לפני שנה וחצי, ביום הולדתה ה־36, קיבלה יובל שרף מתנה מקורית מחברותיה: פגישה עם מטפלת בשיטת הניאו־הומנולוגיה, המפתחת תודעה חדשה לחיים ללא סבל. שרף המשיכה אחר כך לעוד ארבע פגישות, ויצאה עם סוללה רגשית חדשה.
״אמרתי למטפלת שאני מרגישה שאני על הספסל מבחינה מקצועית״, היא מספרת. ״היו כמה תפקידים באותה תקופה שרציתי לקבל, וכל הזמן הייתי על 'כמעט' וזה לא קרה. אמרתי לה, ׳אני משחקת באן־בי־איי, אני בקבוצה הכי טובה, על מדים, מוכנה לשלשה שלי ומחכה שהמאמן יכניס אותי, ופעם אחר פעם אני רואה את הכול קורה מהצד׳. הרגשתי שאני יודעת שאני שחקנית טובה, אבל משהו לא קורה באודישן האחרון".
מה המטפלת ענתה?
"היא הקשיבה לי ושאלה, ׳תגידי, יכול להיות שאת חווה הקלה כשאת מקבלת תשובה שלילית אחרי אודישן?׳. עניתי לה, ׳נראה לך? אני כועסת, אני מבואסת ואני ממורמרת כי התפקיד מגיע לי, אני הכי טובה שהייתי אי פעם׳. היא שתקה קצת ואמרה, ׳כן, אבל יש בך גם הקלה?׳. חשבתי עוד קצת, והבנתי: פאק, כן".
זו תובנה חשובה. למה הקלה?
"כי כשאני לא מקבלת תפקיד, חובת ההוכחה היא לא עליי, ואני לא צריכה לדאוג לאופרציה בבית, לחשוב מה עם הילדים ואיך לנהל את הכול. אני כאילו חוזרת לחיות את חיי הנוחים בידיעה שכמעט הייתי שם. הנה, את כן טובה, כן יש לך כישרון, ואנשים יחבקו אותך ויגידו, ׳יואו, איזה באסה, איך מגיע לך לקבל את התפקיד׳. הבנתי שיש לי סיפור מעולה שאני מספרת לעצמי, ובסיפור הזה אני הקורבן, כי הנה, עוד פעם אמרו לי לא. המטפלת ממש האירה את עיניי. היא אמרה, ׳די עם הסיפור של הכמעט. הוא לא מעניין. תפסיקי עם הנרטיב הזה׳. וכך, בגיל 36, הבנתי שזו אני שמונעת מעצמי את התפקידים".
מה לעזאזל קרה פה?
לפעמים אדם צריך טיפול כדי להביא את עצמו אל נקודה טובה יותר, ושם יובל שרף נמצאת לאחרונה. סטרס מינימלי לפני אודישנים וקבלה עצמית מלאה. ״זהו, אחותי, אני כבר לא בכמעט״, היא מחייכת, ״בטיפול ההוא שיניתי את מה שאני מספרת עליי לעצמי ולאחרים. התחלתי לעשות פעולות, שהראשונה הייתה לא לספר יותר לאנשים איך כמעט קיבלתי את התפקיד. הפסקתי להאכיל את המפלצת. נפרדתי מה'כמעט' שבי והתחברתי למצליחה והעושה שבי. וזה עובד כמו קסם. הכי קשה זה להחזיק אמונה בעצמך כשדברים הופכים למאתגרים ולוקחים זמן ולא תלויים בך, וגם את זה אני לומדת".
"הבנתי שיש לי סיפור מעולה שאני מספרת לעצמי, ובסיפור הזה אני הקורבן, כי הנה, עוד פעם אמרו לי לא. בגיל 36, הבנתי שזו אני שמונעת מעצמי את התפקידים"
ראשיתו של כל תהליך בפצע, ואצל שרף החיים נסדקו לפני חמש שנים. היא כבר דיברה על הדיכאון שתקף אותה כשנכנסה להיריון שני והושבתה מכל עשייה בגלל בטן שאי־אפשר להסתיר בצילומים, ואחר כך גם סבלה מסימפיזיוליזיס (כאבים באגן במהלך ההיריון). מה שלא סיפרה זה איך שבועיים לפני הלידה היא הגיעה לאודישן לתפקיד עתידי ואיבדה את זה. ״אמרו לי באודישן, 'טוב, את לא תוכלי לעשות את זה, את תהיי שנייה אחרי לידה'״, היא נזכרת, ״ואני אמרתי, ׳לא, לא, אני עושה את זה. אני פאקינג סופרוומן! אני מתחילה דיאטה מעכשיו! תביאו לי טקסטים, אני אלמד אותם עכשיו! אני אעשה מה שצריך. עזבו, ילדתי כבר׳".
רצית לחזור לעבוד.
"כן! ואפילו אמרתי לאנשים בחדר תאריך לא נכון של הלידה מרוב שרציתי את התפקיד. כשיצאתי משם עמדתי ברחוב וחשבתי, מה לעזאזל קרה פה עכשיו? למה דיברתי ככה, באלימות כלפי עצמי? הם צודקים. אני עומדת להביא ילד לעולם ואני צריכה לשחרר. זה היה רגע של הארה בחיים שלי. אחרי הלידה, כשהתחילו הצילומים, אמרתי לעצמי, איזה מזל שאני לא שם. איך חשבתי שאני אוכל להיות שם, נפשית ופיזית? צריך לעשות ויתורים בחיים בשביל דבר כזה מדהים כמו ילד, מה לעשות?".
נשמע שמצאת את האיזון.
"יש לי גם ימים לא טובים. בשבוע שעבר הייתי חולה, ונכנסתי לכזה דאון כי מצאתי את עצמי כל הזמן באינסטגרם. להוריד את הסטוריז מהחיים שלי זו גם מלחמה. אני מוצאת את עצמי שעה צופה בחיים של אחרים בלי לשים לב. זה פשוט בזבוז זמן".
6 צפייה בגלריה
יובל שרף. "הפסקתי להאכיל את המפלצת. נפרדתי מה'כמעט' שבי"
(צילום: שי פרנקו, סגנון: תומר אלמוזנינו)
לא מעמידה סירים
הזוגיות של יובל שרף ושלומי שבן, שאותגרה בימי המשבר ההוא של שרף, היא גם מקור הכוח שלה. הם הכירו לפני 14 שנה ונישאו לפני 11 שנה. מה היא הבינה מאז על חיי נישואים? שרף מחייכת. ״חווינו שמחות ומשברים״, היא מודה, ״אני לפעמים חושבת שאני כבר מכירה את שלומי ואת התגובות שלו, אבל אנחנו לא מפסיקים להפתיע אחד את השני. תובנת־העל שלי על זוגיות היא שאנחנו לא יודעים כלום. בואי, בדייט הראשון שלי עם שלומי לא היה לי מושג שאני אהיה עם הבן אדם הזה בעוד 14 שנה ויהיו לנו שני ילדים. לא היה לי מושג שאנחנו נוכל להגיע לאינטימיות כל כך מפותחת, ולחברות שמאפשרת בתוכה את כל המנעד של הרגשות - החיוביים והמאתגרים. לא היה לי מושג שנצליח לעבור כל כך הרבה דברים ביחד ולצמוח מהם".
איזו אמא את? מלאת רגשות אשמה או משוחררת מהם?
"אני מרגישה שהאימהות שלי היא אחד המקומות שאני הכי שלמה איתם. לכן אני לא חווה רגשות אשמה כשאני נוסעת לעבוד בחו״ל. כשצילמתי אחרי החגים במרוקו, אנשים שאלו, 'ומה עם הילדים?'".
מצער שעוד שואלים דבר כזה ב־2023.
"כן. אמרו, 'איך הסתדרת? איך הילדים הסתדרו?'. ועניתי: 'הסתדרו מדהים'. קודם כול, יש להם אבא שלוקח אותם למסגרות בלי קשר לאם אני בארץ או לא, ויש עזרה. תודה לאל שיכולתי לקחת בייביסיטר שהייתה איתם. ברוך השם, אנחנו עובדים קשה ואני משתמשת בכסף שאני עובדת בשבילו. הילדים שלי אוכלים בצהרון ארוחה חמה, ובערב הם אוכלים חביתה וטוסט או המבורגר, לא צריך להעמיד סירים".
ובסופי שבוע?
"הם זכו בסבא וסבתא מדהימים משני הצדדים. נורי מגיל ארבעה חודשים ישן אצל ההורים שלי באבן־יהודה כל יום חמישי. גם לוקא הצטרף אליו כשהוא נולד. תקשיבי, זה סטארט־אפ. זה מציל זוגיות. זה מציל נפש הורים, כי יש אוויר לנשימה. הילדים שלי מחוברים אליהם כמו עוד הורים שלהם. יש להם עוד בית בעולם וכמובן, גם את ההורים של שלומי. הילדים הפכו לעצמאיים יותר. זה נותן לילד חופש וידיעה שאין לו רק את ההורים שלו, אלא עוד הרבה אנשים שהוא יכול לסמוך עליהם. אני בעד לשחרר אותם. תביני, לנורי יש באבן־יהודה חברים משלו".
"השחקנית הכי טובה שהייתי אי פעם"
עונה השנייה של ״מלכת היופי של ירושלים״ (ימים ב'־ד' ב־21:00 ב־yes TV DRAMA וב־STINGTV) חוזרת שרף לגלם את רוח׳ל היפהפייה, שגם היא, כמו שאר גיבורי הסדרה, חיה חיים שאין בהם אהבה. שנים הכירה שרף את רב־המכר של שרית ישי לוי וחלמה על התפקיד הראשי. בסוף, בגלל הגיל, קיבלה תפקיד משני והשלימה עם זה. ״יש משהו בנשיות שלי היום, שהופך אותי לשחקנית הכי טובה שהייתי אי פעם, ואני עוד לפני התפקיד של החיים שלי. היו רגעים בעבר שחשבתי, 'טוב, פספסתי את הטיימינג שלי'. היום אני יודעת שממש לא, אני לפני השיא של החיים שלי, וזה הכי מדהים בעולם להרגיש את זה".
"נורי מגיל ארבעה חודשים ישן אצל ההורים שלי באבן־יהודה כל יום חמישי. גם לוקא הצטרף אליו כשהוא נולד. זה סטארט־אפ. זה מציל זוגיות. זה מציל נפש הורים"
את העונה השנייה צילמתם בתנאים נוחים יותר, ולא תחת קורונה וסגרים.
"העונה הראשונה צולמה בצפת תוך כדי הסגר, וזה הרגיש כמו לצאת לעולם מקביל. זו הייתה חוויה קסומה, וכולנו בהפקה מחוברים. עברנו משהו ביחד. תמיד יהיה לנו את צפת (מחייכת). בעונה הראשונה רוח׳ל הייתה אמורה למות, ואמרתי לשלמה משיח הכותב, 'מה?', והוא אמר, ׳זה נכתב לפני שזו היית את, היא לא יכולה למות׳. ברוך השם, אני בת מזל ולא הרגו אותי. שינו את הסיפור. אני מתחברת לרוח׳ל יותר ויותר. רוח'ל וגבריאל (מיכאל אלוני) חווים אהבה לא ממומשת וזה הרס להם את החיים, כי אין כאב עמוק יותר מלהרגיש שהחמצת את אהבת חייך. לכן חשוב לחוות את החיים ולא לחיות בהחמצה".
תודעת השפע משתלמת: לפני כמה חודשים צילמה במרוקו את ״ביירות״, מיני דרמה מבית היוצר של ליאור רז ואבי יששכרוף, יוצרי "פאודה", שצפויה לעלות באביב ותשודר בו־זמנית גם בארצות־הברית. וזה לא הכול. סרט גרמני עצמאי שצילמה בימי הקורונה, יצא לאקרנים בגרמניה בימים אלה (״גילמתי שם תפקיד לסבי מדהים״). לאחרונה, כאמור, הצטלמה לדרמת הפשע "420", ובנוסף היא כותבת הרצאה חדשה בשם "98% לא, 2% כן", שתעסוק בכל התשובות השליליות שקיבלה במקצוע.
״אני רוצה לומר שכל מה שחשוב זה איך את בוחרת להסתכל על הדברים. האם אני אסתכל על התשובות השליליות שקיבלתי, או על ה־2%. אני מסתכלת היום רק על הכן. זה הדבר הכי עוצמתי שקרה לי. לקחתי אחריות על החיים שלי, והתחלתי לעשות ולפעול ולא רק להיות בקורבנות ובהמתנה לתשובות מבמאים. הכול מתפוצץ עכשיו. קרה לי דבר מדהים שרציתי כל החיים שיקרה לי, למדתי לאהוב את עצמי".
הראיון המלא עם יובל שרף מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, השבוע הדוכנים
- ניהול סט: דור מרדכי, ע' סגנון: שחר הראל, איפור: טלי פאוור, שיער: בנג'מין רוימי. צולם במלון Soho House Tel Aviv, יפת 27 תל־אביב-יפו
