אדריאנה טורק האוסטרלית יצאה אל אולם מקבלי הפנים בנתב"ג בתחילת השבוע בזרועות פתוחות ועם דמעות בעיניים. מול עיניה ניצב רענן גדרון, והשניים התחבקו ארוכות, תוך כדי שטורק אומרת שוב ושוב: "אז הנה בן הדוד האבוד שלי, הנה אתה". המפגש הזה היה סיומו של מסע ארוך שהשניים יצאו אליו, מבלי להכיר אחד את השנייה, כדי למצוא את קרובי משפחתם האבודים ברחבי העולם.
טורק (74), ילידת ניו זילנד שמתגוררת בעיירה מרימבולה באוסטרליה, חלמה על הרגע הזה במשך שנים. אביה, הנס, שהגיע לניו זילנד מהולנד בשנות ה-30 של המאה ה-20, לא אהב לדבר על המשפחה שהוא השאיר מאחור באירופה הישנה. מבחינתו, כך היא מעידה, הם כנראה היו שייכים לעבר, והוא חי בתחושה שלא נותר מהם איש. "הוא מעולם לא דיבר על חייו לפני שהיגר", היא מספרת, "את כל מה שידעתי על עברו באירופה ינקתי ממעט המידע שאימי נתנה לי".
גלריה


המפגש של אדריאנה טורק ורענן גדרון בנתב"ג. "מצאתי אנשים נפלאים בצד השני של העולם"
(צילום: MyHeritage)
כמי שנולדה בניו זילנד והיגרה לסידני בגיל צעיר, טורק לא הרגישה שייכת לאף קבוצה אתנית מובנית. בעוד אביה היה יהודי ואימהּ נוצרייה, היא גדלה בבית שבו האמונה לא הייתה הדבר המרכזי ביותר.
"תמיד חשבתי לעצמי שאם יש אלוהים, איך הוא יכול לתת לאדם כמו היטלר לעשות את מה שהוא עשה", היא אומרת בשיחה עם ynet. "אבא שלי הגיע לאוקלנד מאמסטרדם ב-1937. אחרי שחבריו עדכנו אותו שעליו לברוח, הוא הגיע לצד הדרומי של כדור הארץ, השתקע ובהמשך הכיר את אימי. מאוחר יותר בחיי גיליתי שאימי רצתה להתגייר עבורו, אבל הוא סירב ואמר שהוא לא רוצה שילדיו יהיו יהודים, למקרה ששוב יהיו פרעות נגד היהודים ומשהו רע יקרה לנו".
אף על פי שלא שמרה על שום זכר לאורח חיים יהודי, ולדבריה הקהילה היהודית האוסטרלית לא קיבלה אותה, היא תמיד רצתה לבחון את הסוגיה. רק בחג המולד של 2024, כאשר אחיה הצעיר נמצא מת ממנת יתר והיא נותרה ללא משפחה קרובה, צץ מחדש הרצון שלה לגלות מה קרה לשאר משפחתו של אביה. "המוות של אחי היה קשה עבורי, הייתי בחושך גדול כי נותרתי לבד ללא משפחה קרובה, וחיפשתי להיות שייכת", היא מספרת, "למזלי מצאתי אנשים נפלאים בצד השני של העולם שהם גם בני דודים שלי".
טורק מגלה שהיה זה הפיגוע בחוף בונדיי בסידני, בחודש דצמבר, ששכנע אותה באופן סופי להתחיל את המסע אל העבר המשפחה שלא הכירה. היא פנתה לאתר MyHeritage, רכשה ערכת דנ"א וגילתה לתדהמתה שיש קרובי משפחה משושלת סבתה שנותרו בחיים.
"הפיגוע יצר הרבה אנטישמיות באוסטרליה, ואני גרה במקום שאין בו קהילה יהודית גדולה", היא אומרת, "כשהתחלתי לספר לחברים שאולי אטוס לישראל כדי לבקר את קרובי משפחתי היו הרבה תגובות של חשש בגלל המצב הביטחוני. אמרו לי 'אל תלכי', אבל הרגשתי חייבת ואמרתי לעצמי בציניות: תראי, בגילך את צריכה למות היכנשהו, אולי בישראל – אבל האמת היא שבאתי לכאן כדי למלא את החוסר שלי, על כך שחייתי בלי משפחה מרבית חיי".
תיעוד מהפיגוע בסידני. שכנע באופן סופי לצאת למסע
(צילום: אליהו בן ציון)
בזמן שטורק מספרת את סיפורה יושב לצידה רענן גדרון מכפר נחמיה ומאזין ברוב קשב. הוא בן דודה מדרגה שנייה, והיא פגשה אותו בפעם הראשונה רק השבוע. אביו של רענן ואביה היו בני דודים; סבתא שלה וסבא שלו היו אחים ושניהם נרצחו בשואה. לאחר מלחמת העולם השנייה, למרות ניסיונות מצד אביו של רענן ליצור קשר עם אביה של אדריאנה, האחרון לא נענה והקשר לא נוצר. "היום אני כועסת על אבי על כך שלא ענה לו", היא מספרת, "כי יכולתי להכיר את האנשים הנפלאים האלה קודם לכן. יש לי חמישה בני דודים שניים בישראל, איזה כיף לי".
קשר דם
לאחר שתוצאות בדיקת הדנ"א של טורק שבו מ-MyHeritage והיא חוברה למשפחה בגרמניה, צוות המחקר של האתר נכנס לפעולה, ובמחקר שורשים מדוקדק הצליח לאתר ולבנות את חלקי הפאזל ההיסטורי של המשפחה. הוא מצא שיש לאדריאנה קרובי משפחה בישראל, בהם גדרון.
"לא ידעתי על אדריאנה. ידעתי שלאבי היו קרובי משפחה ברחבי העולם, בגרמניה, בברזיל ובארצות הברית, אבל הצד האוסטרלי של המשפחה לא היה מוכר לי", הוא מעיד. "לאורך השנים ניסיתי לבנות עץ משפחתי, אבל אבי נפטר ב-1989 ואימי נפטרה לפני תשע שנים. היא כתבה עץ משפחתי יחד איתי לפני מותה, אבל לא הכרנו את הצד האוסטרלי, ועכשיו אנחנו מחיים זיכרונות שלנו ואת האהבה שלנו כבני דודים שניים ושלישיים".
אחרי שהבדיקה גילתה לטורק שיש לה קרובי משפחה בגרמניה, היא חשבה לנסוע תחילה למרכז אירופה כדי להכיר אותם, אבל גדרון אמר לה: אם את כבר טסה רחוק כל כך, תגיעי גם לישראל. התשובה החיובית שלה לא איחרה לבוא, ובשבת האחרונה היא נחתה בישראל בטיסה מגרמניה.
"הכרתי שני סוגים שונים של אנשים מהמשפחה המורחבת שלי בזמן קצר, מגרמניה ומישראל, והם מעניינים יותר מהאנשים שאני מכירה בניו זילנד ובאוסטרליה", היא אומרת בחיוך. "כשאני מסתכלת על המשפחה מישראל אני יכולה לראות בהם את הפנים של אבי. המפגש הזה הוא כמו תרפיה קבוצתית. הם מעניינים מאוד, מבשלים נהדר ומעל לכול הם חייבים לקבל אותי כי אני במשפחתם, בדם".
"זה לא רק קשר דם, זה קו ישיר בין הלבבות", אומר גדרון, "אני בטוח שזה דבר חשוב עבורך ועבורנו, לדעת שאנחנו משהו בתוך הדבר הגדול הזה. הרי כל חברה מתחילה ממשפחה, לא?"
טורק אומרת שהיא מתענגת על כל מפגש עם בן משפחה בישראל. "כיף לי להיות נאהבת ולהתאהב במשפחה שלי. אני יכולה לספר לך שמאז הנחיתה אני בוכה מהתרגשות, אבל פחות בוכה מהתקופה שלי לפני כן באוסטרליה", היא מציינת. "פה בפעם הראשונה אני יכולה לבכות עם אחרים על השואה ויש לי צבעים חדשים בעולם. אני גם יכולה לומר שהקשר שלי לעולם השתנה ולא יהיה אותו דבר לאחר הביקור הזה, כי גם בגיל 74 הבנתי דברים חדשים על העולם ועל משפחה".
ומה יקרה עכשיו, אחרי שהם הכירו? ובכן, ברור שלבני המשפחה בישראל יש הזמנה פתוחה לאוסטרליה, ואדריאנה כבר הבחינה שהדור הצעיר יותר במשפחתה עומד לנצל את ההזמנה הזו. "אני מטפלת בחיות כמו קנגורו וולבי באוסטרליה, כך שהם תמיד מוזמנים לבקר וללטף אותם כמוני", היא אומרת, "המשפחה החדשה הזו מבריאה אותי, היא דבר נדיר".









