית, ולצד המאמצים העצומים של הפדרציות (גיוס של יותר מ-861 מיליון דולר) לעזור לישראל בתחומים רבים, הקהילות היהודיות נאלצות גם להסתכל פנימה ולהגן על עצמן בארצות הברית, אבל גם להתמודד עם התופעה המרתקת שיצר גל ההדף של מתקפת חמאס: "היהודים שנולדו מחדש".
המונח הזה, שיש מי שקוראים לו "יהודי 8 באוקטובר", מתאר התעוררות עצומה של יהודים ברחבי ארה"ב שרוצים כעת להתחבר יותר לקהילה היהודית, ליצור קשרים חברתיים-תרבותיים ולחקור את הזהות היהודית שלהם.
"אנחנו מכנים את זה 'הזינוק'. יש עלייה עצומה ברצון של יהודים להתחבר לזהות שלהם ולקהילה", אומרת פלאט. "זה יכול להיות דברים קטנים כמו להזמין מישהו לארוחת שבת, להתחבר לאיזה מועדון, לציין איזה מועד או חג או להשתתף בפעילות ברשתות החברתיות. זה לא אומר שכולם נרשמים מיד לבית הכנסת הקרוב או למרכז היהודי, אבל זה בהחלט נוכח ותופס כל מיני צורות של ביטוי. אנשים מחפשים דרכים לבטא את היהדות שלהם, בצורה פומבית וגאה", היא מסבירה.
התופעה מתרחשת כי אנשים רוצים להתחבר ליהדות שלהם או כי הם "ננטשו" על ידי חבריהם הלא-היהודים אחרי מתקפת 7 באוקטובר?
"קשה לפשט את זה בצורה הזאת. יש פה תהליכים שונים. אני חושבת שזה בעיקר נובע מהרצון שישמעו אותם, שידעו שהם כאן. ראינו את זה קורה גם עם דמויות ציבוריות וסלבס, שלא פחדו פתאום לדבר על זה בפומבי. שריל סנדברג עשתה סרט יוצא דופן על הפגיעות המיניות ב-7 באוקטובר ('זעקות ואז שתיקה') ולא היססה לדבר מעל כל במה על 'לידתה מחדש' של הזהות היהודית שלה, והיו עוד רבים כמוה".
עד כמה ראשי הקהילה והמוסדות היהודיים הוותיקים מסוגלים להתמודד עם "הזינוק" הזה שאת מתארת?
"אין להם ברירה ואין שום אופציה לוותר על זה. זאת תהיה טעות היסטורית לדחות או לסנן את היהודים שרוצים להיכנס פנימה. אם יהודי אחד שיצעד לראשונה לתוך בית כנסת או מרכז קהילתי לא ירגיש רצוי או מוזמן, זה יהיה כישלון עצום עבורנו. יש לזה כמובן השלכות כלכליות, ואנחנו נדרשים לממן יותר ילדים יהודים בבתי הספר של הקהילה, לערוך אירועים רחבים יותר, לספק מענה לצרכים של רבים יותר, ובאופן כללי זה יקר להיות יהודי. אבל זו חובה שמוטלת עלינו – לתת את המענה ולמצוא את הפתרונות. אסור לפספס את זה".
"לא חוששת לעתיד הדמוקרטיה הישראלית"
הפדרציות היהודיות התייצבו לצד ישראל ממש לאחר המתקפה, ורבים העידו כי היקף התרומות והסיוע הזכיר את הימים שאחרי מלחמת ששת הימים ורגעים מורכבים אחרים בהיסטוריה של ישראל.
האם כעת, יותר משנה אחרי מתקפת הטרור, כשהמלחמה עוד נמשכת והמחלוקות לגבי המשך הדרך צפות ועולות, אתם מרגישים שינוי במגמה?
"בכלל לא", מבהירה פלאט, "התרומות זורמות, יש המון מה לעשות וכולם מבינים את זה. אנחנו מתארגנים לעזרה ושיקום ארוך טווח, גם פיזי וגם נפשי. אנחנו לא כאן כדי לקבל החלטות עבור ממשלת ישראל או עבור צה"ל. אנחנו כאן כדי לעזור לעם ישראל. אנחנו לא נהיה חלק משיח על אסטרטגיה צבאית או מדינית".
יש לכם תפקיד כלשהו לגבי השיח הפנימי הסוער בישראל, למשל בנושא המהפכה המשפטית?
"יש נושאים שמשפיעים על התפוצות כמו המדיניות לגבי הזרמים השונים בכותל המערבי, חוקי הגיור, חוק השבות ועוד. המטרה שלנו למשל היא שיהודי התפוצות ירגישו בנוח לבוא להתפלל בכותל, לא משנה מה הרקע הדתי שלהם. החטופים זה נושא יהודי גלובלי ואנחנו לגמרי בתמיכה מוחלטת ובפעילות בנושא. לגבי נושאים אחרים, הם פחות בליבה שלנו ואני לא חושבת שיש לנו צורך לדבר עליהם בפומבי".
7 צפייה בגלריה


ישראלים תופסים מחסה בזמן אזעקה בתל אביב, בעקבות ירי טילים. "זה לא מגיע לכם"
(צילום: Kai Pfaffenbach / רויטרס)
את חוששת לעמידות הדמוקרטיה הישראלית?
"בכלל לא. בישראל, כמו בארה"ב, יש ויכוחים רבים והרוחות לפעמים סוערות, אבל זה סימן לדמוקרטיה תוססת. זה גם סימן יהודי עתיק יומין – אנחנו מתווכחים בשולחנות השבת כבר דורי דורות".
שמירה בכל בית כנסת או מוסד יהודי
תקופה קשה עוברת על יהודי התפוצות – כולל עלייה חדה במספר התקריות האנטישמיות, קמפוסים מלאי שנאה ובתי כנסת שהושחתו, בארה"ב ובמקומות נוספים בעולם.
איך זה להיות יהודי עם כיפה שהולך היום ברחובות בערים המרכזיות בארה"ב?
"אני חושבת שיש הבדל בין ההרגשה ובין איך שזה בפועל. יש רבים שמפחדים הרבה יותר, גם אם אין שינוי אמיתי במצב ברחוב. יש תהודה גדולה למקרים שקורים וזה מה שגורם לפחד ולחשש שזה נמצא מעבר לדלת שלך, למרות שהסיכוי שיקרה לך משהו בפועל הוא לא גבוה. בכל מקרה, כמובן שלא נתווכח עם שום תחושת פחד או הרגשה לא נעימה, זה מובן לחלוטין. אחד הצעדים שעשינו הוא חיזוק הביטחון הפיזי בכל בית כנסת או מוסד יהודי. גייסנו עשרות מיליוני דולרים וכיום יש שמירה בכל מקום שבו מרגישים שיש צורך בכך. אני חושבת שהרחובות בטוחים, אבל אני מבינה לגמרי את התחושה שנובעת בעיקר מאווירה לא פשוטה מסביב".
"אנחנו מתארגנים לעזרה ושיקום ארוך טווח, גם פיזי וגם נפשי. אנחנו לא כאן כדי לקבל החלטות עבור ממשלת ישראל או עבור צה"ל. אנחנו כאן כדי לעזור לעם ישראל. אנחנו לא נהיה חלק משיח על אסטרטגיה צבאית או מדינית"
פלאט הגיעה לארץ כדי לסייר בדרום ובצפון ולעמוד על הצרכים של השיקום בגבולות ישראל, אך גם לקבלת פרס מיוחד מנשיא המדינה: הנשיא יצחק הרצוג העניק את "עיטור הנשיא" לשבעה מנהיגים מרחבי העולם, כהוקרה על תרומתם ארוכת השנים למדינת ישראל ולעם היהודי.
"המטרה שלנו כעת היא לסייע בבנייה מחדש של האזורים שנפגעו. אנחנו עובדים עם שורה של ארגונים כמו הסוכנות היהודית ואחרים במגזר השלישי כדי לבדוק מהם הצרכים ואיך אפשר לתקן ולשקם", היא מציינת.
איך אתם מוודאים שהכסף מגיע למקום הנכון?
"זאת המחויבות הבסיסית שלנו כלפי התורמים. אנחנו עוקבים מקרוב אחרי הפרויקטים, מעדכנים על קצב ההתקדמות ומנתחים בדיעבד אם זה השיג את ההשפעה שרצינו. אנחנו אחראיים מאוד לגבי כל דולר שאנחנו מוציאים בשטח".
איך עובדת חלוקת העבודה מול הממשלה?
"אנחנו מתואמים מולה, וכל אחד עושה את חלקו, אבל אנחנו כמובן לא מחליפים אותה. ביחד נגיע למטרות המשותפות שלנו. אני מרגישה שהרוח הישראלית התחזקה בחודשים האחרונים, וגם הרוח של יהודי אמריקה. המצב בקמפוסים השתפר, הקהילה לא שותקת ונלחמת חזרה. ברור שהאנטישמיות לא תיעלם, אבל אנחנו לא נפסיק להיאבק נגדה".
פורסם לראשונה: 07:05, 13.01.25