מעולם לא טסנו לחו"ל רק אנחנו - אבא, אמא ושלושה ילדים. במשך שנים שכנענו את עצמנו שאין טעם לבזבז ים של כסף, זמן ואנרגיה על לטוס איתם, כאשר אנחנו יכולים לסבול בזול יותר בעיירה הציורית פתח תקווה. אני זוכרת ערימות של מילים שפרסמתי בעיתון לאורך השנים, שבהן אני מטנפת על הילדים שלי ועל היכולת שלהם להוציא אותי מדעתי בשנייה שאנחנו עולים לאוטו. לא יודעת מה בפעולה הזו לוחץ להם על כפתור הבלתי נסבלות – אבל תנו לי לומר לכן, זה לא עובר. לדעתי גם כשהם יהיו בני 50 הם יכפכפו אחד את השני במושב האחורי של החללית המשפחתית שתהיה לנו.
הגדולה שלי בת 14, היא כבר עברה אותי בגובה ובמידת הנעליים (לא הישג מטורף, ועדיין). לפני חודש ראיתי ילד חמוד שעבד כמוכר בחנות צעצועים ועברה בי מחשבה לשדך לה אותו. הוא היה כזה מאמי, שהמחשבה פשוט התגלשה לה מהראש שלי לפה ושמעתי את עצמי לפתע אומרת לו – "וואי, אתה כזה מתוק, אני חייבת להכיר לך את הבת שלי. איך אמרת שקוראים לך?". למזלי, למרות הקריפיות הוא לא לחץ על כפתור המצוקה, מה שעוד יותר גורם לי לרצות אותו בתור חתן שלי, אבל נניח לזה כרגע.
השידוך אמנם לא יצא לפועל (עדיין!) אבל באותו יום בחנות הצעצועים קרה דבר חשוב אחר – נפל לי האסימון שהתינוקת שלי כבר כל כך גדולה, שעוד שנייה היא תכיר מישהו או תתגייס או תטוס לחו"ל, ובילוי איתנו כבר לא ייראה לה אטרקטיבי. בואו, הוא כבר לא נראה לה אטרקטיבי – אבל למזלנו היא עדיין תלויה בנו כלכלית ואין לה ברירה אלא להישאר קרובה. מיד אחרי שהאסימון הזה נפל, עשיתי את הדבר ההגיוני ופצחתי בריב עם בעלי - עם דרמה, דמעות וכל השאבנג.
"איך זה יכול להיות שהבת שלנו עוד שנייה מתארסת למוכר מחנות הצעצועים ועדיין לא טסנו יחד, רק אנחנו כמשפחה, מעולם?!", יצאתי עליו למרות שזו הייתה לגמרי החלטה משותפת של שנינו. איך הגענו למצב שבו היא ואח שלה האמצעי (12) יכולים לבלות יום שלם ביחד בבית ולא להחליף מילה זו עם זה? איך קרה שנרדמנו ככה בשמירה? האם שלוש שנים של מלחמות וכאבי לב לא לימדו אותנו כלום על תעדוף נכון בחיים האלה?
אהובית רבי-גולןצילום: אלבום פרטיבאותו ערב כבר סגרנו לנו טיול משפחתי ראשון. פחות עניין אותנו היעד או מזג האוויר – רק הרגשנו צורך עז לצמצם פערים, לנסות לפצות ולו במעט על הזמן שעבר. הייתי שמחה לספר לכן שבמשך כל הטיול הילדים שיחקו אליאס עד השעות הקטנות של הלילה, שרו שירים במושב האחורי של הרכב השכור והתנדבו לישון במיטה המתקפלת – אבל זה יהיה שקר. כל מה שעניין אותם מהרגע שנחתנו זה מה הסיסמה של הוויי־פיי, מי יתפוס את המיטה השווה ולברוח מהתמונות המשפחתיות כדי שבטעות לא אעלה אותן לאינסטגרם.
אבל אתן יודעות מה? הבנתי שזה ממש בסדר כמו שזה ושאין שום סיבה לחכות לרגע שזה יהיה "מושלם". לילדים שלנו יש ילדוּת אחת, ובניגוד למטוס הצ'ארטר הקקמייקה שטסנו בו - היא טסה כמו סילון. לעזאזל, איך שהיא מהירה. לפני שתשימו לב, הבת שלכן תתחיל לצאת עם ילד שעובד בחנות צעצועים ולא תרצה לעלות איתכם על המטוס לסלובניה. אמא של אלון מפ"ת, אם את קוראת את זה ומזהה את בנך בין השורות, אנא צרי קשר עם המערכת. יש לי דיבור צפוף איתך.
