ב-7 באוקטובר 2023, בבוקר שמחת תורה, שהה ד"ר דניאל ברל (36) בישראל אצל קרובי משפחתו. "לקח לי כמה שניות להבין מה קורה. דפקתי על דלתות בבית כדי להעיר את כולם ויחד רצנו למרחב המוגן. הייתי בהלם כשהבנתי מה קורה, זה היה כמו סיוט שמתממש במציאות", אומר ברל.
ברל הוא אחד מהעולים האחרונים שהגיעו לישראל מצפון אמריקה בשנת 2025, וסיפורו האישי משתלב במגמה רחבה יותר. מנתוני סיכום השנה של ארגון "נפש בנפש" עולה שבמהלך השנה עלו לישראל 4,150 עולים חדשים מצפון אמריקה - הנתון הגבוה ביותר מאז 2021, וגידול של 12 אחוזים לעומת השנה הקודמת. הגיל הממוצע של העולים עמד על 31, נתון שממחיש עד כמה העלייה מהמקומות האלה מושכת צעירים ובני משפחות גם יחד.
ברל אומנם נולד בארצות הברית, אבל כשפרצה המלחמה, כל מה שרצה הוא להישאר בארץ ולעזור ככל יכולתו. העובדה שהיה עליו להתחיל עבודה חדשה שאליה התקבל, בתחום הרפואה, כפתה עליו לחזור בלב כבד וברגשות מעורבים. "ממקום עבודתי אמרו לי שעליי לחזור ולא לדחות את הגעתי. חלפו מספר ימים עד שהצלחתי לאתר טיסה חזרה", הוא מספר. "הדרך הייתה לא פשוטה וכללה מספר לא מועט של עצירות. עם זאת, ברגע שידעו שאני מגיע מישראל, דאגו לי בכל נקודת עצירה למזון ולשתייה".
עם הגעתו למיאמי הוא עבר רגע של חשבון נפש. אחרי 15 שנות לימודים והכשרה רפואית, הוא קיבל את התפקיד שחלם עליו, אבל מצא את עצמו עוזב את ישראל דווקא ברגע של משבר לאומי. "הרגשתי שלא נכון לעזוב את ישראל בזמן שהדם של עם ישראל נשפך. סדרי העדיפויות שלי השתנו", אומר ברל.
היה לו קשה לחזור לעבודה באמריקה, ובשלב הזה הוא הבין שהחיים שלו צריכים להיראות אחרת. הוא החליט לפעול כדי לבנות את עתידו בישראל. "מה שקרה ב-7 באוקטובר גרם לי להבין שאני צריך להאיץ את תוכניות העלייה שלי. לא יכולתי לקבל את העובדה שאני מטפל בתושבי ארצות הברית במקום להגיש עזרה בישראל", הוא מספר.
"לעזוב זו טעות כי האנטישמיות מרימה ראש"
לאחרונה, ממש עם תום השנה, עלה דניאל ברל לישראל בסיוע ארגון "נפש בנפש" ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל וג'ואיש נשיונל פאנד ארה"ב.
מאז ומתמיד היה לו קשר משפחתי עמוק לישראל. "החיבור שלי לישראל תמיד היה קיים. זה משהו שגדלתי עליו בית הוריי. לא כרעיון מופשט, אלא כחלק ממי שאנחנו כמשפחה", הוא מעיד.
הביקור הראשון שלו בישראל היה כשהיה בן 10. "בפעם הראשונה שהגעתי לכאן, הרגשתי איך האוויר פשוט שונה - התחושה הזו נשארה איתי", הוא משחזר, "המפגש עם ישראלים והחברוּת שנוצרה עם בני גילי יצרו עבורי חיבור הרבה יותר עמוק ואישי לישראל".
הוא יצר בישראל קשרים אישיים עם מדריכים וחברים מקומיים. אחרי סיום התיכון הגיע לישראל לשנה לפני הלימודים בקולג' ולמד בישיבה. מה שהתחיל כתוכנית לשנה אחת בלבד נהפך במהרה למשהו עמוק הרבה יותר. הוא התאהב בישראל וחלם לעלות אליה ביום מן הימים.
ברל הוא רופא מרדים שמעניק טיפול באופן פרטי למבוגרים ולילדים. הוא למד רפואה ועובד כיום כרופא על קו ישראל-ארה"ב (Travel work). הגמישות הזו סייעה לו להגשים את חלומו, שכן הוא יכול להמשיך לעבוד לפרקים בארה"ב כדי לפרנס את עצמו, במקביל להשתקעות בישראל ופיתוח קריירה בה. הוא קיבל אישור לעסוק ברפואה בישראל וכעת מחפש משרה שתאפשר לו לשמור על האיזון הזה. רמת העברית שלו טובה, ונוסף על כך הוא דובר גם ספרדית, כך שהשפה לא תהיה מכשול עבורו.
קרובי משפחתו וחברים קרובים קיבלו את פניו בנמל התעופה בן גוריון בטיסת העלייה שלו. "אני מתכנן לגור באזור תל אביב ומחפש דירה באזור", הוא מספר.
בימים שבהם נתוני עזיבת הארץ גבוהים מהרגיל, עם כ-69 אלף ישראלים שעזבו את הארץ ב-2025, יש לדניאל מסר חד וברור להעביר. "רבים מהעוזבים חושבים שהדשא של השכן ירוק יותר, אבל הם יבינו מהר מאוד שלא כך המצב. עכשיו הם רואים שיש בישראל בעיות רבות במגוון תחומים, אבל גם במדינות אחרות יש בעיות. לעזוב זו טעות כי האנטישמיות מרימה ראש. הבית הוא בישראל, אסור לוותר עליו", אומר ברל.
מייסד-שותף ומנכ"ל נפש בנפש, הרב יהושע פס, רואה בסיפורו של ברל שיקוף של קשר עמוק ובלתי אמצעי של יהודי התפוצות לעם ולמדינת ישראל. "דווקא מתוך חוויית השבר והכאב של 7 באוקטובר, בחר דניאל לא להתרחק, אלא להתקרב ולהפוך את החיבור האישי לישראל למהלך חיים אמיץ של עלייה", אומר הרב פס. "רופאים ואנשי מקצוע כמותו מחזקים לא רק את מערכת הבריאות, אלא גם את החוסן הלאומי של מדינת ישראל. בארגון נפש בנפש אנו גאים ללוות עולים שמגיעים מתוך תחושת שליחות ורצון כן להיות שותפים בבניית העתיד של החברה הישראלית".
