ברכות על ספרך החדש "מסע של אמא – בין שבי לחופש". על מה הוא?
"כתבתי אותו אחרי השחרור של נמרוד, עדות אינטימית לתקופת השבי עד לשובו אחרי 738 ימים. זה ספר השראה שמתאר בטקסטים ובאיורים את המסע שחוויתי כאמא במאבק לשחרורו, שבו כל יום נמתח בין חוסר הוודאות והפחד ובין האמונה שבסוף הוא יחזור הביתה. זה אוסף של רגעים, מחשבות וזיכרונות שכתיבתם עזרה לי להשתקם מהתקופה הקשה הזאת".
איך זה עזר לך?
"החטיפה של נמרוד הייתה טראומה עבורי בתור אמא, אבל בעצם הציפה טראומת ילדות כבת לאב הלום קרב ממבצע קדש. בילדותי למדתי ללכת על קצות האצבעות ולהיאחז בכל דבר שנותן לי ודאות ושליטה, ואז הגיע 7 באוקטובר ושמט את הקרקע. מעולם לא חשפתי את הסיפור האישי שלי ואת הדרך שעברתי מילדה שקופה ואישה שבעצם לא דיברה ולא השמיעה את קולה. כשנמרוד נחטף נזרקתי לתוך מים סוערים ולא הייתה לי ברירה אלא לצאת לאור. עברתי מסע אישי שתחילתו באמא מבוהלת מאימת התקשורת, ובסופו אמא לוחמת שמצאה אומץ לעלות על בריקדות, לקרוא ליום העצירה או לעמוד לצד ירדנה ארזי ולשיר את 'הביתה' בפני קהל. הייתי כמו אפרוח שבוקע מביצה. אני מסתכלת על עצמי ולא מאמינה שזו אני".
מה שלום נמרוד?
"נמרוד חזר לשירות פעיל בצה"ל. את רוב שירותו הצבאי הוא עשה בשבי ונכנס אוטומטית לקבע. הוא הרגיש שהוא רוצה לחזור ולעשות שירות משמעותי, ואנחנו חשבנו שזו בחירה מצוינת כי המסגרת והשגרה תורמים לריפוי ומקלים עליו.
"הוא עבר חוויה מטלטלת שמן הסתם משאירה צלקות בנפש, גם אם לא רואים עליו. אנחנו רואים את החיוכים, הוא נראה טוב והוא יצטרך לחיות עם הטראומה, כי החיים חזקים מהכול".
איך המשפחה מתמודדת עם טראומת החטיפה?
"המשפחה פחות או יותר חזרה לחיים: יהודה בעלי חזר לעבודה, נמרוד חזר לצבא, אחותו התאומה רומי עדיין משרתת בחיל האוויר ויותם הגדול התחיל ללמוד בטכניון".
ומה איתך?
"לפני שנמרוד נחטף ניהלתי סניף של חברת סיעוד באשדוד, ומאז לא חזרתי לעבודה, למרות שהם תמכו בי כל התקופה. כרגע אני זורמת, לא יודעת מה יהיה הלאה ולא חושבת יותר מדי קדימה. עברתי שנתיים מטלטלות, וזה לא נשכח ברגע שנמרוד חזר. הגוף אגר בתקופה הזאת הרבה מתח, פחד, חרדה ולילות ללא שינה, ולוקח זמן להרפות מהאחיזה, לשחרר ולהשתקם. קול פנימי קרא לי לצאת לדרך חדשה והרגשתי צורך להוציא את הספר, גם ככלי תרפויטי וגם כי חשוב לזכור מה שהיה כאן ב־7 באוקטובר, כדי שזה לא יקרה שוב. בקרוב אצא בהרצאה שתספר את הסיפור שלי".
נמרוד כבר קרא את הספר?
"עלעלנו בו יחד, הוא אהב והתרגש, במיוחד מהקטע שבו כתבתי: 'בכל רגע פנוי אני חושבת על בני נמרוד, כמה אני גאה בו על אומץ לבו, על הרגישות והתבונה שלו, על הנתינה, על העולם הפנימי העשיר, על היושרה, הצניעות, החוכמה והשלווה. בעיניי נמרוד הוא סופר־ילד ותמיד היה'. לקטע הזה צירפתי איור שלו בגלימה של סופרמן, עומד על כדור הארץ, כי אחרי שהוא חזר מהגיהינום הזה, מי יכול עליו?"
