עיניהם של מיליוני צופים ברחבי העולם ממוקדות כולן בחפץ עגול – כדור – אבל איך התגלגלה המילה העברית הזאת למגרש? בזמן שאצל רובנו יש למילה הזו קונוטציה של משחק והנאה, בעולמו של ישעיהו הנביא היא התקשרה דווקא לעולם מושגים עגום וקודר הרבה יותר, של זעם וחורבן.
מילה מהמקורות – הפרקים הקודמים:
- מהמדרש למגרש: סיפורה של המילה "תיקו"
- קיין, אמבאפה וחצי המנשה: גלגולה של המילה "חלוץ"
ישעיהו מלהטט בכדור פעמיים בנבואותיו. בפעם הראשונה, הנביא פונה ישירות לשר הבכיר שבנא ומאיים עליו שבעתיד לבוא "צָנוֹף יִצְנׇפְךָ צְנֵפָה, כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם" (כ"ב, י"ח). בפעם השנייה, בנבואת המצור על ירושלים, המילה חוזרת כתיאור לצבא אויב המקיף את העיר: "וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב" (כ"ט, ג'). כאן נולדה מחלוקת פרשנית ולשונית מרתקת לגבי מהות המילה: האם מדובר בחפץ עגול ששמו "כדור", או שמא יש לראות באות הפותחת כ"ף הדמיון, כלומר "כמו הדוּר"?
סיפורו של הכדור | מילה מהמקורות
(באדיבות משב. הגשה: ענת קורול-גורדון)
המובן של המילה דוּר קשור לעיגול, כריכה והקפה. רש"י נראה כמי שהעדיף את האפשרות הראשונה, אבל הוא מציין שאצל חז"ל הכוונה לחפץ "שזורקין אותו ומקבלין מיד ליד". כך למשל נכתב בתוספתא במסכת שבת: "שאין מטלטלין מרשות לרשות, כגון אלו שמשחקין בכדור ברשות הרבים, ויצא כדור מתחת ידו של אחד מהם חוץ לד' (4) אמות". מעניין שבכמה מקורות המשחק בכדור מיוחס באופן ספציפי דווקא לבנות (המילה "כדורבנות" מפורשת במובן של כדור שבנות משחקות בו).
מקור מסקרן בתלמוד הירושלמי (מסכת תענית, ד, ה) מייחס לכדור השפעה שלילית במיוחד, תוך שהוא קושר אותו לסיבות שהובילו לחורבן העיר "טור שמעון". העיר הזו נחרבה, כך נכתב, מפני ש"היו משחקים בכדור".
אם הגינוי למשחק קשור לביטול תורה, לקלות דעת או למשחק בשבת, בדיונים ההלכתיים הנוגעים למלאכות האסורות ביום הקדוש עסקו בשאלה האם לכדור יש דין של דבר "מוקצה", והאם מותר "לטלטל" אותו בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים. מחבר ה"שולחן ערוך", רבי יוסף קארו, החמיר ואסר, אולם חלק מפוסקי ההלכה שבאו אחריו, כמו רבי משה איסרליש, בחרו להקל. הרב עובדיה יוסף אסר אותו בשבת על בוגרים, אך התיר לילדים.
בזמן שרוב האנושות עוד האמינה שהעולם שטוח, בתלמוד הירושלמי ובזוהר כבר נאמר שהעולם מתגלגל ככדור: במסכת עבודה זרה בירושלמי נכתב "שהעולם עשוי ככדור", מאות שנים לפני גלילאו גליליי. בימי הביניים נוצר הצירוף "כדור הארץ", ובעברית החדשה נוספה למילה כדור המשמעות של "קליע". כיום בלשון הדיבור "כדור" הוא גם תרופה בצורת גלולה.
מפרקי אבות למבשלי שערים: אומנות המסירה
אם מדובר בחפץ עגול ואם מדובר בפעולת הקפה, החיבור העמוק ביותר בין הכדור ליהדות נמצא באחת הפעולות החשובות על כר הדשא: המסירה. המשנה במסכת אבות נפתחת באחד המשפטים המכוננים ביותר של היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה: "משה קיבל תורה מסיני וּמְסָרָהּ ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מְסָרוּהָ לאנשי כנסת הגדולה". מה שנמסר מדור לדור הוא מה שמחזיק את הרצף. כמו כדור שעובר מרגל לרגל, כך גם התורה, הידע והזהות היהודית אינם נשארים במקום אחד, אלא נעים הלאה, ומקור כולם במעמד הר סיני.
הכדור הרשמי של מונדיאל 2026
(צילום: Alex Grimm / Getty Images North America / AFP)
ההקבלה לעולם הספורט פשוטה: בשני העולמות – בשרשרת הדורות וגם במגרש – הקסם וההמשכיות תלויים בפעולת המסירה. שחקן אנוכי, ששומר את הכדור לעצמו ואינו משחרר אותו בזמן, מחבל בסיכויים של הקבוצה לנצח ועלול לגרום להפסד במשחק. כך ערכים, חוכמה ותרבות שאינם מועברים הלאה, לדור הבא, סופם להיעלם מהעולם.
אולי אין זה מקרי ששם משפחתו של אשף הכדורגל הגדול בכל הזמנים, לאו מסי, נשמע כמו הדהוד ישיר של אותה "מסירה" היסטורית. אז בפעם הבאה שאתם מתלהבים מקַשָּׁר ששולח מסירה גאונית שחותכת את ההגנה כולה, תזכרו שלא מדובר רק בטקטיקה מודרנית אלא גם ברעיון יהודי בסיסי: כדי לנצח, אסור לשמור את הכדור אצלך. חייבים למסור אותו הלאה.
הכתבה באדיבות ערוץ משב – מה שיהודי בישראל, הנותן במה לתכנים הקשורים לזהות יהודית משותפת בחברה הישראלית ומופעל בידי ארגון רבני צֹהר
