מציאת שרידי האונייה אלטלנה, ספינת הנשק שהובאה על ידי האצ"ל מאירופה לחופי ארצנו והוטבעה בידי כוחות המדינה לפני כשמונים שנה, סיפקה את כל החומרים הדרושים להצתת התבערה הפנימית בינינו מחדש. אלו מאשימים את אלו באחריות לאסון שגרם למותם של עשרות, אלו מעלים על נס את התנהלותו המפייסת של מנחם בגין בניגוד לאחרים המתפקדים כמנהיגים בימינו, ועוד ועוד. נדמה שכולם מבינים שאסור שאירוע כזה יקרה שוב, אבל מה צריך ואפשר לעשות כדי למנוע אסון דומה?
ייתכן שפרשת השבוע, פרשת "כי תבוא", יכולה להאיר לנו משהו בכיוון. העם עומד רגע לפני כניסתו לארץ, ומשה מבשר לעם על מעמד שבו הוא עתיד להשתתף: "אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעׇבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן; וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל, רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי".
העם עומד להתפצל לשני הרים, על בסיס חלוקה שבטית שהרעיון מאחוריה לא מספיק ברור, כאשר הלויים עומדים להכריז את עקרונות היסוד שעליהם תושתת הצלחת הממלכה בישראל (או חלילה כישלונה). רשימת העקרונות אינה ארוכה מדי, אבל מפתיעה מאוד. מה נמצא בה, ובעיקר – מה אין בה? כלולות בה קללות על מסיג גבול רעהו ומטעה עיוור בדרך, אבל לא נמצאים בה גינויים של מחללי שבת או אוכלי נבלות וטריפות. כלולים ברשימת ה"ארורים" מטה משפט גר, יתום ואלמנה, אך לא כלולים בה מי שעוברים על איסורי כלאיים, למשל.
אולי המשפט המשמעותי ביותר, המאפשר להבין את מהות הרשימה כולה, הוא זה האומר: "ארור מכה רעהו בסתר". מה פשר הדבר? מדוע לקלל דווקא את המכה בסתר? אם הוא מכה את רעהו בגלוי זה בסדר?
פשוט שאסור להכות, גם לא בסתר, אבל מזה המקרא פחות מוטרד. כל חברה יודעת להוקיע את האלימים והפושעים שבקרבה. בשביל זה לא צריך את מעמד הקללה והברכה. בכל תרבות יש מידה של הקפדה על איסור רציחה או גניבה, ועדיין, חברה יכולה לקרוס אם היא דואגת רק לסדרי החיים הגלויים. המכנה המשותף של רוב העבירות המוזכרות בברית הזו הוא שמדובר בעבירות שנעשות בסתר. הטיית משפט, הסגת גבול – אלו פעולות שבהן כל אדם או מגזר מנסה לשפר במעט את התנאים שלו בתוך המסגרת הכללית, תוך שהדבר בא על חשבון הציבור הרחב.
נתניהו מתייחס למציאת האלטלנה
(צילום: לע"מ)
חכמינו אהבו לספר את המשל הבא: אדם שכר חדר באונייה, ובעיצומו של מסעה בלב ים הוא החל לקדוח חור בתוכה. בתשובה לשאלת חבריו לתאים האחרים איך הוא מעז לעשות את הפעולה הנוראה הזו, שעלולה להטביע את כולם, הוא השיב כי הוא עשה זאת בתאו בלבד.
כל בר דעת מבין שהתשובה עלובה ואינה תואמת את הסיטואציה, שכן חור אחד בתא צדדי יכול להמיט אסון על האונייה כולה. זו המשמעות של היותנו חלק מברית, שבה אנחנו מבינים כי לא די בכך שהחוליות החלשות לא מתפרעות במרחב הציבורי, שעליו קל לקחת אחריות. גם השטח הפרטי נתון לשיפוטה של הברית, בייחוד בתחומים שבהם האחד יכול להרוס לאחרים בלי שירגישו.
הבחירה לקחת שישה שבטים באופן אקראי להר הברכה ואת ששת האחרים להר הקללה, ולומר להם: "חברים יקרים, מכאן ואילך אתם ביחד; אנא למדו להסתדר זה עם זה", היא אמירה על האופן שבו עם נבנה.
דוד בן גוריון. החשש מאנרכיה היה מוצדק, אבל התוצאה הייתה טרגית
(צילום: דוד רובינגר)
צדק בן גוריון כשקבע שמדינה לא יכולה לאפשר את קיומם של צבאות שונים בתוכה. הדבר עלול להוביל לאנרכיה. באותה מידה צדקו אנשי האצ"ל שהביאו את הנשק עבור אחיהם שלחמו בירושלים, וביקשו לדאוג לכך שמקומם לא יקופח בתוך הסדר הכללי.
המפתח לבניין של מדינה, אומרת התורה, הוא שכל הצדדים יתחייבו לשים את הדברים על השולחן. לא לנסות "לגנוב סוסים" בסתר, איש איש עבור המחנה שלו והמגזר שלו, אלא לשבת יחד סביב שולחן ולברר כיצד בונים חברה בלי לדרוס כל פרט ופרט.
המקום שבו יחושו כל הצדדים את הרגישות לכאב של האחר, מצד אחד, ואת הרגישות לנחיצות לבנות ממלכה אחת משותפת שבה גורל כולם תלוי בגורל כל אחד מהם, מצד שני – זה המקום שבו תימצא הברכה, ובו יכריז משה בפרשתנו: "היום הזה נהיית לעם".
