אני לא יודעת למה דווקא השער של ג'וליה גארנר הוא זה ששבר אותי. פתאום הוא קפץ לי באינסטגרם: השער החדש של מגזין ELLE האמריקאי שעליו נראית גארנר, מהשחקניות האהובות עליי, לבושה בשמלה של בלנסיאגה, אוחזת בסיגריה ומפזרת ענני עשן. אוטומטית כתבתי תגובה עצבנית: SERIOUSLY? כעבור זמן קצר גיליתי שנינה גרסיה, העורכת הראשית של המגזין, עשתה לייק לתגובה שלי. אני שואלת את עצמי אם היא בכלל הבינה שמדובר בביקורת.
כבר תקופה ארוכה שהסיגריות עושות קאמבק אופנתי לחיינו. הן נמצאות בכל מקום: על שערי המגזינים, בחשבונות אינסטגרם, בווידיאו קליפים, בסדרות. כוכבת הפופ צ'ארלי XCX חילקה לאורחים בחתונתה סיגריות על מגשי כסף. אותה צ'ארלי נצפתה לא מזמן מעשנת יחד עם מדונה בשורה הראשונה של תצוגת סן לורן. באירוע של מותג האופנה של קיילי ג'נר חולקו סיגריות דקות וגפרורים ממותגים. עוד ועוד סלבס מתגלים כ־Cigfluencers, משפיעני סיגריות. חשבון אינסטגרם הנושא את השם הזה ומציג מעשנים ומעשנות ידועים כבר צבר יותר מ־100 אלף עוקבים.
בקיצור, הסיגריות שוב נחשבות לאקססורי קולי, סקסי, נחשק, מגניב. ממש כמו המשטרים הטוטליטריים – חשבנו שנפטרנו מהעניין הזה כבר מזמן אבל מתברר שלא. לפי שלל כתבות שפורסמו במגזיני חו"ל, צעירים וצעירות רבים אכן חוזרים לעשן. הסיבות לרגרסיה הזו נעות בין רצון למרוד באורח החיים הבריאותי שמקובל כרגע בעולם המערבי, דרך חזרה לאקססוריז אנלוגיים כמו תקליטים או שעונים ועד למלחמה בבדידות – כאשר את מבקשת אש בכניסה למועדון את יוצרת קשר עם אנשים. סליחה שלא השתכנעתי. זה עדיין נראה לי כמו הקאמבק המטומטם של כל הזמנים.
התלונה שלי אינה מופנית כלפי אנשים פרטיים שמעשנים. שכל אחד בחייו האישיים יעשה מה שהוא רוצה. אני כן מתחלחלת מול אמצעי המדיה למיניהם, שמשום מה רואים לנכון להאדיר את העישון ולהעניק לו הילה סקסית ועדכנית, כאילו שהנזקים הבריאותיים לא ידועים כבר מיליון שנה. למה שלא תצלמו את ג'וליה גארנר לשער כשהיא מנשנשת בקבוק ציאניד? גם זה נורא מגניב. אני מסתכלת על סלביות־העל האלה שמפריחות טבעות עשן. מדונה, אישה שידועה באורח החיים הבריאותי הסופר־קפדני שלה. היילי ביבר, שרכבה על גבי המראה הבריא והקורן שלה היישר למיליארד הראשון. למה אתן משתפות עם זה פעולה? מה אתן חושבות שאתן עושות?
גם אני עישנתי פעם. לא בצורה מטורפת - מה שנקרא, מעשנת חברתית. התחלתי עם ההרגל באזור גיל 18 וסיימתי איתו כעבור כשני עשורים, אז השלכתי את הסיגריות ולא הסתכלתי אחורה. זה המסלול שרבים ורבות עושים: מתחילים לעשן כבני נוער פוחזים ומפסיקים עם העניין הזה בהמשך החיים, כאשר הדעת טיפה מתיישבת ושיקולים אחרים חוץ ממגניבוּת מדומיינת נכנסים למשוואה. וזו בדיוק הבעיה שלי עם תהילת העישון הנוכחית: היא מחזירה אותנו שלא מרצוננו לגיל הנעורים. היא מבטלת את כל מה שלמדנו בדרך - את הניסיון, התבונה, היכולת להבדיל בין מעשה חכם למעשה מטופש. בחסות טרנד העישון חזרנו כולנו להיות בני נוער סכלים. נינה גרסיה, אולי כדאי שתחשבי על זה לפני שאת מצלמת את השער הבא.
