סיפורה של יקטרינה (קטיה) קורוטובסקיך, בת 57 מתל אביב, מוזיקאית וציירת, נשואה, אם לשניים (27, 17):
"הכרתי את רומן בגיל חמש, כשהייתי בגן הילדים ברוסיה. הוא היה ילד מאוד יפה, חכם, מצחיק וצנוע. התאהבתי בו מיד, אבל הוא לא התאהב בי. כשגדלנו, למדנו בבתי ספר שונים, וכל הזמן חיפשתי אותו ברחוב או בבית הספר למוזיקה. אם נפגשנו במקרה, דיברנו, אבל אף פעם לא אמרתי לו שאני אוהבת אותו. כתבתי לו שיר: 'לעולם לא תבין את האהבה שלי אליך... איך אגיד לך שאני אוהבת אותך?', אבל לא נתתי לו לקרוא. הייתי מאוהבת בו עד גיל 16 ואז עברתי ללמוד בעיר אחרת. מאז לא ראיתי אותו. כשפגשתי חברים משותפים, שאלתי לשלומו.
"לפני 20 שנה ביקרתי בעיר הולדתי, הלכתי לביליארד ופגשתי במקרה את רומן. הייתה לו אז חברה, אז לא קרה בינינו שום דבר"
נולדתי בעיר קטנה במחוז אורל, בת להורים מוזיקאים. למדתי נגינה על פסנתר, וכשגדלתי למדתי מוזיקה, עברתי למוסקבה ולימדתי נגינה על פסנתר. בהמשך התחלתי לצייר בצבעי שמן, להציג בתערוכות וללמד ציור.
כשהגעתי לגיל 30, הייתי אישה חזקה מאוד. ידעתי מה אני רוצה לעשות ומה לא, ולא רציתי גבר שיגיד לי מה לעשות. הרגשתי שהגיע הזמן שיהיה לי ילד, וחיפשתי גבר חכם, טוב וחזק, שיעזור לי בעניין. שאלתי ידיד ותיק שלי אם הוא מוכן לעזור, והתחייבתי שלא אבקש ממנו כסף. הוא הסכים, וככה הבת שלי באה לעולם. אבא שלה תמיד בא לבקר והביא לה מתנות, כך שהיא מכירה אותו. כמה שנים אחר כך הייתי במערכת יחסים שממנה נולד הבן שלי. כשהוא היה בן ארבע, נפרדנו.
לפני 20 שנה ביקרתי בעיר הולדתי, הלכתי לביליארד ופגשתי במקרה את רומן. הייתה לו אז חברה, אז לא קרה בינינו שום דבר.
ואז, כשהייתי בת 46, פתאום רומן צלצל אליי ושאל לשלומי. היה לו אז עסק וכנראה הוא רצה לשכנע אותי לקנות משהו. הזמנתי אותו למסיבת יום ההולדת שלי, שהתקיימה למחרת. הוא בא. שנינו היינו חופשיים: הוא היה גרוש עם שתי בנות, אני הייתי רווקה עם שני ילדים. הפכנו לחברים טובים. אחרי ארבעה חודשים התנשקנו בפעם הראשונה. הייתי מאושרת שהחלום שלי להיות עם רומן סוף־סוף התגשם. כמה ימים אחר כך הוא עבר לגור איתי, ומאז לא נפרדנו. גיליתי שהוא איש מאוד טוב, והבנתי שהאינטואיציה שלי בגיל חמש הייתה נכונה.
הוא פגש את הילדים שלי מיד, כי הם גרו בבית. הם ידעו שהוא האהבה הראשונה שלי וקיבלו אותו יפה. את הבנות שלו פגשתי בפעם הראשונה כשהיינו בחופשה בעיר הנופש סוצ'י. כיוון שלכל אחד מאיתנו כבר הייתה חתונה גדולה, התחתנו בחתונה קטנה במסעדה, עם מעט מוזמנים.
בתור יהודי למחצה, רומן רצה שנעלה לישראל, ואני התחלתי לקרוא על המדינה. מצד אחד למדתי שלא רגוע פה, ומצד שני קראתי שהישראלים במקום השמיני בעולם במדד האושר. כיוון שגם ברוסיה יש מלחמה עכשיו, החלטתי לזרום איתו. הבנות שלו נשארו עם אמא שלהן, הבת שלי כבר גדולה, והבן שלי עלה איתנו. ביוני 2023 הגענו ארצה והתמקמנו בחיפה. כמה חודשים אחר כך פרצה כאן מלחמה. זו הייתה הפתעה גדולה בשבילנו.
4 צפייה בגלריה
"שמתי לב שאנשים כאן אוהבים את החיות שלהם, אז התחלתי לצייר אותן". ציור של קטיה קורטובסקיך
(צילום: אלבום פרטי)
כשעברנו לתל אביב ציירתי נופים עירוניים, אבל אז שמתי לב כמה אנשים כאן אוהבים את החיות שלהם, והתחלתי לצייר בעלי חיים בהזמנות מיוחדות, לפי תמונות. לפני שנה גיליתי לצערי הרב שאני חולה בסרטן מסוג גליובלסטומה. עברתי ניתוח, ובהתחלה הפרוגנוזה הייתה טובה. התחלתי לארגן תערוכת ציורי חיות, אבל אז התברר שהסרטן חזר. עכשיו חשוב לי לקיים את התערוכה ולשמח אנשים עם הציורים שלי. זו הגשמת חלום מבחינתי. אשמח שאנשים יבואו לגלריה שבבית ציוני אמריקה בתל אביב (עד 15 באוקטובר), רוב הציורים יהיו זמינים למכירה. אני אסירת תודה לישראל על הטיפול הרפואי שאני מקבלת ואסירת תודה לרומן, שמטפל בי.
בחודש יולי האחרון אמא שלי באה לבקר אותנו בארץ והביאה איתה את שיר האהבה שכתבתי לרומן בצעירותי. הקראתי לו את השיר, והוא ממש אהב אותו ובכה מהתרגשות".
שורה תחתונה: "האינטואיציה שלי עזרה לי למצוא את הגבר של החיים שלי. תסמכו על האינטואיציה שלכן".
פורסם לראשונה: 21:26, 11.09.25
