היתרון הפך לחיסרון: הם הכירו במהלך לימודי התואר הראשון בפוליטיקה וממשל, התאהבו והתחתנו לפני כעשור באירוע מקסים ומיוחד. אבל מה שחיבר ביניהם - בין היתר, העניין בפוליטיקה, משטר וחברה - גם תרם לפרידה שלהם בסופו של דבר.
היא: בעלת השקפת עולם ליברלית, רצתה לשנות את העולם ולחנך לערכים של שוויון.
הוא: מחובר לעקרונות מסורתיים ושמרניים, ורבים מחבריו בתחום הפוליטיקה.
הקונפליקט: מאז ומתמיד הם ידעו על חוסר ההסכמה ביניהם, אבל בעקבות הבחירות האחרונות, כשהוא החל להיות מעורב יותר בפוליטיקה, הוויכוחים ביניהם הלכו והפכו תכופים יותר וקולניים יותר. כשהיא רצתה להפגין בקפלן, הוא הטיל וטו. היא טענה בתגובה שהוא יכול לחשוב אחרת ממנה, אבל לא יכול להחליט איך היא תביע מחאה. הוא ענה שהוא מתבייש שיראו אותה שם, בטלוויזיה וברשתות, ושהיא מזלזלת בערכים שלו. כל אחד מהם התבצר בעמדתו, והדיונים הליליים מול החדשות הפכו לריבים קשים וגלשו לכל תחום בחיים, כולל איך לגדל את הילדים, איך לבלות בשבתות ואפילו מה לאכול לארוחת ערב.
כשהגיעו אליי: הבנתי שיש כאן שני אנשים מקסימים שאיבדו את הדרך לתקשר ביניהם, אבל עדיין חשוב להם לשמור על שקט משפחתי, במיוחד עבור הילדים.
הדיונים הליליים מול החדשות הפכו לריבים קשים וגלשו לכל תחום בחיים, כולל איך לגדל את הילדים, איך לבלות בשבתות ואפילו מה לאכול לארוחת ערב
הפתרון: הכנתי עבורם הסכם גירושין שכלל "חוזה כבוד פוליטי". ההסכם קבע כללים ברורים: לא לדבר על פוליטיקה בנוכחות הילדים, להימנע מהעלאת פוסטים מכפישים ברשתות החברתיות ולשמור על גבולות ברורים בדיונים עתידיים. בנוסף, קבענו מפגשי גישור תקופתיים כדי לוודא שהתקשורת תישאר חיובית. בענייני המשמורת והרכוש הם הגיעו להסכמות בקלות יחסית, ונשארו לגור קרוב אחד לשני למען הילדים.
מה למדנו?
פערים אידיאולוגיים מאיימים לפרק משפחות, במיוחד מאז תחילת ההפיכה המשטרית. אבל גם כשנראה שאין מוצא - אפשר למצוא פתרונות יצירתיים. שמירה על תקשורת מכבדת, הצבת גבולות ברורים ונכונות להקשיב יכולים להפוך גם פרידה טעונה לתהליך אנושי ומכובד.
