נילי ברגידה הייתה בת 15, נערה סקרנית וקצת חנונית, כאשר חוותה לראשונה חלום צלול (שבו אדם מודע לכך שהוא חולם). "חיטטתי בדברים של אחי הגדול ומצאתי שם ירחון מדעי באנגלית עם כתבה: 'איך לחלום חלום צלול'", היא נזכרת. ברגידה תרגמה את הכתבה בשקדנות וניסתה את אחת הטכניקות שפורטו בה, "בדיקת מציאות". "את הטכניקה הזו מתרגלים בזמן הערות במטרה שהיא תיכנס גם לעולם החלום. בחלום כפות הידיים לא נראות בדיוק כפי שהן במציאות", היא מסבירה. "במשך חודש הסתכלתי כ־20 פעמים ביום על כפות הידיים שלי ואמרתי לעצמי: 'את ערה'. ואז מצאתי את עצמי עומדת על גג של בניין גבוה. זה נראה לי מוזר, אז הסתכלתי על כפות הידיים וגיליתי שיש לי שש אצבעות. הבנתי שאני חולמת והחלטתי לקפוץ מהבניין, למטה חיכה לי נוף מרגש של טבע. התעוררתי בבוקר והרגשתי חזקה יותר, עם תחושת מסוגלות".
זו הייתה חוויה נפלאה, אבל ברגידה הותירה אותה מאחור והמשיכה במסלול ה"בטוח", למדה כלכלה ומינהל עסקים ובמשך עשור עבדה כיועצת לחברות הייטק (גם היום היא עוסקת בכך, אבל מייעצת רק לעמותות). רק ב־2003, בטיול להודו, נפתח לפניה העולם הרוחני במלוא גווניו. שם נרשמה לסדנאות כמו מבוא לבודהיזם ו־Dream Yoga.
עוד באותו נושא בערוץ לאשה
"הבנתי שיש 'עולם שמעבר' והתחלתי לשאול שאלות", אומרת ברגידה (45) מכרכור, אמא לילדה בת שש, פסיכותרפיסטית גופנית בוגרת מכללת רידמן. את עבודת התזה שלה הקדישה לשאלה כיצד אפשר לשלב חלומות בעבודה טיפולית, ואת ההתמחות שלה עשתה בבית חולים אברבנאל.
"לפי הפסיכותרפיה הגופנית, גוף ונפש הם אחד", היא אומרת, "והחלום הוא דוגמה מצוינת לכך. ההתמחות שלי היא בחלומות צלולים. רוב האנשים מתרגשים כשהם מגלים שהם חולמים וגורמים לעצמם להתעורר. לכן הם לא יכולים לעבד את הרגשות שהחלום מעלה. מי שמודע לכך שהוא חולם וממשיך לחלום, יכול לעשות המון דברים בתוך עולם החלום. אין גבול לאפשרויות. זו הזדמנות פז להתמודד עם הפחדים שלנו.
"סיוט הוא הטריגר הראשון לחלימה צלולה. לפי מחקרים, זה קורה בשליש מהחלומות. בתרפיה, בחלומות צלולים מציעים לחולם לייצר באופן פעיל סוף טוב לחלום. במקום לברוח מהמפלצת צריך להסתובב אליה, לשאול אותה מי את ולחבק אותה. כשמבינים שהיא לא חיצונית לנו, שהיא פחד שנמצא בתוכנו - היא מצטמקת והופכת להיות משהו לא מזיק".
תני דוגמה.
"כל חיי סבלתי מפחד קהל. כמה לילות לפני הפעם הראשונה שבה הייתי צריכה להרצות מול קהל גדול - זו הייתה הרצאה על חלומות צלולים באוניברסיטת תל־אביב - חלמתי חלום צלול ובו תרגלתי את ההרצאה. החלום הגביר את תחושת המסוגלות שלי".
פרטי בבקשה.
"בחלומי מצאתי את עצמי במקום יפהפה. פאב על צלע הר הנשקף אל נוף הרים מרשים. הרים חשופים, אפורים. אני חשה בליל של התרגשות ופחד לקראת הרצאה על חלומות צלולים שעליי להעביר ליושבי הפאב. המשתתפים מתאספים אט־אט ומתיישבים על כיסאות הבר.
"בעוד הקהל נאסף, אני מחליטה ללכת לנוח עשר דקות, עד שההרצאה תתחיל. אני פורשת לחדר אחורי במבנה סמוך. בחדר ניצבת מיטה. אני נשכבת עליה ונרדמת.
"מיד עם הירדמי אני נעשית צלולה בחלום אחר. אני מביטה בכפות ידיי, שבהתחלה נראות רגילות, אבל יודעת שזה חלום ומשנה את צורתן בכוח המחשבה, ללא מאמץ מיוחד. אני יוצאת דרך החלון ועפה, מחייכת לעצמי, מאושרת ממש.
"במקום לברוח מהמפלצת בחלום צריך להסתובב אליה, לשאול אותה מי את ולחבק אותה"
"אני נזכרת שבערות קבעתי עם חברה לנסות לצעוק חזק בחלום הצלול הבא שנחווה. אני צועקת "אני צורחת בחלום!" פעם ועוד פעם, נרגשת לשמוע את קולי בעוצמה. אני חושבת: האם גם גופי הפיזי נשמע עכשיו במיטה?
"בשלב מסוים אני נזכרת שבעוד כמה רגעים עליי להתחיל בהרצאה ולכן מחליטה להעיר את עצמי. אני מתעוררת במיטה בחדר האחורי, בחלום הקודם. עוברת בי המחשבה שאני מרוצה מהקלות שבה השבתי את עצמי למציאות הערה (כך אני טועה לחשוב) ולא להתעוררות שווא.
"אני יוצאת מהחדר אל הפאב, ניגשת למיקרופון ומדברת על חלומות צלולים. חבריי, מקבוצת החולמים הקבועה שלי, יושבים בשולחן אחורי ומקשיבים להרצאה. איני רואה אותם, אבל יודעת שהם שם. הידיעה הזו מעניקה לי ביטחון להרצות - חבריי בקהל והם תומכים בי.
"בהתלהבות גדולה אני מספרת למשתתפים על החלום הצלול שהרגע, ממש הרגע, התעוררתי ממנו, פה בחדר הסמוך, וכיצד התעופפתי מהחלון. החלום נמשך. אני מעבירה הרצאה שלמה על חלומות צלולים לקהל חלומי מרותק".
יש הבדל בין חלומות של נשים וחלומות של גברים?
"נשים זוכרות יותר חלומות מאשר גברים ונותנות יותר תשומת לב לחלומות שלהן. מצד שני, יש משהו גברי יותר בניסיון להגיע לחלימה צלולה. במנזרים בודהיסטיים בטיבט, שבהם מתרגלים חלימה צלולה מילדות, נשים ישנות על צד שמאל, גברים על צד ימין. זה שער חשוב להתפתחות רוחנית שמטרתו להתעורר מאשליית המציאות. ברגע שמצליחים להבין שהחלום הוא אשליה, קל יותר לגלות שגם המציאות היא אשליה. זו ההארה, ההתעוררות מאשליה. במנזרים האלה מאמינים שהמוות דומה לחלום. אם תרגלתי מספיק חלימה צלולה, כשאני עוזבת את גופי אוכל לבחור באופן מודע לאן אני מתגלגלת, אם בכלל".
טכניקות לחלימה צלולה
- ללכת לישון מוקדם. מומלץ בעשר בלילה.
- לקבוע שעון מעורר לחמש בבוקר, לקום, לעשות פיפי ולחזור לישון. יש סיכוי גבוה יותר שהחלום הבא שתחלמו יהיה צלול.
- לנהל יומן חלומות ולהתמיד בו זמן רב, לפחות חודש. זה עוזר לאדם לפתח קשר עם החלומות שלו. לדברי ברגידה, "אם לא מצליחים לזכור את החלומות, הסיכוי להגיע לחלימה צלולה נמוך. צריך לזכור לפחות שני חלומות בלילה. כשכותבים את החלומות בבוקר, לפעמים מגלים שהיו לנו חלומות צלולים ששכחנו".
- שנת צהריים יכולה להיות פתח מושלם לחלימה צלולה אצל חלק מהאנשים, כי מיד נכנסים לחלימה בלי לעבור שלבים כמו בשנת הלילה.
- לשתות חליטת פסיפלורה לפני השינה. היא גם משפיעה על החלימה וגם תגרום לכן לקום לעשות פיפי באמצע הלילה.
- להיעזר ב־Sleep as Andorid, אפליקציה חינמית שעוזרת לנהל את השינה.
- באמזון ובאתרים נוספים בחו"ל אפשר לקנות מסכות שאמורות לזהות מתי אתם נמצאים בשלב ה־REM של השינה, שבו יש סיכוי גבוה לחלום צלול. לאחר הזיהוי הן שולחות מסר שרומז לכן שאתן ישנות, אבל בלי להעיר אתכן. למשל, הקלטה של המילים: "את חולמת" או הבזקי אור.
- ביום רביעי האחרון של כל חודש אפשר להצטרף למפגש זום חינם עם ברגידה. נפגשים בתשע בערב, מתכננים יחד חלום צלול, מתרגלים מדיטציה והולכים לישון. "כשהחלום מתוכנן, זה נותן מוטיבציה לשמור עליו ולא להעיר את עצמנו מרוב התרגשות", מבהירה ברגידה.
