עדי גוזי. "יכול להיות שלדבר איתי ולראות אותי זה מעורר אצלה את הטראומה, והיא צריכה להתנתק ממני כדי להגיע לריפוי"

השכנה שהצילה את שירה: "אנחנו לא בקשר, אבל אני בטוחה שאני בלבה כמו שהיא בלבי"

כששירה איסקוב צעדה בשבוע האופנה, היו רבים שהופתעו מכך שעדי גוזי לא הוזמנה לאירוע. אבל גוזי לא עושה מזה עניין ("צריך להשאיר לה את הבמה"), מודה על כל האהבה שהיא מקבלת ("כשהנשיא התקשר חשבתי שמסתלבטים עלי"), וחושפת שלאחרונה החלה לסבול מחרדות

פורסם: 17.03.21, 07:53

כששירה איסקוב צעדה לפני כשבוע בשבוע האופנה, היו רבים שהופתעו מכך שעדי גוזי, השכנה שהצילה אותה, לא הוזמנה לאירוע. אבל גוזי (33), באצילות אופיינית, לא עושה מתרגשת: "עשיתי את מה שעשיתי מתוך אהבת האדם", היא אומרת. "לא בשביל לקבל כבוד ופרסים. אף אחד לא צריך להגיד לי תודה, צריך להודות ולהריע רק לבורא עולם".
איך הרגשת כשראית את שירה איסקוב צועדת על המסלול בשמלה לבנה?
"זה מילא אותי אושר, הייתי כל כך שמחה בשבילה וקצת גם בשבילי. היה לי כיף לראות אותה ככה, צועדת בגאון, זוהרת ויפה".
נעלבת שלא הוזמנת?
"ממש לא. התרגשתי מאוד מהתגובות ברשתות החברתיות, כולם כתבו שהייתי צריכה להיות שם איתה, אבל מצאתי לנכון להעלות פוסט ולהגיד לכולם שגם אם הייתי מוזמנת, הייתי אומרת 'תודה רבה' ולא מגיעה, כי צריך להשאיר את הבמה לשירה".

4 צפייה בגלריה
שירה איסקוב בשבוע האופנה של תל אביב
שירה איסקוב בשבוע האופנה של תל אביב
שירה איסקוב בשבוע האופנה של תל אביב
(צילום: רפי דלויה)

מי הודה לך חוץ משירה?
"נשיא המדינה ראובן ריבלין התקשר אליי ומאוד התרגשתי. כשהמזכירה שלו התקשרה ואמרה לי שהיא מדברת מלשכת הנשיא, חשבתי שמסתלבטים עליי. קיבלתי גם תעודת הוקרה מטעם השרה לשוויון חברתי לשעבר, מירב כהן".
האמנת ששירה תשתקם כל כך מהר?
"היא נלחמה על חייה ועל חיי בנה כמו לביאה, היא אישה חזקה, ואני כל כך גאה בה על התהליך שהיא עוברת, היא מהווה השראה עצומה להמון נשים".
"לא חששתי לעצמי, האדרנלין והרצון לעזור השכיחו ממני את כל הפחדים. כן חששתי לבנים שלי שהיו מאחוריי, כי עם כל הרצון הטוב אני אמא ויש לי אחריות. אבל ידעתי שאני לא המטרה של אביעד"
הכרת את שירה ואביעד לפני המקרה?
"בקטנה, עד אותו היום לא ידעתי אפילו איך קוראים להם, ראיתי אותה יושבת מדי פעם ברחבה שלפני הבית, שלום־שלום כזה, לא משהו מיוחד. מי שמכיר אותי יודע שאני אומרת שלום לכולם, אבל עליו אף פעם לא הצלחתי להסתכל, היה בו משהו מרתיע. כשהוא היה עובר לידי הייתי מורידה את העיניים".
בנך, פלא, בן השבע, מודע לכך שבזכותו שירה ניצלה?
"הוא מאוד גאה בעצמו, ואנחנו מרימים לו, כי מגיע לו, הוא הגיבור האמיתי פה. כשהוא בא אליי ואמר שהוא שומע תינוק בוכה, לא התייחסתי. אמרתי לו, 'יש לו אמא ואבא שמטפלים בו', אבל הוא התעקש וחזר ועשה לי תנועות של 'פק פק' של מכות, אז אמרתי לו, 'טוב, בוא נבדוק'".
איך ידעת ללכת ישר לבית של שירה?
"יש שאלות שאין עליהן תשובות. לא יודעת להסביר את זה".
מה ראית כשהגעת לדירה?
"התריסים היו מוגפים, לא שמעתי צעקות, הנחתי את האוזן שלי על הדלת ושמעתי לחש: 'הצילו, הצילו, הוא הורג אותי'. דפקתי אבל לא פתחו. הצצתי מהחלון וראיתי אותה שוכבת על הרצפה. חזרתי לדפוק חזק, עד שאביעד פתח לי. ראיתי בן אדם עם מבט מזוגג בעיניים, הפנים שלו היו קפואות והיה לו מערוך ביד אחת וסכין ביד השנייה. צרחתי, 'זוז, עזוב אותה', דחפתי את הדלת ורצתי אליה. היא שכבה בתוך שלולית דם, החזקתי לה את הראש ואמרתי לה, 'אל תדאגי, אני פה. תחזיקי מעמד, הבן שלך זקוק לך'. היא אמרה, 'תשמרי לי עליו', ואמרתי: 'אני מבטיחה'".
4 צפייה בגלריה
משפחת גוזי
משפחת גוזי
מימין: עם הבעל גבי גוזי. משמאל: עדי עם ילדיה, אוראל, פלא שהזעיק את אמו, רואי
(צילום: אלבום פרטי)
לא פחדת לרוץ אליה כשראית אותו אוחז בסכין?
"לא חששתי לעצמי, האדרנלין והרצון לעזור השכיחו ממני את כל הפחדים. כן חששתי לבנים שלי שהיו מאחוריי, כי עם כל הרצון הטוב אני אמא ויש לי אחריות. אבל ידעתי שאני לא המטרה שלו, אחרת הוא היה פוגע בי כשהייתי לבד מולו".
גם אביך הפגין אומץ לב ראוי להערכה.
"אבא שלי הוא גיבור. הוא היה שם לא רק למען שירה אלא קודם כל למעני. ברגע שהוא ראה אותי נכנסת פנימה לא עניין אותו כלום, הוא רק רצה לשמור עליי. הוא איש שאכפת לו מהזולת והוא ממש התחנן בפני אביעד, 'אל תהרוג אותה, אני מבקש ממך, תעזוב אותה, תניח לה'.
"אבא שלי הוא גיבור. הוא היה שם לא רק למען שירה אלא קודם כל למעני. ברגע שהוא ראה אותי נכנסת פנימה לא עניין אותו כלום, הוא רק רצה לשמור עליי"

"ואחי הבכור, ניר, היה לא פחות אמיץ. מילדות יש לו פוביה מטורפת מדם. בכל פעם שהיה רואה דם היה מתעלף. באותו יום, כשנכנסתי פנימה, צעקתי לו בלי לחשוב, שיביא לי מהר מגבת. הוא אסף את כל כוחותיו כדי להיכנס לבית של שירה, שנראה כמו שדה קרב מגואל בדם. בשבילו זה סוף העולם. אחר כך היו לו כל כך הרבה חרדות בגלל הסיטואציה שהוא נאלץ להתמודד איתה. אני שמה לו כתר על הראש".
וכל זה קרה רגע לפני כניסת החג.
"זה היה קצת לפני שש בערב, סיימתי את ההכנות לארוחה, ערכתי את השולחן, לבשנו בגדים חגיגיים, וישבתי בסלון עם אבא שלי ואחי, שהגיעו לחגוג איתנו. הילדים שיחקו ברחבה בחוץ, אני העליתי פוסט לפייסבוק, 'שבת שלום ושנה טובה'. ואז זה קרה. כל כך חיכיתי להדליק נרות שבת, וזה נבצר ממני, כל השבת והחג הלכו לי. את הברכות של ראש השנה עשינו בשתיים בלילה, ולא יכולנו לאכול שום דבר, הלך לנו התיאבון. אבל קיבלנו זכות גדולה להיות שליחים של בורא עולם ולהציל אישה ביום הקדוש הזה".
"אחי הבכור, ניר, היה לא פחות אמיץ. מילדות יש לו פוביה מטורפת מדם. כשנכנסתי פנימה, צעקתי לו בלי לחשוב, שיביא לי מהר מגבת. הוא אסף את כל כוחותיו כדי להיכנס לבית של שירה. אני שמה לו כתר על הראש"
אילו תגובות את מקבלת מאז המקרה?
"וואו, מבול של תגובות מחבקות ומדהימות שלא פסקו עד היום. אנשים הניחו זרי פרחים ליד הדלת, שלחו מתנות. בסך הכל עשיתי את מה שכל בן אדם היה עושה במקרה הזה, אני מובכת ונרגשת בכל פעם מחדש כשאני רואה את התגובות. לא ציפיתי לקבל כל כך הרבה אהבה".
יש לכם שכנים חדשים במקום שירה ואביעד?
"הבית מושכר, וגרים בו אנשים נחמדים. צריך תמיד לזכור שבסופו של דבר קרה שם נס, כי שירה יצאה מזה ברוך השם בחיים".


4 צפייה בגלריה
האח ניר בן הרוש, והאב שלמה בן הרוש
האח ניר בן הרוש, והאב שלמה בן הרוש
רצו לעזור. האח ניר בן הרוש, והאב שלמה בן הרוש
(צילום: אלבום פרטי)

את בקשר עם שירה?
"כרגע רק מרחוק, אני מכבדת את זה שהיא רוצה להתקדם בחיים שלה, היא לא חייבת לי שום דבר. יכול להיות שלדבר איתי ולראות אותי זה מעורר אצלה את הטראומה, והיא צריכה להתנתק ממני כדי להגיע לריפוי. אבל אני בטוחה שאני בלבה כמו שהיא בלבי".
איך האירוע הקשה השפיע עלייך?
"מצד אחד מימשנו את הביטוי 'ואהבת לרעך כמוך' והרגשנו שהצלחנו לתת דוגמה לילדים שלנו למהי אהבת חינם. מצד שני, שבועיים אחרי המקרה הסתובבתי עם ריח של דם באף, לא יכולתי לאכול, היה לי טעם מתכתי נורא בפה. לפני כחודשיים הגיעו חרדות, פחדים של מה היה קורה אילו, התחלתי לרעוד בכל הגוף, זיעה קרה בלילה, דפיקות לב, מחנק. יש לי פסיכולוגית, ואני מתקשרת אליה כשזה קורה והיא עוזרת לי. אני לא יכולה לתת למעשה של אביעד להחליש אותי".
"לפני כחודשיים הגיעו פחדים של מה היה קורה אילו, רעידות, זיעה קרה בלילה. יש לי פסיכולוגית, ואני מתקשרת אליה כשזה קורה. לא אתן למעשה של אביעד להחליש אותי"
את מקבלת סיוע במימון הטיפולים?
"לא ביקשתי עזרה. יש לי את הפסיכולוגית שלי שאני סומכת עליה ויודעת שהיא מבינה אותי".
במה את עוסקת?
"אני מנהלת תחנת דלק במצפה רמון".
"שירה היא חלק אחד מהפאזל הגדול שנקרא אלימות נגד נשים. אם נשים שקולן לא נשמע יקומו ויעזבו את בן הזוג המתעלל שלהן, בסיוע כמובן של גורמים מקצועיים, הן יהיו מבחינתי הגיבורות הגדולות"
מתי הגעתם לשם?
"לפני שש שנים. במקור אני מחצור־הגלילית. בגיל שלוש הוריי התגרשו ועברתי למשפחת אומנה. אבל אבא שלי תמיד ליווה אותי, ביקר אותי, היה לצדי בכל רגע בחיים, לא עזב אותי לרגע.
"בגיל 13 עברתי לפנימייה, שם הכרתי את בעלי. אנחנו יחד מגיל 14 וחצי. אחרי הצבא עברנו לבאר־שבע, וכשבעלי קיבל תפקיד במחנה רמון, עברנו לפה".
מסר שחשוב לך להעביר?
"כולם צריכים להתגייס כדי למנוע את הפעם הבאה. אלימות היא טרור, וטרור צריך למגר רק באמצעות ענישה קשה והרתעה חמורה. הלוואי שנאהב את האחר כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו, שנקשיב לאחר כמו שהיינו רוצים שיקשיבו לנו, ונעניק בלי לרצות לקבל שום דבר בתמורה.
"לצערי יש עוד מלא מלא נשים שעוברות גיהינום יום־יום, שעה־שעה. שירה היא חלק אחד מהפאזל הגדול שנקרא אלימות נגד נשים. אם נשים שקולן לא נשמע יקומו ויעזבו את בן הזוג המתעלל שלהן, בסיוע כמובן של גורמים מקצועיים, הן יהיו מבחינתי הגיבורות הגדולות. לכל אישה מגיע לצאת ממעגל של אלימות וסבל, ואני מאחלת לכל אישה את ביטחונה וחירותה, בטח בחג החירות".

לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.