"השינוי שצריך להתרחש הוא בעולם הדתי, לא בלהט"בים", אומר הרב אלקנה שרלו, אחד מבין עשרות רבנים אורתודוקסים שחתמו לאחרונה על מסמך הלכתי נגד טיפולי המרה. "צריך לקרות שינוי במוסדות החינוך שלנו, בבתי הכנסת, בתפיסה של הרבנים".
המכתב הפומבי שמזהיר מפני הטיפולים המתיימרים לשנות נטייה מינית הוא עוד צעד בדרך לשינוי שהוא ואחרים שואפים אליו. 75 רבנים ורבניות חתמו על הנוסח הבא: "אנחנו הרבנים והרבניות החתומים מטה, המחויבים להלכה, קלה כבחמורה, סבורים שעל פי עקרונות ההלכה ורוחה, אסור לכל אדם, כולל רב או רבנית, כולל איש או אשת חינוך או טיפול, להמליץ למי שפונה אליהם לעבור טיפול שייעודו שינוי הנטייה המינית של הפונה, טיפול המכונה 'טיפול המרה'. זאת מפני שטיפולי המרה מזיקים, אינם מועילים, ומפני שמשיכה חד-מינית אינה בעיה נפשית".
8 צפייה בגלריה
"תפיסה שבה פוסלים אדם בשם אלוהים היא תפיסה פסולה". דת ולהט"ב
(צילום: Konstantnin / Shutterstock)
גם הרב אביה רוזן, ראש מדרשת השילוב נטור, הוא בין החותמים על המסמך. "אני חבר בארגון רבני בית הלל ומאמין שהכבוד לכל אדם, כמו שהקדוש ברוך הוא ברא אותו, הוא אבן יסוד בתפיסה היהודית", הוא מסביר. "אני חושב שתפיסה שבה אנשים פוסלים אדם כזה או אחר בשם אלוהים היא תפיסה פסולה, כל עוד לא מדובר במישהו שפשע או עשה משהו למישהו. מדובר פה באנשים שכך הקדוש ברוך הוא ברא אותם".
אתם מתנגדים לטיפולי ההמרה ולהפניה אליהם, אבל מה אתם בעצם מציעים להומו דתי או ללסבית דתייה? מה הם כן אמורים לעשות לשיטתכם? להישאר בפרישוּת ולא לממש את אהבתם לבני מינם?
"אני חושב שהשאלה באיזו זוגיות האדם חי היא בחירה שלו, ואנחנו כרבנים צריכים ודאי לכבד את זה. כמו שלא מיניתי את עצמי כשוטר של ריבונו של עולם בסוגיות אחרות, גם בסוגיה הזאת אני לא שוטר. אני לא הולך לשנות את ההלכה שבה אני מאמין ודוגל או לעקם אותה כדי שיסתדר לי. הלכה היא הלכה. לפעמים יש התנגשויות קשות ויש דילמות, וצריך להתמודד איתן, אבל ההתמודדות עם הדילמות לעולם לא יכולה להיות על ידי זה שנפסול את האחר. זה לא פתרון לשום דילמה. נקודת המוצא של טיפולי המרה היא פסילה של האחר – התפיסה שלהם היא שיש פה מישהו שאלוהים ברא אותו פגום, ובאים לתקן אותו. אבל לא מדובר פה בפגם או ליקוי, אלא בבריאה שנבראה באופן אחר, עם נטיות אחרות, ואני לא זוכר שקיבלתי את המינוי לתת ציונים לריבונו של עולם על בריאה כזאת או אחרת".
דרך משפחת רוזן אפשר להתבונן בשינוי שחל ביחס של החברה הדתית ללהט"ב לאורך השנים. הרב אביה הוא בנו של הרב ישראל רוזן, מייסד מכון צומת העוסק במפגש שבין הלכה לטכנולוגיה, שהלך לעולמו לפני כשמונה שנים. בין השניים לא הייתה תמימות דעים בנושא היחס ללהט"ב. "הייתה אצלו חלוקה בין השאלה של היחס לקהילה הלהט"בית ובין הלגיטימציה למלחמה על זכויות הלהט"ב והרמת הדגל. התפיסה שלו הייתה שצריך לקבל אנשים בברכה כל עוד הם לא עושים מזה אידיאולוגיה ואג'נדה", מסביר הבן. "אני חושב שהדרישה להתחבא היא דרישה לא לגיטימית. אבי זיכרונו לברכה חשב שהסוגיה של ההעדפות המגדריות והמיניות שייכת למתחם הפרטי של האדם והיא לא עניין ציבורי. אני חושב שיש פה עניין ציבורי, בעיקר בשל קיפוח בוטה מאוד, ולכן יש בהחלט עניין לזעוק את זעקת העשוקים".
75 רבנים חתמו על מסמך נגד טיפולי המרה
(הפקה: הרב יצחק אייזנר, עריכה: שעיה אייזנר)
הנושא רלוונטי במיוחד לרב אביה רוזן ולמשפחתו מכיוון שאחד מילדיו הוא הומו דתי. "הוא חי בזוגיות עם בן זוגו. אין פה בבית קטגוריות של טובים יותר או טובים פחות. כולם היו בניי", אומר הרב.
אני מניח שהוא מגיע עם בן זוגו לסעודות שבת.
"כן, אין פה שום אישיו בנושא הזה. אני חושב שכל אדם הוא ראוי מצד עצמו, ושאלותיו הפרטיות צריכות להישאר במקום הזה. המאבק הציבורי הוא נגד הפסילה, הוא לא נועד כרגע לקידום אג'נדה פרוגרסיבית כזו או אחרת. שם אני לא נמצא".
לפעמים היכרות קרובה עוזרת לשבור מחיצות ולהבין דברים טוב יותר. היית אומר שהיציאה של הבן שלך מהארון השפיעה על התפיסה שלך בנושא?
"אני מניח שיש בזה איזה חלק, אבל כמי שעוסק בחינוך 30 שנה, אני פוגש רבים".
המתנגדים ללהט"ב מהציבור הדתי ישאלו: איך ייתכן שאלוהים ברא מישהו עם נטייה שהוא לא יכול להתגבר עליה ולהתמודד איתה?
"יש הרבה שאלות גדולות, אבל הפתרון לא יכול להיות באלימות ובפסילה. כהן שהתאהב בגרושה – איך הקדוש ברוך הוא אִפשר דבר כזה? איך הקדוש ברוך הוא אִפשר את השואה? יש הרבה שאלות גדולות. לפתור את השאלות על ידי מחיקת המציאות – לזה קוראים אלימות. בטח אם מדובר במעשה פסול ומסוכן כמו טיפולי המרה. הפתרון מתחיל בשינוי היחס המבטל ליחס מכבד, ותפקיד הרבנים הוא לתת מענה ככל האפשר במסגרת ההלכה. המענים ההלכתיים צריכים להיות מהסוג שמסתכל למציאות בעיניים ולא מוחק אותה".
"לפני 20 שנה לא חשבתי ככה"
"אני מתחיל שטיפת מוח, במשך כמה חודשים, כל שבוע", סיפר לאחרונה העיתונאי ערן סויסה בריאיון לרוני קובן, על טיפולי ההמרה שעבר בצעירותו. "זה מתחיל בזה שהוא (המנחה, ש"מ) אומר לי: 'אתה רוצה להיות בטובים? ברעים?' הוא מצייר מגרש כזה, ו'ברור שאני רוצה להיות בטובים'... והחלק הכי קשה בדבר הזה זה שאני באמת רוצה. אני רוצה את השינוי, אני מאמין בזה... עד שכבר היה דיכאון. התקשרתי לאחותי וצרחתי את החיים שלי, שאם הם לא מפסיקים את זה והם לא איתי, אני מתאבד".
החוויה הקשה של סויסה, שלבסוף הפסיק את ה"טיפולים" הללו ויצא מהארון, היא רק דוגמה אחת למה שחווים מי שנשלחים למפגשים המתיימרים לשנות נטייה מינית. התופעות השליליות והנזקים הנקשרים לכך הם הרקע למסמך ההלכתי שהתפרסם בשבוע שעבר. הרבנים שאיתם שוחחנו מבהירים שאין בכוונתם להקל ראש באיסור התורה על משכב זכר, אלא רק לקרוא לקבלה ולהכלה של אנשים הנמשכים לבני מינם.
8 צפייה בגלריה
הרב פרופ' דניאל שפרבר. "הרגשתי חובה – דתית, הלכתית והומנית – להסביר שהדבר הזה אסור"
(צילום: אוהד צויגנברג)
הרב פרופ' דניאל שפרבר, חתן פרס ישראל למדעי היהדות, התעמק בסוגיה בעידוד בתו, שולמית, שהיא מטפלת מינית במקצועה. "חקרתי ושאלתי רופאים, פסיכיאטרים וגם פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, וכתבתי חוות דעת הלכתית עצמאית, שהדבר הזה אסור וגורם נזק נורא, שיש אפילו אנשים שהתאבדו בגללו והוא לא מועיל בכלל", הוא מספר. "הרגשתי שיש חובה – דתית, הלכתית והומנית – להסביר לאנשים שהדבר הזה אסור".
הרבנית דבורה עברון: "גם נשים נשלחות לטיפולי המרה, וגם להן זה מזיק מאוד. זה שולח להן מסר שיש בהן משהו לא בסדר, וזה מסר שאסור שיישלח. כולנו נבראים בצלם, כולנו נולדים עם רצונות ושאיפות, ואנחנו בוחרים מה אנחנו מחייבים ומחייבות את עצמנו, ומהם העקרונות, הערכים והמחויבויות שעל פיהם אנחנו חיים וחיות"
על בסיס הפסיקה של הרב שפרבר התגבש המסמך הנוכחי, שעליו חתמו כאמור 75 רבנים ורבניות. הנושא לא היה זר לרב שפרבר: בת אחרת שלו, אביגיל, היא לסבית מחוץ לארון. "תראה, לפני עשרים שנה לא חשבתי ככה. לא יכולתי לחשוב ככה. העולם השתנה. הראייה משתנית", מודה הרב.
במסמך אין התייחסות לשאלה מה אתם, הרבנים, מציעים להומו דתי או ללסבית דתייה כן לעשות. איך הם צריכים לנהוג, אם הם רוצים להישאר דתיים ולנהוג לפי ההלכה?
"המסמך לא עסק בזה, הוא לא בא לפתור את כל הבעיות של הלסביות ושל ההומוסקסואלים. לגבי עצם העניין הזה כבר הבעתי את דעתי בכמה מסגרות שונות, שצריך לקבל את האנשים כפי שהם, ואפשר להכניס אותם לבית הכנסת ולתת להם עליות לתורה. אני לא בטוח אם אפשר שהם יהיו שליחי ציבור בתפילה, זו שאלה שהתלבטתי בה, אבל אמרתי שצריך לקבל אותם כפי שהם. הורים לפעמים מנתקים את הקשר עם הילדים, וזה דבר נורא, זה פשוט מוסיף מכאוב על מכאוב. היו אצלנו כמה פעמים קבוצות של הורים שבאו להתייעץ ולקבל איזו חוות דעת או הדרכה איך לנהוג כלפי הילדים. ילדים הם ילדים – אתה לא זונח אותם".
העובדה שיש לך בת לסבית השפיעה על עמדתך בנושא?
"זה מתקשר באופן כללי לתפיסות שלי, זה לא בא מזה".
כשהייתה לה בת זוג, היא התארחה אצלכם יחד איתה?
"כן. תקופה מסוימת היה לנו קשה מאוד ולא נוח, אבל למדנו להתמודד איתה. בסופו של דבר, אנחנו רוצים בשמחתם ובחדוות החיים של הילדים שלנו. לפעמים קשה – זה קשה להם וקשה לנו – אבל צריכים להתמודד עם כל מיני דברים, ולקבל דברים שלאו דווקא מסכימים איתם".
אשת ההלכה הרבנית דבורה עברון נכללת גם היא בין החותמים והחותמות על המכתב הפומבי. "גם נשים נשלחות לטיפולי המרה, וגם להן זה מזיק מאוד", היא מזכירה. "זה שולח להן מסר שיש בהן משהו לא בסדר, וזה מסר שאסור שיישלח. כולנו נבראים בצלם, כולנו נולדים עם רצונות ושאיפות, ואנחנו בוחרים מה אנחנו מחייבים ומחייבות את עצמנו, ומהם העקרונות, הערכים והמחויבויות שעל פיהם אנחנו חיים וחיות. כשאנחנו נתקלים ונתקלות בקשיים, זה לא כי משהו לא בסדר בנו או נולדנו חלילה עם מום, אלא כי אלה החיים".
8 צפייה בגלריה
הרבנית דבורה עברון. "גם נשים נשלחות לטיפולי המרה, וגם להן זה מזיק מאוד"
(צילום: יונית שילר)
לפעמים יש לאנשים נטייה לחלק את החברה בצורה דיכוטומית לשמרנים ופרוגרסיבים, אבל בחלוקה הזו הלהט"בים הדתיים נופלים בין הכיסאות, כי הם לא רוצים לוותר על העולם הדתי ועל הערכים שהם גדלו עליהם.
"נכון. פעם אמרה לי אישה לסבית שכשהיא אומרת שהיא לסבית דתייה, הדתיים לא מבינים אותה וגם הלסביות החילוניות לא מבינות אותה. משני הכיוונים מצפים ממנה לוותר על הקדוש ברוך הוא בחייה, וזו ציפייה קשה. החיבור לקב"ה הוא מקור כוח בשבילה. מה פתאום להגיד לה לוותר על זה? היא מחפשת דרך בעבודת השם".
"קנאות דתית? זו פשוט הומופוביה"
המכתב הפומבי של הרבנים מסתמך על קביעות של ארגונים מקצועיים בתחום בריאות הנפש. מצוין בו שמחקרים רבים מצאו כי הטיפולים המכונים "טיפולי המרה" אינם מועילים, וניירות עמדה של ארגונים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים בארץ ובעולם מזהירים מפני הסכנות הכרוכות בהם, היות שהם מתמקדים בניסיון לעורר רגשות אשם והלקאה עצמית – מה שעלול להגביר את הסיכון לאובדנות בקרב המטופלים. יתרה מזאת, המסמך מזכיר שאנשי מקצוע אינם רואים במשיכה חד-מינית בעיה נפשית, והומוסקסואליות אינה נחשבת הפרעה פסיכיאטרית בספר ה-DSM – המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות – כבר משנת 1973.
המסמך קובע כי "כל טיפול שמטרתו לשנות את נטייתו המינית של אדם הוא משפיל, מבזה וגורם לנזק נפשי עמוק. נזק זה אינהרנטי לטיפול, שהרי נקודת המוצא של הטיפול היא שהמטופל, כפי שהוא, אינו רצוי, ועליו להחליף את זהותו למשהו אחר". הוא קובע שהשפלת אדם אסורה ומוגדרת כעבירת "אונאת דברים". עוד הוא פוסק כי ההפניה ל"טיפולי המרה" נחשבת "אונאת ממון" – על פי ההלכה, אסור לשקר או להטות את האמת כדי שלקוח ירכוש מוצר או שירות, וכל שקר כזה הוא עבירה על איסור אונאת ממון.
הרבנים מזכירים את מצוות "לא תעמוד על דם רעך" שמחייבת להתערב ולעזור כאשר אדם מעם ישראל נמצא בסכנה, וממנה ברור לשיטתם שאין לשלוח אדם לפגיעה חמורה, כמו זו שעלולה להיגרם לו בטיפולים שמתיימרים לשנות נטייה מינית. "עלינו לקבל אנשים שנמשכים לבני מינם באהבה. לא רק שאיננו מעודדים חטא בכך, אלא זאת קיום מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'", נכתב במסמך.
הרב יצחק אייזנר: "הרבה דברים השתנו. מהי המשפחה המסורתית והנורמלית? לאברהם אבינו הייתה פילגש, ליעקב אבינו היו שתי נשים ושתי שפחות. הדברים משתנים, והיום החברה מקבלת דברים אחרים"
הרב יצחק אייזנר, מיוזמי המסמך ומי שניסח את הטקסט הסופי, פעיל כבר שנים בקידום מעמדם של להט"בים דתיים. בין השאר הוא ארגן מפגשים בין רבנים ללהט"בים מהמגזר הדתי, ומתנדב בקו חם. "כשכתבתי את המסמך התייעצתי עם להט"בים דתיים, ביקשתי מרבים מהם לתת הערות והם עזרו לי לדייק את הנוסח", הוא משתף. "אני מאמין שבכל הצהרה והחלטה צריך להתייעץ עם האנשים עצמם שהם מושא ההחלטה. היה לי חשוב לשמוע את המשוב שלהם. הם לא יזמו את המסמך, הוא לא בא מטעמם, אבל היה לי חשוב לדבר איתם".
אייזנר, חבר בארגון רבני בית הלל ובארגון "תורת חיים", אומר שמילות המפתח הן הכלה וקבלה: "אני פעיל בנושא הזה כבר עשר שנים. כל השנים האלה לא קרה פעם אחת ששאלו אותי מה דעתי באיזשהו נושא הלכתי. זה לא מה שהדתיים הלהט"בים רוצים לשמוע מרבנים בקשר לחוויה שלהם, הם מסתדרים בנושאים ההלכתיים בלעדינו. הם רוצים מאיתנו חמלה, הבנה, הכלה, קבלה ואהבה. לעזור להם להתקבל כשווים".
לדבריו, מהמשוב שקיבל מלהט"בים דתיים, החלק השלישי של המסמך הוא החלק החשוב ביותר בעיניהם. "זה החלק שאומר שלא צריך את זה, מיותר ללכת ל'טיפול' כזה, כי נטייה מינית היא לא בעיה נפשית", הוא מפרט, "המסר הוא שריבונו של העולם אוהב אתכם כמו שאתם ואנחנו אוהבים אתכם כמו שאתם".
העניין הוא שהיום טיפולי המרה לא יקראו לעצמם ככה, אלא יתחבאו מאחורי מכבסות מילים כמו "בירור נטייה מינית" וכדומה. איך אנשים יכולים לדעת ממה להיזהר?
"יש אפילו שמות מכובסים יותר בסגנון 'העצמה עצמית' או 'עלייה בקדושה', ששואפים לאותו עוול ולאותו רוע. אנשים שעוברים את זה ממש חיים בטראומה, דברים נוראים. אם תכלית הטיפול היא לשנות את הנטייה המינית, זה הדבר עצמו. אם מטפל רוצה לעזור לאדם להתמודד עם זה שכל הסביבה שלו לוחצת עליו, אינה מקבלת אותו ודוחה אותו, או לעזור לו להבין איך לעבור את התקופה הקשה של היציאה מהארון – בדברים האלה בוודאי כדאי לפנות למטפלים מקצועיים; אבל ברגע שרוצים לשנות את הנטייה, לשנות את האדם, לא ללמד אותו איך לחיות עם עצמו ולפרוח עם כל היכולות שיש לו אלא לשנות אותו – אז ודאי שאלה 'טיפולי המרה'.
"יש הוכחות מדעיות שזה לא עובד. לי אין שום משיכה לבני המין שלי, ואני מבין שיש אנשים שנמצאים בקצה השני, שאין להם שום משיכה לבנות המין השני. גם אם יש רצף של משיכה מינית, זה לא אומר שאתה יכול להזיז את המיקום שלך על הרצף לאן שאתה רוצה".
ההתנצלות של שמואל לקס, שעסק בעבר בטיפולי המרה: "טעיתי"
הוא מוסיף כי "התומכים ב'טיפולים' יגידו שהם מכירים בחורים שהתחתנו וכל מיני 'סיפורי הצלחה'. מה זה 'הצלחה' אצלם? אילו הם עושים בדיקה מדעית, היו מוצאים שלא השתנה כלום, אבל אנשים עוברים איזשהו אילוף. הם מלמדים את עצמם איך לעשות אקט אינטימי, באופן פיזי. לומדים איך לתפקד כמו בן זוג ביחסים הטרוסקסואליים, ואז עם היכולת הזאת הם מתחתנים. בחור כזה שהתחתן עם אישה אולי אוהב את אשתו, אבל לא יהיה לו חשק אליה, הוא לא יהיה מאוהב בה, לא תהיה רומנטיקה ולא תהיה אינטימיות רומנטית. אם מדובר באנשים דתיים, אז בליל הטבילה במקווה, היא חולמת על זה שעכשיו יתגשמו חלומות נעוריה וסופרת את הדקות, ומה הוא? הוא חוזר במוח של התרגילים שלמד כדי שיוכל לתפקד כמו רובוט. היא מיד חשה את זה, זה לא מספק אותה בשום פנים ואופן, והתסכול הוא נורא. בינתיים עושים ילדים, ואחרי כמה שנים הם כבר לא יכולים לסבול את זה עוד, הכול מתפוצץ, ועוד משפחה מפורקת בישראל. לזה הם קוראים 'הצלחה'. זה פשוט מזמין אסונות. אנשים לא אחראיים, שחושבים שהם פועלים בשם האל ומקדשים שם שמיים, עושים נזק עצום".
יש תחושה שבחוגים החרד"ליים, השמרניים יותר, יש אובססיה לנושא הלהט"ב. יש רבנים וגורמים דתיים שמקדישים לזה אנרגיות רבות יותר מאשר בביקורת על מחללי שבת, אוכלי שרצים או כל דבר אחר. אתה יכול להבין למה זה קורה?
"בתוך הציבור הכללי, לא רק הדתי, עדיין רווחות הרבה הומופוביה ולהט"בופוביה. לציבור הכללי אין דרך להצדיק את זה או לעטוף את זה במעטפת מוסרית, אבל לאדם דתי נוח להשתמש בסיסמאות שהוא שמע סביב הנושא באיזשהו הקשר תורני. אנשים שנותרו עם ההומופוביה והתיעוב, כי הם התרגלו לתחושות האלה, ירשו אותם מהתרבות או מהסביבה, מרשים לעצמם לא לזוז מזה – כי הם יכולים לנצל את מה שנראה להם כמו ההבנה הנכונה של התורה כדי להמשיך להיות הומופובים. הם פשוט הומופובים שעוטים סביבם איזושהי הילה של קדושה. הם קוראים לזה קנאות דתית או משהו מעין זה, אבל זו פשוט הומופוביה".
ובכל זאת הם יזכירו שהתורה אוסרת על משכב זכר.
"לא ברור למה הפסוק מהתורה מתייחס, אבל נניח שיש מסורת שלפיה הוא מתייחס לאקט מסוים מאוד. דתי שומר מצוות יכול למצוא מן הסתם ביטויים אחרים לתשוקות שלו, חוץ מהאקט הספציפי הזה. האנשים האלה לא בודקים מי מחלל שבת עד כדי כך, והם לא בודקים אם אשתו של מישהו הולכת למקווה. בציבור יכולים להיות הרבה אנשים שעוברים על איסורים, שחיים עם נשותיהם אף שהן לא טובלות במקווה. אף אחד לא מתייחס לנושא הזה באותה רמת חומרה. למה להניח שהאדם שעומד מולך עובר על איסור?"
המבקרים מתוך הציבור הדתי ידברו על כך שהלה"טביוּת מערערת על מבנה "המשפחה המסורתית", או שיש בה משהו "לא טבעי".
"הרבה דברים השתנו. מהי המשפחה המסורתית והנורמלית? לאברהם אבינו הייתה פילגש, ליעקב אבינו היו שתי נשים ושתי שפחות. הדברים משתנים, והיום החברה מקבלת דברים אחרים".
להסתכל לאנשים בעיניים
גם הרב אלקנה שרלו מירוחם, בוגר ישיבת ההסדר המקומית, מלווה להט"בים דתיים כבר עשור. "החלטתי להיות מהדמויות הרבניות שמכבדות, מקבלות, תומכות, עובדות ביחד", הוא מעיד, "מתוך מפגש עם חוויות של אנשים ונשים, כולל סיפורים על טיפולי המרה, התגבשה ההבנה מה הטיפולים האלה גורמים ומה עומד מאחוריהם".
כמי שהזדמן לו להרצות וללמד במגוון מוסדות, כולל מכינות, תיכונים, ישיבות ומדרשות, הוא פגש במהלך השנים תלמידים להט"בים רבים. הוא משוכנע ש"טיפולי ההמרה" רק גוזרים אומללות על מי שמתנסים בהם. "אני לא יועץ, לא פסיכולוג, לא מטפל. אני רב. אני יכול לשמוע, להקשיב, לשקף, להדהד ולתמוך. כשיש שאלות השקפתיות, התפקיד שלי הוא להתייחס אליהן: איך אלוהים ברא אותי ככה? מה זה אומר? אלוהים אוהב אותי או לא אוהב אותי? מה אלוהים רוצה ממני?" הוא מפרט. "כשיש שאלות הלכתיות, מדברים גם על שאלות הלכתיות – אילו אופציות יש? אם האופציה שנראית נכונה למאזין או למאזינה היא לחיות עם בן זוג או בת זוג, אז אנחנו מדברים על זה".
הרב אלקנה הוא אחיין של הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון רבני צֹהר ואחד מהרבנים המוכרים בציונות הדתית. "הוא התחיל את זה לפני כולם. הוא הדמות שלימדה אותי ואותנו להיות בקשר עם אנשים, להסתכל להם בעיניים, להבין שהתפקיד שלנו זה לא להגיד 'לא', אלא להגיד מה כן ואיך כן", הוא אומר. אף על פי כן, בניגוד אליו, דודו המפורסם לא חתם על המסמך. "אני מגדיר את עצמי כ'רב שטח', ורבני השטח, מכיוון שהם פועלים יותר עם אנשים – יש להם יותר תעוזה", הוא מסביר.
הבשורה הזו לא הגיעה לאגפים שמרניים יותר של הציונות הדתית, שם הלחימה נגד להט"ב הפכה להיות מעין דגל.
"הוויכוח הגדול הוא באמת מול הקולות שעולים מהעולמות השמרניים. תדע לך שאנחנו מנסים המון לייצר מפגשים, וזה לא מצליח. יש עדיין כתף קרה, יש עוד עבודה. לא להאמין כמה השתנה, ועדיין יש חבר'ה בארון שצריך ללוות אותם, ויש קשיים ומתחים. אני יושב בשיחות זום עם הורים, וקורים שינויים, אבל המגמות והשינויים הגדולים לא תמיד פוגשים את הנער שבארון, ואותו צריך ללוות".
