למרגלות הר פוג'י ביפן חיה קהילה בת כ־90 חברים - "משפחת סאקויה", הם קוראים לעצמם. במשך שלושה חודשים גם ד"ר שחר ליליה גריפין הייתה חלק מהם. היא באה כחוקרת מטעם אוניברסיטת קיוטו, אבל ניהלה את אותו אורח חיים כמו שאר חברי הקהילה ולדבריה התרגלה אליו במהירות מפתיעה. הם קיבלו אותה בחום (יחסית למנטליות היפנית הקרירה), מן הסתם כי בכוונתם למשוך כמה שיותר חברים. לדעתם הם תורמים להעלאת הרמה הרוחנית של העולם, וככל שהקהילה תגדל, המין האנושי יזכה לחיים טובים יותר. במסגרת זו הם מזמינים אזרחים מהשורה - המתמודדים עם קשיים מנטליים ועם הרגלים "הרסניים" - להתגורר איתם לזמן מוגבל ולעבור סדנאות ריפוי טבעי, גמילה מהתמכרויות ועוד.
"מה קרה בחיים של האנשים האלה שגרם להם לחיות בקהילה סגורה?", שואלת גריפין בפתח הספר שפרסמה לאחרונה, "המשפחה מהר פוג'י". "קהילה שברגע שמצטרפים אליה אי אפשר לעזוב; קהילה שבה אין לך דבר אחד ששייך לך מלבד מברשת השיניים והתחתונים (ואתה גאה בזה!); קהילה שבה אתה הופך בן־לילה להורה של מעל שלושים ילדים; קהילה שאין בה יום אחד של מנוחה בשנה; קהילה שממנה כמעט שאינך יוצא אל העולם החיצוני. אה - וכל זה מבחירה".
גריפין (36) מתל אביב, אם יחידנית לעילאי (חמישה חודשים), יועצת למטייל העצמאי ביפן ומרצה על התרבות היפנית, הוציאה את הספר כגרסה לקהל הרחב של עבודת הדוקטורט שלה. היא מתארת בו את תולדות החיים של חלק מבני משפחת סאקויה כפי שסיפרו לה בפתיחות נדירה. לשיתוף הפעולה שלהם תרמה גם העובדה שגריפין דוברת יפנית שוטפת - היא למדה את השפה בתואר הראשון שלה בחוג ללימודי מזרח אסיה במכללת תל חי, ותרגלה אותה בשבע השנים שבהן חיה ביפן ולמדה לתואר שני ולדוקטורט באוניברסיטת קיוטו.
משפחה מבחירה
איש החזון שהגה את רעיון הקהילה נקרא אִיסָמִי אֹוקָאווָה ומכונה אוֹקמוֹן (75). הוא טוען שעד גיל 39 בודהה דיבר מגרונו. "ואז חלה תפנית", מתארת גריפין, "רוחו של בודהה עזבה אותו ואת מקומה תפסו אלי ׁהשִינְטוֹ, האמונה המסורתית והעתיקה של יפן. האלה הראשונה שפגש הייתה אלת השמש, החשובה ביותר במיתולוגיית השינטו: אָמַטֶרסוּ אוֹמִיקָמי. בהנחייתה טיפס לפסגת הר פוג'י, ושם קיבל ממנה את הבשורה: 'הפץ את הדרך הרוחנית שהאלים לימדו אותך, ואשר הפכת למומחה בה, ואותה לַמד את כל הארץ שתחת השמש מעתה והלאה'.
"באותו הרגע", מבהירה גריפין, "הוא הבין שהוא חייב לעזור לאחרים באמצעות הנחלת רעיונות רוחניים. הלימוד כלל כמה טכניקות ועקרונות רוחניים שמטרת כולם הייתה אחת: למרק את הלב. הדרך המעשית להתחיל להפיץ רוחניות זאת הייתה באמצעות הקמת קהילה. הוא הציע לאנשים הרבים שהשתמשו בו כיועץ להקים קהילה למרגלות הר פוג'י, שם יוכלו לחיות כמשפחה אחת שאינה קשורה בקשרי דם ונישואים - משפחה מבחירה. המשפחה הזו תקיים חיים המבוססים על חקלאות בת קיימא, שאינה מזהמת את כדור הארץ.
"אף על פי שלאיש מהחבורה לא היה ידע קודם בחקלאות, החליטו 14 אישה ואיש לעשות את הצעד ולהיות חלק ממייסדי הקהילה. יחד עם ילדיהם הם מנו 20 איש, וכך הקימו ב־1994 את קהילת משפחת סאקויה. הם החלו בתור יוזמה חקלאית קטנה, גידלו ירקות ואורז ומכרו אותם בשוק המקומי כדי להתפרנס. הבית שבו גרו יחד היה ישן וסגפני, רחוק מאוד מהסטנדרטים שאליהם התרגלו בחייהם הקודמים.
"מאז הם עובדים שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה, בעיקר בעבודות כפיים סיזיפיות, מתוך אמונה שזו הדרך להגיע להתעלות רוחנית. מבחינתם הם חיים באוטופיה ומשרתים את האלים. ככל שעובדים יותר, רמת הרוחניות עולה".
זו בעצם כת?
"כן, אבל זו מילה טעונה ואני לא משתמשת בה בספר או בדוקטורט. בני משפחת סאקויה עונים על כל הקריטריונים להגדרה של כת. הם גרים במקום סגור, יש להם מנהיג רוחני שעל פיו יישק דבר, הם מנהלים תקשורת מינימלית ומבוקרת עם העולם החיצוני, יש להם תחושת אליטיסטיות - הם מאמינים שהם מחזיקים באמת. ולסיום, הם מוותרים על כל רכושם וכספם לטובת סאקויה כשהם מצטרפים לקהילה".
איך הרגשת בשלושת החודשים שבהם גרת שם?
"למען האמת נשאבתי לדרך המחשבה שלהם במהירות, וכל הזמן הייתי צריכה להזכיר לעצמי שאני שחר החוקרת ולא חלק מהם. כיוון שעובדים ללא הפסקה וסדר היום נוקשה, אין זמן לחשוב ולשאול שאלות - בטח לא קיומיות. המצב התודעתי הוא של ויתור על האגו, והתרגלתי אליו בלי בעיה. רק כשעזבתי והיה לי זמן לחשוב, הבנתי עד כמה זה היה קשה ואינטנסיבי, כמה עייפות מנטלית הצטברה אצלי. פתאום קלטתי עד כמה היה לי קשה לשמוע את הסיפורים של חברי הקהילה. שאלתי את עצמי אם הם באמת היו סיפורי חיים קשים או אולי זו רק פרשנות שלי. מבחינתם זה דווקא משהו חיובי, חוויה קשה שעברו כדי שיוכלו לצמוח ממנה, להתפתח ולהיות רוחניים יותר".
"כיוון שעובדים ללא הפסקה וסדר היום נוקשה, אין זמן לחשוב ולשאול שאלות, בטח לא קיומיות"
איזה סיפור הכי נגע ללבך?
"הסיפור של מאי (39), אלמנה ואמא לשניים, שגדלה בכת אחרת - קהילת היָמָגִישִי. 'מגיל חמש הפרידו אותי מההורים שלי', היא סיפרה לי. 'למדתי שאם אני לא מבטאת את מה שאני באמת מרגישה, הכול פשוט יותר, אז לא היו לי עליות וירידות או קונפליקטים. זה הפך להיות מי שאני. המדיניות החינוכית של הימגישי היא: אם את אומרת כן, את ילדה טובה, ואם לא, אנחנו ננזוף בך. לא רציתי להינזף, אז פשוט אמרתי תמיד כן'. לאחר הנישואים בעלה היה אלים כלפיה והיא ברחה למשפחת סאקויה עם ילדיה. הבעל מצא אותם, התחנן שתחזור, וכשסירבה - חזר הביתה והתאבד. מאי מאשימה את עצמה במותו ומנסה לכפר על זה בעבודה רוחנית. מה שחמור יותר בעיניי הוא שגם הקהילה שלה מעודדת אותה לחשוב כך".
כוחו של שם
"אני יאנג של שלוש אותיות, אז יש לי אגו מאוד חזק. אני חושבת שאני צריכה להזיז את האגו הגדול הזה הצידה", אמרה מאי לגריפין. הכוונה היא לדרגת הקארמה שנתן לה אוקמון. לדבריו, הבודהה לימד אותו לדרג את האדם לפי שמו. בדרכים סבוכות הוא מעניק ציון נפרד ליין וליאנג של כל מי שהוא פוגש. על פי התוצאה הוא מייעץ לו: ממה להיזהר, אילו דפוסים כדאי לטפח ואילו להצניע, עם מי כדאי לבוא במגע, למה הבעיות של האדם חוזרות על עצמן ואיך אפשר לצאת ממעגל הסבל".
איזה ציון קיבלת ממנו?
"נמוך למדי (צוחקת), אבל זה גם קשור לעובדה שאין לי שם יפני".
לפי ההיגיון הזה, כל הזרים יקבלו ציון נמוך.
"נכון, אבל אני לא חושבת שזה כוון מלכתחילה נגד זרים".
מה קורה למי שמצטרף לכת אבל מחליט לעזוב?
"שאלתי את זה בפרזנטציה שערכו לי כשהגעתי, והמרצה התחילה לגמגם. המזכירה של אוקמון התערבה בדברים וענתה במקומה נחרצות: 'כשמישהו מצטרף אלינו, הוא מצטרף לכל החיים!'. היא נתנה לי הרגשה שאין בכלל מקום לשאלה כזאת. אבל במשך הזמן שמעתי על אנשים שעזבו. לא מעט זוגות הצטרפו לקהילה ואז הגבר החליט לעזוב והם התגרשו. הייתי בישיבה שבה דנו על גבר שעזב ודרש בחזרה את הכסף שתרם לקהילה כשהצטרף. הם הסכימו להחזיר לו רק חלק ממנו, והוא תבע אותם".
איך נפרדו ממך?
"הכי יפה שאפשר. ערכו לכבודי קונצרט, כל חברי הקהילה נופפו לי לשלום, אוקמון חיבק אותי, ונתנו לי הרבה מתנות מהתוצרת שלהם כמו אורז, מיסו וסויה אורגניים יקרים".
סדר היום של משפחת סאקויה, 365 ימים בשנה
6:00־ 6:30 השכמה
6:30־10:00 עבודה (בעיקר בחקלאות)
10:00־10:10 הפסקת תה
10:10־12:00 עבודה
12:00־14:00 ארוחת צהריים ומנוחה
14:00־16:00 עבודה
16:00־16:10 הפסקת תה
16:10־18:00 עבודה
18:00־19:00 רחצה במקלחות משותפות
19:00־20:00 ארוחת ערב
20:00־21:00 ארגון החלל
00:00־21:00 ישיבות
00:00 שינה
