סי היימן, זמרת יוצרת, בת 62:
"התמונה הזאת צולמה בקפה הקאמרי ב־2021, סוף הקורונה, אחרי אחת ההופעות האחרונות שלי שאליהן הגיעה אמי, דליה, אהובתי וגיבורתי. כרגיל, היא באה לספוג נחת, לשתות בצמא כל צליל ומילה שיצאו מתוכי.
"אמא נולדה בתל־אביב בינואר 1935, וכשהייתה בת חמש אמא שלה, סבתא בבה, נהרגה בהפצצה של האיטלקים על העיר במלחמת העולם השנייה. ילדה קטנה, שחייה נהרסו ברגע, נשלחה לקיבוץ בית־אלפא, לדודים יחיאל וגיזלה, עד שסבא ישקם את הבית שנהרס. כשסבא התחתן בשנית עם חנה, מי שהפכה לסבתי האהובה, אמי חזרה לתל־אביב.
"לימים אמא הכירה את אבא שלי נח'צה היימן והתאהבה בו כשניגן באקורדיון בסמינר ריקודי עם. את אחותי בילי, הגדולה ממני בחמש שנים, היא ילדה בקיבוץ נווה־איתן ואז עברה לגור בבית־אלפא, שם נולדתי.
"היינו משפחה שנודדת אחרי החלומות של אבא. גיל שש עד תשע בפריז, תשע עד 12 בלונדון. בלונדון סבלתי מאנטישמיות בבית הספר וביקשתי מהוריי לחזור לקיבוץ לבדי, בקשה בלתי נתפסת לגילי. למזלי, משפחת קליין מהקיבוץ אימצה אותי והייתה לי לעוגן לאורך נעוריי הסוערים.
"זכיתי לסעוד את אמא עד יומה האחרון, כאשר הסרטן הכריע אותה. על קברה חרוט משפט שליווה אותנו כל חייה: 'בעצמה בעצמה'"
"הוריי, שהבטיחו לחזור בתוך שנה, לא חזרו בעצם ביחד. אמי חזרה כשהייתי חיילת, וכמה שנים אחריה אבא חזר בגפו, ברעש וצלצולים. המשפחה שלנו מעולם לא התאחדה מחדש, אבל לימדנו את עצמנו לאהוב אחרת ומחדש הפכנו למשפחה שוב בדרך אחרת.
"ב־1987 הפכתי מזמרת מועדונים אנונימית לזמרת מוכרת ששינתה עולמות ופורצת דרך בתחומי, ואמא לא פספסה שום הופעה שלי. כשנולדו ילדיי, תומר ויהלי, היא הייתה שם כסבתא ועזרה לי לפרוח. אני חושבת שהיא רצתה להספיק לעשות תיקון עם עצמה לשנים האבודות שלה ושלי.
"זכיתי לסעוד אותה עד יומה האחרון, 26.4.2021, כאשר הסרטן הכריע אותה. על קברה חרוט משפט שליווה אותנו כל חייה: 'בעצמה בעצמה'.
"בשבוע הבא, 17.7.23, אופיע ב'מצפה הכוכבים' בגבעתיים, אחגוג 36 שנה לאלבומי הראשון ואשיר את 'רצה קדימה', שפותח את האלבום העשירי החדש שלי. את השיר הזה הספיקה אמא לשמוע ולאהוב: 'רצה קדימה משאירה מאחור ערפל, רצה קדימה לא רואה אם אתה מסתכל, רצה לחיים רצה למרחקים ארוכים'. כשאביט בכוכבים, אחפש את הכוכב שלה מנצנץ אליי מרחוק".
