לא מעט קווי דמיון אפשר לשרטט בין "עלילות גילגמש", האפוס המסופוטמי הקדום, לסיפורי התנ"ך. מבט מעמיק מגלה שהדמיון בין השניים, שקיים בין השאר בסיפור המבול, אינו רק עלילתי: הוא קיים גם בפתגמים ובדברי חוכמה.
לאחרונה יצא לאור בהוצאת כרמל תרגום חדש לעלילות גילגמש של יורם (יורי) כהן, פרופסור בחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, ושל נתן וסרמן, פרופסור בחוג לארכיאולוגיה והמזרח הקרוב הקדום של האוניברסיטה העברית. התרגום החדש לעברית הוא הזדמנות לבחון את הקווים המקבילים בין היצירה המסופוטמית לספר הספרים שלנו.
פרופ' כהן מציין כי פתגמים שונים מספר קהלת מופיעים בצורה דומה גם בעלילות גילגמש. בפרק ט' בקהלת נכתב: "בְּכׇל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר. רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כׇּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ; כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחׇכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה".
בעלילות גילגמש נכתב: "יהיו נא בגדיך נקיים, ראשך חפוף, גופך רחוץ במים. הבט בעולל האוחז בידך, התענג נא על אשתך בחיקך. זה גורל [האנושות], וכל חי [ימצא את יום פקודתו]".
"זה מעיד שבמזרח הקדום הייתה חוכמה משותפת ומיתוסים משותפים", אומר פרופ' כהן. לדבריו, התנ"ך אינו ספר שאפשר להבין לבדו, והוא שאב לא מעט דברים מהתרבות המסופוטמית. הוא מביא דוגמה נוספת מעלילות גילגמש למקטע של פתגמי חוכמה: "אחד הוא רק אחד, ואילו שניים הם שניים. גם אם חלשים הם, השניים... [ואילו האחד] כיצד יעשה רווח [לבדו]? [שניים] נצחיים הם, וגם אם השניים ייראו. גם אם יהיה מכשול חלקלק בדרך, השניים [יעזרו אחד לשני], שניים כמו שלישייה המה! והחוט המשולש האם יינתק?"
כהן מעיר שהקטע הזה מזכיר כמובן את פרק ד' בקהלת: "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ, וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ... וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ, וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק".
מהמבול ועד לנחש
יותר מ-4,500 שנים חלפו ממותו של גילגמש, שהיה המלך של העיר השומרית ארך (אוּרוּךְּ). בניגוד לתנ"ך שהועתק ותורגם שוב ושוב לאורך הדורות, הסיפורים על גילגמש, שנכתבו בכתב יתדות ובשפה האכדית, כמעט לא היו מוכרים לעולם. הם נעלמו יחד עם התרבות הבבלית במאות הראשונות לפני הספירה, כמו תרבותה של מצרים העתיקה. הכול החל להשתנות בשנת 1866, כשאנגלי צעיר וגאון בשם ג'ורג' סמית' קרא על גבי מצבה אשורית את שמו של יהוא מלך ישראל, אשר העלה מס לשלמנאסר השלישי מלך אשור.
סמית' הפך לבר-סמכא בתחום כתב היתדות, ובשנת 1782 הוא מצא על לוח של כתב יתדות שהובא מנינוה העתיקה סיפור על מבול שכמעט השמיד את העולם, ועל אדם אחד שבנה תיבה אטומה למים שאליה הכניס את בעלי החיים, עד שהציפורים ששיחרר גרמו לו להבין שהמבול הסתיים ואפשר לחזור אל היבשה. רק שלא היה מדובר בקטע מספר הספרים, אלא מה שהתברר בהמשך כלוח י"א מתוך אפוס שלם של סיפורים, שחלקם תוארכו לתקופה שבה על פי המסורת היהודית חיו גיבורי התנ"ך – אדם הראשון, נֹח וגם אברהם אבינו, שעל פי התנ"ך נולד בעיר השומרית אור כשׂדים, במרחק עשרות קילומטרים בלבד מהמקום שבו שכנה העיר ארך שעליה מלך גילגמש.
תקציר העלילה, למי שאינם מכירים: גילגמש הוא בחלקו אדם ובחלקו אל, אשר שלט בתושבי עירו ביד קשה. התושבים פנו בתפילה לאלים כדי שיושיעו אותם, ואלה החליטו לברוא את אֶנְכִּידוּ, שבתחילה נלחם בגילגמש ובהמשך הפך לידיד נפש שלו. השניים יוצאים על עיר הארזים אשר בלבנון, כדי להילחם במפלצת חובבה (חוּמְבַּבָּה) ולהביא משם את ארז הלבנון חזרה לבבל. בתום הרפתקאות נוספות, אנכידו מת. גילגמש העצוב יוצא למסע כדי לזכות בחיי נצח, שם הוא פוגש את אתרה-חסיס, המקביל המסופוטמי לנח, שמספר לו על המבול.
קשה להחמיץ את הדמיון והמשותף בין עלילות גילגמש לסיפורי התנ"ך: בין השאר, בשניהם האדם נברא מן האדמה על ידי כוח עליון; אנכידו חי עירום עם חיות הטבע בדומה לתיאור אדם הראשון בספר בראשית; והסיפור על גילגמש והנחש שגונב ממנו את צמח הנעורים מזכיר במידה מסוימת את הסיפור המקראי על הנחש, אדם וחוה ופרי עץ הדעת.
"מאז פוענח לוח י"א של האפוס בשנת 1872 על ידי ג'ורג' סמית', נקשר האפוס לתנ"ך", מסביר פרופ' כהן. "לוח י"א מגולל את סיפור המבול. המיתוס הבבלי על המבול דומה לסיפור בראשית עד כדי כך שברור היה מעבר לכל ספק כי יש קשר בין שני המקורות. דמות הגיבור שניצל במבול, תיאור כלי השיט, ההכנות לשיט, משך הזמן של המבול, הציפורים שנשלחות לאחר המבול כדי למצוא יבשה, נחיתת כלי השיט על הר והקרבת המנחה – כל אלה אלמנטים עלילתיים מהותיים הן בסיפור המבול הבבלי והן בסיפור המקראי. אבל הסיפור הבבלי עתיק בהרבה מהסיפור שבספר בראשית. מיתוס המבול הופיע כיצירה עצמאית בבבל כבר במהלך המאה ה-19 לפני הספירה".
על פי המסורת היהודית המבול היה במאה ה-21 לפני הספירה, אבל יציאת מצרים, מתן התורה וכתיבתה אירעו רק כ-800 שנים לאחר מכן. מתי נכתבו עלילות גילגמש?
פרופ' וסרמן: "באזור המאה ה-18 החלו להעלות על הכתב סיפורים עתיקים על אודות גילגמש ולתפור אותם לכדי יצירה אחת, אבל לקח עוד זמן רב עד שהיצירה קיבלה נוסח אחיד וקבוע. זה קרה בסביבות כ-1,000 שנים לפני הספירה. בא סופר גאון בשם סין לקי-אוניני, ביצע שינויים שונים וקיבע את צורתו הסופית של הסיפור, אשר כלל 12 לוחות. זה הסיפור האפי שהועתק וזכה להיכנס לספרייתו של מלך אשור, המלך אשורבניפל. הספרייה שלו שכנה בארמונו בנינוה. כאשר הבריטים גילו את הבירה העתיקה, תוכן הספרייה נשלח כולו למוזיאון הבריטי, היכן שג'ורג' סמית' גילה את האפוס מחדש".
להנגיש את הטקסט לדוברי העברית
הוצאת שטיבל שפעלה בוורשה פרסמה בשנת 1924 תרגום ראשון לעברית של "עלילות גלגמש" מאת המשורר שאול טשרניחובסקי, שאותו אפשר לקרוא במסגרת פרויקט בן יהודה. הייתה רק בעיה קטנה: טשרניחובסקי לא ידע לקרוא אכדית, אלא תרגם את היצירה מתרגום שלה לגרמנית, בשפה מליצית שהושפעה מהתנ"ך. לכן תרגם בין השאר "וַיִּמַח אֶת כָּל הָאָדָם מֵעַל הָאָרֶץ", משפט שמתכתב כמובן עם הפסוק "וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ז', כ"ג).
בשנות ה-90 חבר יעקב קליין, פרופסור לאשורולוגיה ותנ"ך מאוניברסיטת בר-אילן, למשוררת שפרה שיפמן שמואלביץ ששמה הספרותי היה "ש. שפרה", כדי לתרגם מחדש את האפוס, אשר הופיע עם עוד יצירות בשפה האכדית בכרך "בימים הרחוקים ההם".
על השאלה מדוע היה צורך בתרגום מעודכן, משיב פרופ' כהן: "ב-50 השנים האחרונות, בעקבות חפירות ברחבי עיראק, התגלו הרבה מאוד טקסים חדשים שחלקם מהותיים להבנת היצירה. נוסף על כך, רצינו לשנות את המנעד של השפה ולהנגיש את התרגום, ובכך להביא לקורא את היצירה העתיקה בעברית של יום-יום".
פרופ' וסרמן מוסיף: "האפוס הזה נכתב כיצירה ספרותית מלכתחילה, אבל החלטנו לוותר על ניסיון להשתמש בהוד קדומים, או משהו שמתקרב ללשון עברית עתיקה. רצינו את העברית שלנו כיום, שהיא עברית יפה, אבל אני מניח שבעוד 30 שנה יהיו חוקרים חדשים שיתרגמו מחדש".
כשהתחלתם לפני חמש שנים עוד לא יכולתם להיעזר בבינה מלאכותית כדי לתרגם.
"בתנ"ך יש כ-9,000 מילים בעברית ובאכדית יש כ-22 אלף מילים", מציין פרופ' וסרמן, "אבל העברית המשיכה לחיות ואת האכדית, שהיא שפה שנכחדה מן העולם, החלו לחקור ולתרגם רק לפני כ-150 שנים. הבעיה היא עם מילים יחידאיות, ולכן גם כשאתן ל-AI לתרגם אנגלית של שייקספיר מהמאה ה-16 הוא יצליח ב-80%, ואם אנחנו רוצים לתרגם את עלילות גילגמש ברמה של 99.3% אז צריכים לעשות את זה בעצמנו".
"היינו צריכים לערוך את הטקסט הקדום באכדית", מוסיף פרופ' כהן, "לרקום מחדש ולתרגם תוך כדי. זה ממש לא כמו לתרגם טקסט מודרני. זהו האפוס הלאומי של מסופוטמיה שקיים בהרבה העתקים. הוא היה יצירה חשובה שנלמדה בבתי הספר לסופרים ופקידים בכתב היתדות ברחבי המזרח הקדום. לראיה, שבר לוח קטן של חלק מעלילות גילגמש נמצא באתר מגידו שבעמק יזרעאל, וחלק אחר בעיר אוגרית שבסוריה".
