ירושלים ותל אביב, עמכן הסליחה. נכון, מדי שנה דאגתן לעשות את המיטב כדי לקטוף את תואר "העיר עם מספר המתגרשים הרב ביותר", אבל כפי ששמעתן, יבנה מתחממת לקראת שיא אישי חדש. אמנם אין לה המוני תושבים כמו לערים הגדולות, אבל לפעמים כנראה די שיהיה מכון כושר ייחודי, עם מאמן כושר ייחודי, שפיתח אימון ממש ייחודי. כזה ששורפים בו קלוריות בצורה סופר-מספקת.
האמת, שקל להבין מדוע פרשיית "המאמן שלא מוותר עד שאת צורחת" כבשה את המדינה שלנו בסערה. אחרי יותר משנה של מלחמה, עם חטופים ושכול, היה מתבקש שפרשיית סקס עסיסית תספק לכולם רגע של בריחה. הרשת מיד נשטפה בממים ובדיחות, ואנשים התגאו ביצירתיות הישראלית. מנגד, היו גם מי שהביעו ביקורת שעושים מהסיפור הזה צחוק, הזכירו שהמתאמנות לא ביצעו כל עבירה ואמרו שמי שהדליף את הסרטונים הוא מי שביצע עבירה פלילית חמורה. דבר שאני מסכימה איתו לחלוטין!
אבל היה משהו נוסף שממש הפריע לי בשיח. איך פתאום התמלאו כלי התקשורת והרשתות בכל מיני מאמרים ופוסטים שהסבירו שמונוגמיה היא דבר לא פשוט, שייתכן מאוד שלפעמים אחד מהצדדים ישווע לסוג של ריגוש ושבואו... לא חייבים לעשות מזה כזה ביג דיל. בפעם הבאה עדיף רק לבדוק שאין מצלמות. ומה עוד יותר הדהים אותי? מאות הלייקים והתגובות המחזקות. אנשים ממש הודו לכותב/ת על כך שהצליחו לכתוב מ"דם לבם". אני אמנם גרושה כבר כמה שנים, אבל באמת? בגידה בחיי נישואים נחשבת היום לדבר מקובל? האם זה אכן לגיטימי במקרה שבו בעלך פחות קשוב לך או שאשתך לא מפסיקה לרטון? רק חשוב בכל הסיפור הזה לזכור שהכלל ב"פאק קלאב" הוא שלא מדברים על "פאק קלאב"?
כי לפי שלל המאמרים והפוסטים שקראתי, אם מקפידים שאף אחד לא ידע על כך, אין בזה שום דבר רע. אפילו הפוך: זה עשוי לעזור לחיי הנישואים, להקל על המרמור, ואולי אף תעשו בכך מצווה!
בלי קשר לנשים הספציפיות בפרשה (שאיני מכירה באופן אישי ועד עכשיו לא הבנתי אם הן היו נשואות, פרודות או גרושות), עוד לפני שהתחתנתי, במהלך שנות נישואיי וגם אחרי שהתגרשתי – תמיד הייתה לי אפס סלחנות לבגידה, ולא משנה אם זה בוגד או בוגדת. בגידה זה לא משהו שיכול לקרות בטעות ולא משהו שנובע מ"איבוד שיקול דעת".
אני מסכימה שכולנו יכולים למצוא את עצמנו בלי להתכוון מול מישהו שיעורר בנו ריגוש. אולי אף למצוא את עצמנו קרובים מאוד לאקט. אבל בסופו של דבר, זה מה שמבדיל אותנו מחיות מיוחמות. אנחנו לא חייבים לפעול על פי אינסטינקטים. אנחנו כן יכולים לעצור, לחשוב רגע מה המחיר ומה אפשר לעשות לגבי זה. יש לי חברה שלא מסכימה איתי. לטענתה, לפעמים אין ברירה אלא לבגוד, כי לא כולם רוצים או יכולים להתגרש. וזה לפתע גרם לי לתהות: האם היום יש יותר קבלה לאקט של בגידה בנישואים מאשר לגירושים? כי עושה רושם שרבים מאמינים שזה לגמרי עדיף על פני פירוק בית ושזה בטח טוב יותר עבור הילדים.
בעיניי, בכל אופן, זה נשמע ומרגיש הזוי. מצד שני, אני עושה כושר לבד, בטיילת בחוץ, וגרה בכלל בגני תקווה. אז מה כבר אני יודעת?
